פתיחת התפריט הראשי

צ

אות באלפבית העברי

צ' היא האות ה-18 באלפבית העברי. שמה של האות הוא צָדִי, ושמה הקדום צד"י[1] (בפי יהודי תימן צאד, כבערבית)[2]. הגיית שם האות כ"צַדִּיק" היא כנראה טעות שמקורה באות ק' העוקבת לאות צדי בסדר האלף-בית אבל יש לה תיעוד כבר מן המאה ה-11.

צ (ץ)
Hebrew letter tsadi.png
Hebrew letter final tsadi.png
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  
ניקוד ופיסוק
קמץפתחציריסגול
חיריקחולםקובוץ ושורוק
שוואחטף
דגש: קלחזקמפיקרפה
קו מפרידמקף
טעמי המקרא

ההיגוי הנפוץ כיום, מייצג מבחינה פונולוגית שילוב של העיצורים תּ+ס, או עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום (IPA: ‏/ʦ/). ההיגוי הנפוץ בקרב יהודי הארצות דוברות הערבית היה כשל האות המקבילה הערבית - ص - המבוטאת כמעין ס' כבדה, או מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/sˤ/). בקרב החוקרים קיימת מחלוקת בדבר דרך ביטויה של האות צ' העברית המקורית, בין אלו הקובעים כי במקור בוטאה כדרך יהודי ארצות האסלאם, וכי הביטוי הנוכחי כיום מקורו בהשפעה של שפות אירופיות, לבין הקובעים כי הביטוי המקורי היה כפי המקובל כיום[3].

צד"י עם גרש (צ') נהגית /ʧ/ (‏ch, כבמילה צ'כיה), וזאת על פי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית[4]. מקור הסימון הזה חדש, מימי תחיית הלשון, אך השימוש בגרש מקורו בלאדינו, שם הוא משמש על האותיות ב׳ (v), ג׳ (j ו־ch אנגליות), ד׳ (th במילה האנגלית other), ז׳ (j צרפתית), פ׳ (f) ו־ש׳ (sh) אך לא על האות צ. האות צ נבחרה ככל הנראה בגלל צורת הגייתה האשכנזית ts הדומה לצליל ch האנגלי, וגם בהשפעת הרוסית, בה האות Ц (נהגית צ) דומה לאות Ч (נהגית צ')[5] או שפות כמו צ'כית ופולנית, בהן הצליל צ' נוצר משילוב של c (נהגית צ) עם סימן דיאקריטי או אות כלשהי.[דרוש מקור]

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, צ' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא צ' חל, כמו באותיות: 'ז', 'ס' ו'ש', שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ט', לדוגמה: הצטער, הצטרף.

צ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה - "ץ" (כבמילה "עץ").

בגימטריה ערכה של צ' הוא 90. ערכה של ץ הוא 900, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 900 מיוצג על ידי הצירוף תת"ק.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות צ' היא כ־1.28% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ץ היא כ־0.14%. ץ סופית היא הנדירה ביותר בשימוש בעברית מודרנית.

שימושים נפוצים לקיצור צ'עריכה

  • צפון.
  • בישראל האות צ', המוטבעת על מוצר או רכיב כלשהו, מסמלת את היותו שייך לצה"ל.

ייצוג האות צ'עריכה

 
האות צ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

ב-Unicode האות צ מיוצגת על ידי 05E6, והאות ץ על ידי 05E5. הצורה הסופית קודמת לצורה התוכית, כמו בקידודים אחרים הכוללים עברית, משום שזה מאפשר מיון מילוני פשוט של מילים לפי ערכי התווים שלהם: המילה ***קץ*** תבוא לפני המילה ***קצה*** כי הערך של ץ נמוך מזה של צ.

בקוד מורס מיוצגת האות צ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .-- (קו קו נקודה).

  הוא ייצוגה של צ' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות צ' באמצעות המילה "צפור".

באיתות בדגלי סמפור צ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה דרום-מזרחה.

התפתחות האות צ'עריכה

     
צ' (צַד=צמח/שתיל, או קרס דיג במשמעות של ציד) באלפבית הפרוטו-כנעני צ' באלפבית הפיניקי צ' באלפבית הארמי

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, שבת, קג עמוד ב', קד עמוד א'
  2. ^ אוצר מילים, מנוקדות על פי המסורת ההגוי של ק"ק תימן, באתר "מתימן יבוא - פורטל יהדות תימן" (הערך "צַאדּ")
  3. ^ Steiner Richard C: Affricated Sade in the Semitic Languages (American Academy for Jewish Research Monograph Series, 3), New York, 1982.
  4. ^ כללי התעתיק, האקדמיה ללשון העברית (בhe-IL)
  5. ^ כשקירילוס ומתודיוס שאלו את הכתב היווני היו חסרות להם אותיות לצלילים סלאביים שלא קיימים ביוונית, אז השם לקחו מן האלפבית העברי, כך למשל Ш מקורה באות העברית ש. משערים שמקור שתי האותיות האלו באות העברית צ.