נקשניים
ערך ללא מקורות | |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
נקשניים (שם מדעי: Alpheidae) הם סרטנים מימיים המשתייכים לאינפרא-סדרת החסילונים. הם מתאפיינים בצבתות לא סימטריות, כאשר הגדולה ביניהן מסוגלת להפיק צליל חזק במיוחד. בשל יכולתם לירות בועות מים במהירות על טרפם, הם מכונים גם "חסילוני אקדח" או "חסילוני אלפאיד".[דרוש מקור]
נקשניים | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | פרוקי-רגליים |
על־מחלקה: | Multicrustacea |
מחלקה: | סרטנים עילאיים |
סדרה: | מעשירי רגל |
תת־סדרה: | Pleocyemata |
משפחה: | נקשניים |
שם מדעי | |
Alpheidae | |
משפחת הנקשניים מגוונת ברחבי העולם בתפוצתה ובה כ-1119 מינים בתוך 45 סוגים או יותר. שני הסוגים הבולטים ביותר הם: Alpheus ו-Synalpheus, ובהם עד 250 ו-100 מינים, בהתאמה. רוב הנקשניים מצליחים לחפור מאורות והם תושבים נפוצים של שוניות אלמוגים ושוניות צדפות. בעוד שרוב המינים נמצאים במים טרופיים וחופים מימיים טרופיים, הסוג Betaeus מצוי בימים קרים והסוג Potamalpheops מצוי רק במערות מים מתוקים.
במושבות, הנקשנים יכולים לתקשר קולית מתחת למים. הנקשניים הם המקור העיקרי של רעש באוקיינוס.
תיאור
עריכהאורך הנקשנים הוא כ-3–5 ס"מ. מאפיינם הבולט הוא זרועם הגדולה באופן לא פרופורציונלי, שגודלה כחצי מגודל גופם. הצבת יכולה להיות על כל זרוע בגוף, בניגוד לרוב הזרועות שבסופן צבתות הטיפוסיות לחסילונים והיא בעלת מבנה דמוי אקדח העשוי משני חלקים. מפרק המאפשר לחלק "פטיש" לנוע אחורנית לתוך זווית ישרה, כאשר הוא משוחרר. הוא חודר לתוך החלק השני של הצבת, ופולט גל חזק מאוד של בועות אוויר המסוגלות להמם דגים גדולים ולשבור זכוכית, דבר המקשה מאוד על גידול הנקשן באקווריום רגיל.
אקולוגיה
עריכהכמה מינים של נקשנים חולקים מאורות במערכת יחסים סימביוזית עם קברנוניים. המאורה בנויה ומטופחת על ידי נקשניים וקברנוניים ומספקים שמירה. הנקשנים שומרים על קשר עם הקברנונים באמצעות מחושיהם המחודדים. הקברנונים מתריעים לנקשנים כשיש סכנה באמצעות תנועת זנב אופיינית, ולאחר מכן שניהם נסוגים לתוך המאורה המשותפת. עד כה נצפה קשר זה במינים שוכני שונית אלמוגים.
ההתנהגות החברתית התגלתה אצל הסוג Synalpheus והמין Synalpheus regalis, החיים במושבות בתוך ספוגים שיכולים להיות מעל 300 חברים, כולם צאצאים של נקבה אחת גדולה, ואולי[דרושה הבהרה] זכר אחד. הצאצאים נחלקים לעובדים המטפלים בחיילים צעירים (בעיקר זכרים) המגנים על המושבה בצבתותיהם הענקיות.
לנקשנים יכולת להפוך את הצבתות לאחור. אם הנקשנים מאבדים את הגפיים החסרות צבת, תיווסף התוספת לצבת הקטנה יותר. מחקרי מעבדה הראו כי ניתוק העצב של הצבת גורם להמרה של איבר קטן לתוך צבת בצד השני. תופעה זו של סימטריה צבתית בחטיפת[דרושה הבהרה] נקשן תועדה רק פעם אחת בטבע.
אפקט ההקשה
עריכההנקשן מתחרה עם בעלי חיים גדולים ממנו בהרבה כגון ראשתן ולבנתן על תואר: "בעל החיים הרועש ביותר בים". הנקשנים סוגרים את הצבת המיוחדת כדי ליצור בועות שיוצרות לחצים אקוסטיים של עד 80 kPa במרחק של 4 ס"מ מן הצבת. כפי שהוא משתרע מתוך הצבת, הבועות מגיעות במהירויות של 100 קמ"ש ומשחרר צליל שמגיע ל-218 דציבלים. הלחץ חזק מספיק כדי להרוג דגים קטנים. הוא מתאים לרמת לחץ של אפס עד שיא של 218 דציבלים ביחס למיקרוסקל אחד (dB re 1 μPa), שווה ערך לרמת מקור של אפס עד לשיא של 190 dB 1 μPa במרחק הייחוס הסטנדרטי של 1 מטר. השיאים נמדדו ברמות המקור בין 185 ו-190 פסקלים ב-1 מטר, בהתאם לגודל של הצבת. ערכים דומים מדווחים על ידי פרגוסון וקלירי. משך הזמן של נקישה הוא פחות מאלפית השנייה.
הצבת יכולה גם לייצר סונולומינסנציה מן הבועות שקורסות. כאשר הבועות קורסות, הן יוצרות אור השקול לאור הנוצר ממקור תרמי בטמפרטורות של מעל 4,700 מעלות צלזיוס. לצורך השוואה, טמפרטורת פני השטח של השמש מוערכת כ-5,500 מעלות צלזיוס. האור[דרושה הבהרה] הוא בעוצמה נמוכה יותר מאשר האור המיוצר על ידי סונולומינסציה טיפוסי אך אינו גלוי לעין בלתי מזוינת. הקשת הנקשנים הוא המופע הראשון הידוע של בעלי חיים המפיקים אור על ידי אפקט זה. לאחר מכן התגלה מופע דומה גם אצל טרפידים המכים בעזרת צבתם בכוח שיכול לגרום גם הוא לבועות סונולומינסציה (אנ'). הנקישה משמשת לציד ולתקשורת. בזמן הציד, הנקשנים בדרך כלל אורבים במסתור, כמו מאורה ומחפשים טרף כמו סרטנאים אחרים או דגים קטנים חולפים, אותם הם קולטים במחושיהם. ברגע שהם מרגישים תנועה ממרחק של סנטימטרים מתוך מחבואם, הם מושכים בחזרה את הצבת, משחררים את הבועות אשר מהממות את הטרף, ואז מושכים אותו למאורה ואוכלים אותו.
מינים
עריכהיותר מ-620 מיני נקשניים מוכרים כיום. וכ-45 סוגים. הגדול שבהם הוא Alpheus עם 283 מינים, ו-Synalpheus עם 146 מינים.
- Acanthanas Anker, Poddoubtchenko & Jeng, 2006
- Alpheopsis Coutière, 1896
- Alpheus Fabricius, 1798
- Amphibetaeus Coutière, 1896
- Arete Stimpson, 1860
- Aretopsis De Man, 1910
- Athanas Leach, 1814
- Athanopsis Coutière, 1897
- Automate De Man, 1888
- Bannereus Bruce, 1988
- Batella Holthuis, 1955
- Bermudacaris Anker & Iliffe, 2000
- Betaeopsis Yaldwyn, 1971
- Betaeus Dana, 1852
- Bruceopsis Anker, 2010
- Coronalpheus Wicksten, 1999
- Coutieralpheus Anker & Felder, 2005
- Deioneus Dworschak, Anker & Abed-Navandi, 2000
- Fenneralpheus Felder & Manning, 1986
- Harperalpheus Felder & Anker, 2007
- Jengalpheops Anker & Dworschak, 2007
- Leptalpheus Williams, 1965
- Leptathanas De Grave & Anker, 2008
- Leslibetaeus Anker, Poddoubtchenko & Wehrtmann, 2006
- Metabetaeus Borradaile, 1899
- Metalpheus Coutière, 1908
- Mohocaris Holthuis, 1973
- Nennalpheus Banner & Banner, 1981
- Notalpheus G. Méndez & Wicksten, 1982
- Orygmalpheus De Grave & Anker, 2000
- Parabetaeus Coutière, 1896
- Pomagnathus Chace, 1937
- Potamalpheops Powell, 1979
- Prionalpheus Banner & Banner, 1960
- Pseudalpheopsis Anker, 2007
- Pseudathanas Bruce, 1983
- Pterocaris Heller, 1862
- Racilius Paul’son, 1875
- Richalpheus Anker & Jeng, 2006
- Rugathanas Anker & Jeng, 2007
- Salmoneus Holthuis, 1955
- Stenalpheops Miya, 1997
- Synalpheus Bate, 1888
- Thuylamea Nguyên, 2001
- Triacanthoneus Anker, 2010
- Vexillipar Chace, 1988
- Yagerocaris Kensley, 1988
קישורים חיצוניים
עריכה- נקשניים, באתר ITIS (באנגלית)
- נקשניים, באתר NCBI (באנגלית)
- נקשניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נקשניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נקשניים, באתר GBIF (באנגלית)
- איזה דג שומר על פתח המחילה של סרטן עיוור?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה