סאן (אות)
סאן (אות גדולה: Ϻ, אות קטנה: ϻ) היא אות ארכאית באלפבית היווני. סאן ממוקמת בין פאי לבין קופא בסדר האותיות.
| Ϻ ϻ סאן | |
|---|---|
 | |
| אלפבית יווני | |
| Α α אלפא | Β β בטא |
| Γ γ גמא | Δ δ דלתא |
| Ε ε אפסילון | Ζ ζ זטא |
| Η η אטא | Θ θ תטא |
| Ι ι יוטא | Κ κ קפא |
| Λ λ למדא | Μ μ מו |
| Ν ν נו | Ξ ξ קסי |
| Ο ο אומיקרון | Π π פאי |
| Ρ ρ רו | Σ σ ς סיגמא |
| Τ τ טאו | Υ υ אופסילון |
| Φ φ פי | Χ χ כי |
| Ψ ψ פסי | Ω ω אומגה |
| אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש | |
 דיגמא
|
 סטיגמא
|
 הטא
|
סאן
|
 קופא
|
 סאמפי
|
 שו
|
|
היסטוריה
עריכההאות סאן היא המקבילה של האות הפיניקית צדי. האות שימשה לציון הצליל "ס" (למעט באזור קפריסין שם שימשה כ"צ") ולבסוף נזנחה לטובת האות סיגמא המשמשת לאותה מטרה.
העיצורים השורקים הפיניקיים – 𐤆 (זין), 𐤎 (סמך), 𐤑 (צדי), 𐤔 (שן) – בעיתיים בכך שמקבילותיהם היווניות לא תואמות את המקור הפיניקי במדויק, ואף שמות האותיות ביוונית לא תואמים את השמות בפיניקית. העמדה המקובלת היא שהאות זֵין הפיניקית הפכה ל־ζῆτα (זֵטה) היוונית, האות סמך הפכה ל־ξεῖ (קסה), האות צדֵי הפכה ל־σάν (האות סַן הארכאית) והאות שַן הפכה ל־σίγμα (סיגמה). חוקרים אחדים הציעו ששמות האותיות התערבבו, כך ששם האות זטה הגיע מהאות צדי ושם האות סַן הגיע מהאות זין, אך התקשו להסביר מדוע; אחרים הציעו שהאותיות צדי ושַן אומצו שתיהן לייצוג העיצור s, אך אחת מהן (לרוב הגלגול של האות צדי) נדחקה בהדרגה עד שהגלגול של האות השנייה נעשה הייצוג היחיד לעיצור s.[1]
השימוש האחרון באות נעשה במאה ה-6 לפני הספירה.
האות הגדולה דומה בצורתה לאות היוונית מו (Μ), אך אינה קשורה אליה כלל ונבדלת ממנה בכך שבניגוד לאות מו, האות הקטנה דומה בצורתה לאות הגדולה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- סַן (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246–247, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17