סדר (דפוס)

סְדָר הוא המונח המתייחס למקצוע סידור האותיות בדפוס הבלט. השימוש במונח סְדָר, או "סְדָר דפוס" כשם עצם, מתאר את הטכנולוגיה.

מגירת סדר עם אותיות מתכת ומקל סדרים. בכל תא גופנים של אות אחרת, וגודל התא מותאם לתפוצת האות בשפה
מקל סדרים "מלא". רוחב הרווח בין המילים שונה משורה לשורה, כתוצאה מפעולת היישור. תוכן המקל המלא מועבר למגש הסדר, ומפנה את מקומו לסידור את השורות הבאות
הסַדָר הוא האדם אשר היה מופקד על סידור האותיות על לוח הסְדָר. תמונה משנת 1958

מקצוע הסְדָרעריכה

בסעיף זה ייעשה שימוש במילה "סַדָּר" בלשון זכר, הן לצורך הפשטות, אך בעיקר משום שבזמן שמקצוע זה, במשך כל קיומו, היה גברי כמעט לחלוטין

מקצוען הסְדָר (או סַדָּר) התקיים מתחילת מהפכת הדפוס בעקבות המצאתו של יוהאן גוטנברג, עד סוף שנות השבעים של המאה ה-20.

בקרב דוברי עברית נהוג היה להתייחס לבעל מקצוע זה דווקא ביידיש, "הבחור הזעצער" (הגייה: "הבּוּחֶר הזעצער", כלומר הבחור הסַדָּר). פעמים רבות נהגו לייחס לו טעויות שהופיעו בדפוס, גם כאלה שאינן בגדר שגיאות דפוס.

הסדר בונה שורות מסודרות של טקסט ב"מגש". אוסף השורות עובר מספר תהליכים נוספים עד ליצירת ה"גלופה" שמשמשת להדפסה: הגהה ראשונה, למציאת שגיאות דפוס ותיקונן, אחריה עימוד, בו שורות הטקסט המסודרות מחולקות לעמודים בספר או טורים בעיתון, ונוספים אליהן אלמנטים נוספים של הדפוס כמו תמונות, מסגרות, כותרות, מספור עמודים ועוד. אחרי העימוד יכולה לבוא הגהה נוספת, והעמודים המסודרים, המכונים לעיתים "גלופות", נלקחים להדפסה. בסיום ההדפסה, הגלופות מפורקות, והאלמנטים השונים ממוחזרים לעבודה הבאה.

הסדר מבצע שלוש פעולות. הראשונה היא הסידור, בו הסדר קורא את הטקסט שיש להדפיס, ונוטל מתיבת הסדר תו אחר תו אותם הוא מניח במתקן המכונה "מקל סדרים". התווים השונים הם אותיות ומספרים, רווחים, סימני פיסוק, ותווים מיוחדים. כאשר השורה במקל הסדרים "מתמלאת", כלומר לא נותר מרווח מספיק למילה נוספת בשורה זו, הסדר מבצע את הפעולה הבאה: יישור. בטקסטים מודפסים, מקובל שתחילת השורות וסופן מיושרות. בטקסט כתוב בכתיבה תמה, נעשה לפעמים יישור על ידי "הארכת" האות האחרונה בשורה. עם המעבר לסדר, טכניקה זו כבר אינה מעשית, והיישור מתבצע על ידי הרחבת הרווחים בין המילים: בזמן הסידור, משתמשים ב"גופן" ריק, כלומר ללא אות בראשו, בעל רוחב קבוע, להפרדה בין המילים בשורה. בסיום השורה, נותר מרווח בין סוף המילה האחרונה לסוף השורה. הסדר "סוגר" את המרווח הזה על ידי הרחבת הרווחים, פעולה שיכולה להיעשות על ידי החלפת הרווחים בשורה ב"גופני" רווח רחבים יותר, או באופן המקובל יותר, על ידי הוספת גופן רווח דק לצד כל אחד מהרווחים. לרשות הסדר רווחים כאלו ברוחבים שונים, ביניהם יש לבחור לפי המרווח בין סוף המילה האחרונה לסוף השורה, מחולק במספר הרווחים (כלומר אחד פחות ממספר המילים) בשורה. הפעולה השלישית של הסדר נקראת מיון, והיא מתבצעת בסיום ההדפסה. הגלופות ששימשו להדפסה מפורקות למרכיביהן השונים, ואלו ממוחזרים לעבודה הבאה. שורות הטקסט נמסרות לסדר, והוא ממיין את הגופנים, ומניח כל אחד בתא המתאים לו בתיבת הסדר, תוך שהוא בוחן אותם ומוציא מהמחזור את הגופנים שנשחקו עד שאינם מתאימים עוד להדפסה.

מקצוע הסדר עבר שינוי מהפכני במהלך המאה ה-19, שינוי שעיקרו מיכון. הניסיונות הראשונים היו בשנות ה-20 של המאה, ונמשכו ביתר שאת החל משנות השישים של המאה ה-19. מכונות הסדר הראשונות שנבנו היו ניסיוניות, והגם שחלקן פעלו והצליחו לייצר גלופות פונקציונליות, הן לא שיפרו את הפריון ואיכות העבודה, לפחות לא במידה שהצדיקה את השימוש בהן. מכונות הסדר הראשונות שפעלו בהצלחה בבתי דפוס החלו להופיע לקראת שנות ה-70 של המאה. המכונות הראשונות חיקו את פעולת הסדר הידני, והשתמשו באופני עופרת מוכנים, שהוזנו למכונה. המכונות הראשונות החליפו את שלב הסידור בלבד, והשורות המסודרות עדיין יושרו ביד, וגם המיון היה ידני. בהמשך הופיעו פתרונות שונים למיכון היישור והמיון, חלקם בעזרת מכונה נפרדת שביצעה את הפעולה, וחלקם בעזרת מכונות שביצעו שתיים מהפעולות או שלושתן במכונה אחת.

עד שנות ה-80 של המאה ה-19 הופיעו כמה עשרות מכונות, שהמוצלחת בהם, Empire, שהוצגה ב-1872 ועברה בהמשך שכלולים נוספים, כבר פעלה במאות בתי דפוס ומערכות עיתונים. בשני העשורים האחרונים של המאה הופיעו מכונות חדשות, שהשתמשו בגישה שונה: מכונות אלו לא סידרו גופנים מוכנים מראש, ובמקום זאת סידרו את אמהות הדפוס (מטריצות), התבניות שמשמשות ליציקת הגופנים, ויצקו בעזרתן את הגופנים שמשמשים להדפסה. טכנולוגיית סדר זו מכונה "מתכת חמה".

בטכנולוגיית המתכת החמה, מחזור הגלופות בסיום העבודה לא נעשה על ידי מיון הגופנים, כמו בסדר הידני ובמכונות הראשונות, אלא על ידי התכתם ויציקת מטילי עופרת, שמוזנים למכונה, בה הם מותכים שוב לעופרת נוזלית ומשמשים ליציקת הגופנים.

שתי מכונות "מתכת חמה" דחקו כמעט לחלוטין את רגלי כל המכונות האחרות, ואיתן גם את הסדר הידני. הראשונה היא מכונת לינוטייפ, והשנייה היא המונוטייפ. הן שונות זו מזו באופן פעולתן ובתכונותיהן. הלינוטייפ שלטה שליטה כמעט מוחלטת בתחום העיתונות המודפסת, והתחרתה במונוטייפ בסידור ספרים. בעיתונות העברית של התקופה מופיעה המילה "מסדרה" לתיאור מכונת סדר, ובמילונים שונים נקוטה גם המלה "מִסְדֶּרֶת", אך שתיהן לא השתרשו בשפה.

המיכון שינה את מהות מקצוע הסדר: הסידור עצמו מתבצע לא על ידי נטילת גופנים מתיבה וסידורם במקל סדרים, אלא על ידי הקשת הטקסט במקלדת. היישור מתבצע באופן אוטומטי על ידי המכונה, ופעולת המיון בוטלה לחלוטין והוחלפה בהתכת הגופנים בתום השימוש. בשימוש בלינוטייפ, הסדר ממלא תפקיד כפול: כמו בסדר ידני, הסדר קורא את הטקסט ומסדרו, ובנוסף לכך הוא מתפקד גם כמכונאי, שבודק את תקינות המכונה, מאתר ומתקן תקלות, ומבצע פעולות תחזוקה נוספות. לינוטייפ לא יוצקת גופנים בודדים, אלא שורה שלמה להדפסה (זה גם מקור שמה - Line O' Type, כלומר "שורת דפוס"). כאשר בהגהה מתגלה שגיאה, יש לצקת מחדש את כל השורה, גם כשהשגיאה היא באות אחת בלבד.

לעומתה, המונוטייפ פיצלה את עבודת הסדר לשני תפקידים: הראשון, ששמר על הכינוי "סדר", קורא את הטקסט ומקליד אותו, ותוך כך יוצר סרט נייר מנוקב עליו מקודדות הוראות. סרט זה מועבר למכונה שנייה, שמכונה "מכונת היציקה", אותה מפעיל אדם נוסף. מכונת היציקה קוראת את סרט הנייר, ויוצקת גופן אחר גופן, אחד לכל אות, רווח, וסימן פיסוק. הגופנים מסודרים בשורות, וכשמסתיימת שורה היא עוברת למגש הסדר. המכונה פועלת באופן אוטומטי לחלוטין, ותפקיד המפעיל הוא להשגיח עליה ולטפל בתקלות. כשמסדרים בעזרת מונוטייפ, פעולת ההגהה זהה למעשה לפעולת ההגהה בסדר הידני, על ידי הוצאת, הוספת, או החלפת תו בודד במגש הדפוס, בלי צורך לחזור על פעולת היציקה כמו בלינוטייפ.

הספקו של סדר לינוטייפ מיומן, דומה להספקם של ארבעה עד שישה סדרים ידניים. עם זאת, ההתפשטות המהירה של המיכון לא הביאה, כפי שאפשר היה אולי לצפות, להקטנת מספר הסדרים הפעילים. הסיבה לכך היא שמיכון הסדר הביא עמו עלייה תלולה בכמות החומר המודפס בעולם. בעידן הסדר הידני, גודלו של עיתון יומי היה מוגבל למעשה לארבעה עמודים, לא בגלל מגבלות בטכנולוגיית הדפוס עצמו או בחומרי הגלם שלו - נייר ודיו, אלא משום שבסידור ידני, אין זה מעשי לסדר יותר מארבעה עמודים מדי יום ביומו. הסדר הממוכן ביטל את המגבלה, ועיתונים עם יותר עמודים הפכו חזון נפרץ, עד כדי מאות עמודים בגיליונות סוף השבוע של עיתונים מסוימים. המיכון אף אפשר לסדר יותר ממהדורה אחת ביום, כאשר מאורע חשוב מספיק התרחש אחרי נעילת המהדורה הראשונה.

הצורך בשימוש בסרט נייר במונוטייפ הוא אילוץ, שנובע מאופן פעולת המכונה: כדי שהמכונה תוכל לבצע יישור, היא מקבלת עבור כל שורה הוראות שמתארות, בנוסף לרצף התווים שמרכיבים אותה, גם את רוחב הרווח בכל שורה, לצורך היישור. ההוראות הנוגעות לרוחב הרווח בכל שורה צריכות להיות מוזנות למכונת היציקה לפני ההוראות שמתארות את רצף התווים, אך כאשר הסדר מנקב את הסרט בעזרת המקלדת, אפשר לחשב רוחב זה רק אחרי שהשורה הוקלדה. הפתרון הוא פשוט - סרט הנייר מוזן למכונת היציקה מהסוף להתחלה, באופן שהתו הראשון שנוצק הוא האחרון שהוקלד, והתו הראשון שהוקלד נוצק אחרון, ובכך מסמן את סיום העבודה.

הגם שהשימוש בסרט מנוקב במונוטייפ הוא אילוץ, כפי שתואר בפסקה הקודמת, יש לו יתרונות נוספים: הפרדת היציקה מהסידור מאפשרת לבית הדפוס להחזיק למשל ארבע מכונות יציקה המשרתות שבעה סדרים עם שבע מקלדות, עבודת הסדר לא נעצרת כאשר יש צורך לעצור את היציקה עקב תקלה או לצורך תחזוקה, ויתרון נוסף חשוב מאד טמון בעובדה שניתן לשמור את סרטי הנייר, ולהדפיס הדפסה נוספת, למשל של ספר, בלי צורך לשמור את גלופות העופרת הכבדות והיקרות, שצורכות נפח אחסון רב.

יתרונות אלו הביאו להמצאות שנתנו גם ללינוטייפ את האפשרות להשתמש בסרטי נייר מנוקבים: מתקן שהוצמד למקלדת המכונה קורא את סרט הנייר, ומפעיל את המקלדת באופן דומה לאופן בו הסדר מפעיל אותה. סרט הנייר בשימוש הלינוטייפ זהה למעשה לסרט הנייר שמשמש בטלטייפ, טכנולוגיה שהיא שכלול של הטלגרף. משמעות הדבר היא שבשימוש בטכנולוגיה זו, בוטל הצורך ב"צימוד גאוגרפי" בין ההקלדה ומכונת הסדר. כתב העיתון יכול להקליד את הכתבה במקום אחד, ו"לשדר" אותה דרך קווי הטלפון או הטלגרף למערכת העיתון, בה נקלט השידור, סרט נייר חדש מנוקב, וסרט זה מוזן ללינוטייפ לביצוע פעולת הסדר. המקלדת שמשמשת באופן פעולה זה מכונה Teletypesetter[1]. התפקיד המסורתי של "סדר" פורק, אך שלא כמו במונוטייפ, מפעיל המכונה הוא ששמר את שם המקצוע "סדר", והאדם שמזין את הטקסט כונה בדרך כלל "כתבן", או ברוב המקרים, "כתבנית". אופן פעולה זה סימן את הפעם הראשונה בה נכנסו נשים באופן משמעותי לתחום הסידור, ואופן העבודה האופייני נראה כך: במערכת העיתון העיתונאים (כמעט כולם גברים), כותבים בעט או במכונת כתיבה, ומעבירים את הכתבות ל"חדר הכתבניות" (כמעט כולן נשים). אלו מקלידות את הטקסט בעזרת Teletypesetter, שמנקב סרט נייר. הסרט המנוקב מועבר למפעיל הלינוטייפ (כמעט תמיד גבר) ששמר על השם "סדר", והמכונה יוצקת את שורות העופרת שמשמשות להדפסה.

מונחיםעריכה

 
שרטוט סכמטי של גופן, של האות הלטינית H. צורת האות מופיעה ב"כתב ראי", עובדה שבשרטוט לא נראית משום שזו אות סימטרית
  • אם דפוס, אמת דפוס, אמהות דפוס, אמהות, מטריצות: כל המונחים הללו מציינים את התבנית בו נוצק הגופן שמשמש להדפסה. בעידן הדפוס הידני, היציקה נעשתה בבתי יציקה מיוחדים לדבר, שסיפקו גופני עופרת מוכנים. בעידן הדפוס הממוכן, או עידן "מתכת חמה" בדפוס, היציקה הפכה חלק בתהליך הסידור, והאמהות נדדו מבית היציקה לבית הדפוס, וליתר דיוק, ל"חדר הסדר" בבית הדפוס.
  • גופן: בערך זה נעשה שימוש במונח "גופן", אך קשה למצוא בספרות או בעיתונות מונח עברי שאכן היה בשימוש, והמושג לא מופיע, למשל, ב"מילון תרצ"ג למונחי דפוס" בהוצאת האקדמיה ללשון העברית[2]. נקר באנגלית Sort(אנ'). הגופן הוא "חומר הגלם" של הסדר הידני: הגופנים הם מקלות עופרת קצרים, עם פרופיל מלבני, שבראשו תבליט האות או התו אותו מדפיס גופן זה. שניים מממדי הגופן זהים עבור כולם: גובהו, החל מדמות האות המוטבעת ועד לצד השני המכונה "רגל", ו"ארכו", שמייצג את גובה השורה המודפסת, באופן שסדרת גופנים הצמודים זה לזה מתחברים לשורה בגובה אחיד, כאשר פני הגופנים, כלומר טביעת התו בכל אחד מהם מהווה "מישור", אליו יוצמד הנייר. הממד השלישי, הרוחב, שונה מגופן לגופן: הגופן שמטביע את האות העברית י'וד, צר מהגופן שמטביע ב'ית, ורוחב הגופן של כל תו אחר נקבע לפי התו עצמו.
  • גולם מכונות מטיפוס "לינוטייפ", החליפו את השימוש ב"גופן", בשורה שלמה יצוקה בפיסה אחת. גם כאן קשה למצוא מונח עברי מתאים. השם המקובל באנגלית הוא Slug (אנ'), ובוויקיפדיה נעשה שימוש במונח "גולם"
  • תיבת סדר: תיבת הסדר היא קופסה שטוחה, שמחולקת על ידי מחיצות לתאים, שמספרם הוא כמספר התווים השונים בהם משתמש הסדר. גודל התאים במגירת הסדר אינו אחיד, והוא מתאים לתפוצת התווים השונים בשפה, וכמוהו גם מספר הגופנים מכל תו במגירת סדר "מלאה". בתהליך המיון מחזיר הסדר כל גופן למגירה המתאימה, ובסידור, הוא נוטל גופנים מתיבת הסדר ומניחם לפי הסדר במקל הסדרים.
  • מקל סדרים בסדר הידני, הסדר אוחז במקל ביד אחת, ומלקט את התווים לפי הסדר בידו השנייה, תוך שהוא מביא כל תו למקל, ובוהן היד שאוחזת במקל מצמיד אותו לתווים הקודמים, כאשר בו בזמן עליו גם לקרוא את הטקסט אותו הוא מסדר. למקל גובלים מקבילים במרחק מדוד ומדויק, שמסמן את רוחב השורה בעבודה הנוכחית. בסיום כל שורה, כלומר כאשר בין התו האחרון שהונח לקצה השורה אין מרווח מספיק עבור המילה הבאה, מבצע הסדר את פעולת היישור, תוך שהוא משחיל מעין "כפיסי" עופרת שמהווים מרווח. יישור "מושלם" מושג כאשר כל הרווחים בין שתי מילים בשורה זהים ברוחבם, ואורכה של השורה הוא בדיוק האורך שמוגדר לעבודה. מקל הסדרים מכיל מספר שורות, בדרך כלל בין שלוש לחמש, כאשר "גובה" השורה (ממד c בשרטוט הגופן) זהה בדיוק לכל הגופנים, והשורה הבאה מסודרת "על גבי" השורה הקודמת שמספקת לה משטח אחיד וישר. כאשר מקל הסדרים "מתמלא" כלומר השורה האחרונה נשלמה ויושרה, מעביר הסדר את השורות ממקל הסדרים למגש הסדר
  • מגש הסדר: מגש הסדר מכיל את השורות המסודרות, שהועברו אליו ממקל הסדרים בדפוס ידני, או ממכונת היציקה ב"מתכת חמה". בדרך כלל, ההגהה הראשונה נלקחת ממגש הסדר עצמו, בעזרת מכונת דפוס קטנה שמיועדת להדפסת הגהות, ולחלופין, בתהליך ידני לחלוטין. בפעולה ידנית, הטעויות שנמצאות בהגהה מתוקנות במגש הסדר עצמו, על ידי החלפת גופנים, ובמכונות מטיפוס "לינוטייפ", בהחלפת גולם שלם. בתום ההגהה, כורך הסדר קבוצת שורות בשרוך קשירה מיוחד, וקבוצת שורות זו מועברת לשלב הבא במלאכת הדפוס - העימוד. חלקו של הסדר תם.
  • אמ, או em: רוחב האות המרבי בסוג גופן כלשהו. באופן כללי, אורך השורה, או רוחב הדף או הטור בעיתון נמדד ב-אמ, כאשר רוחב דף הוא בדרך כלל בין 50 ל-100, ורוחב טור בעיתון בדרך כלל בין 20 ל-35.

סדר ידני וסדר מכניעריכה

הסדר הידני השתנה במעט מאז גוטנברג ועד להופעת הסדר המכני, או הממוכן. עיקר השינויים היו בהתמקצעות. בדפוס של גוטנברג, כל הפעולות נעשו בבית הדפוס, על ידי אותו צוות, החל מיציקת הגופנים מאמהות, הסידור, ההדפסה עצמה, ועד לכריכה. בהמשך, יצא תהליך היציקה מבתי דפוס לבתי יציקה ייעודיים ליצירת גופנים, שמכרו אותם לבתי דפוס. שחרור בית הדפוס ממערכת היציקה פתח את הדלת לבתי דפוס זעירים, עד כדי עובד יחיד, בהם המשיך הצוות הקטן לבצע את כל פעולות הדפוס, החל מכתב יד, נייר ודיו, וכלה בספר כרוך, מודעה, או כל מוצר מוגמר אחר. לצידם התפתחו בתי דפוס גדולים, בהם פעלו עשרות, לעיתים מאות סדרים שכל עבודתם הייתה הסדר, ולצידם עובדים רבים נוספים המבצעים את שאר הפעולות. בצורת עבודה זו, ניתן לסדר עיתון שלם בשעות ספורות, חרף העובדה שסדר אחד יכול לסדר כמה עשרות שורות בשעה, וטורים בודדים ביום אחד. כמה מבתי הסדר הגדולים ביותר היו במערכות העיתונים היומיים, והעבודה בהם הייתה קדחתנית. עם כל זאת, תפוקת הסדר הגבילה למעשה את גודל העיתון לארבעה דפים, יותר מזה לא היה מעשי לסדר ביום אחד.

במהלך המאה ה-19 נעשו ניסיונות רבים למכן את הסדר[3]. המכונה הראשונה שעבדה והצליחה לסדר נבנתה ב-1822, באנגליה, על ידי ויליאם צ'רץ'. ניסיונות בודדים נעשו בשנות ה-30 וה-40 של המאה, ולקראת סוף שנות ה-50, החלו להופיע מכונות רבות נוספות, לפעמים מספר מכונות באותה שנה.

מכונות הסדר היו המתקנים הראשונים שהציגו מקלדת בצורתה המוכרת לנו היום, והקדימו בכך את מכונת הכתיבה. רוב המכונות הללו ניסו לחקות את פעולתו של הסדר הידני, וסדרו את השורות מ"מחסנית" שהכילה את הגופנים, ושימשה בתפקיד דומה לתפקיד מגרת הסדר. בתחילה המכונות ביצעו את הסידור בלבד, כשפעולת היישור והמיון עדיין נעשו ידנית. בהמשך הופיעו מכונות שביצעו גם יישור, מכונות ייעודיות למיון הגופנים לעבודה הבאה, ולצידן מכונות סידור שכללו גם יחידת מיון.

עד 1875 הוצגו כבר עשרות מכונות שונות, שפעלו על עקרונות שונים, והונעו בכוח המשיכה, בעזרת משקולות (בדומה לשעון מטוטלת), או בכוח הקיטור.

אחת המכונות הראשונות שזכו להצלחה, של Burr האמריקאי, הופיעה ב-1875. מכונה זו ביצעה סידור בלבד, והשתמשה בשלוש מחסניות גופנים, כך שניתן היה לסדר, ובאותו זמן להכין את המחסניות הבאות. המכונה הייתה מצוידת ב"עמדת מיישר", עם עזרים שהאיצו וייעלו את פעולת היישור, שעדיין נעשתה ידנית. כחמש שנים לאחר מכן, ב-ב-1880 הציג Frank McClintock דגם משופר של מכונתו של Burr, בשם Empire. בו היישור נעשה באופן אוטומטי, ולצידה הוצג גם ממיין אוטומטי, שממלא את המחסניות בגופנים בעזרת חריצים ב"רגל" של הגופן, שאפשרו לממיין זיהוי הגופן והפלתו לערוץ המתאים במחסנית. יותר ממאתיים מכונות מדגמים אלו פעלו בבתי דפוס לאורך 25 שנים או יותר, והן יכולות להיחשב מכונות הסידור המוצלחות הראשונות. בשנות ה-80 וה-90 התנהל מרוץ קדחתני למיכון הסדר, כשבשנות ה-80 הוצגו עשרים דגמים או יותר של מכונות סידור, שונות זו מזו, כשכל אחת מציגה רעיונות חדשים ופתרונות מוצלחים פחות או יותר לאתגר. בשנות ה-90 הוצגו יותר מ-40 דגמים חדשים, כאשר ממציאים מאמצים במידה זו או אחרת רעיונות שלמדו ממכונות אחרות לצד רעיונות מקוריים לפתרון האתגר. בשנים אלו עלה בהתמדה מספר המכונות הפועלות ומייצרות דפוס, בארצות הברית, אנגליה ואירופה, והגיע לכמה אלפים.

עידן המתכת החמה, לינוטייפ, אינטרטייפ ומונוטייפעריכה

  ערכים מורחבים – לינוטייפ, מונוטייפ

עיקרון חדש הופיע: במקום לסדר גופנים יצוקים מראש, לצקת אותם מראש כשהם מסודרים. טכנית, התברר עד מהרה שזה הפתרון הנכון למיכון הסדר, ותוך זמן קצר רוב המכונות החדשות שהוצגו התבססו על עקרון זה.

השיטה "מדלגת" על בית היציקה לגופנים, ומחזירה את יציקת הגופנים חזרה לחדר הסדר. הגופנים משמשים לעבודת הדפסה יחידה, ובסיומה הם מותכים חזרה למטילי עופרת, ומשמשים ליציקת הגופנים לעבודת ההדפסה הבאה. אפשר לומר שבשיטה זו ממירים את פעולת המיון בפעולת התכה. זה גם מקור הכינוי "מתכת חמה" לעידן זה בסדר.

לשיטת המתכת החמה מספר יתרונות: שחרור הצורך ברכישת גופנים מבתי היציקה הייעודיים, שנעלמו מאז הופיעה כמעט לחלוטין, ייתור שלב המיון עתיר העבודה, והחלפתו ביציקה, והעובדה שכל עבודת דפוס חדשה מתחילה עם גופנים חדשים ו"טריים", לעומת השיטה הקודמת, בה נעשה שימוש חוזר באותם הגופנים שנשחקו מעבודה לעבודה, שחיקה הפוגעת באיכות הדפוס.

כדי לצקת את הגופנים מסודרים, מסדרים את האמהות, "מטריצות", המשמשות ליציקה. מכונת הלינוטייפ, שהופיעה ב-1884, דילגה גם על הגופנים, ויצקה שורה מסודרת ומיושרת שלמה, המכונה "גולם" (slug). זה גם מקור השם: line o' type, כלומר "שורה של סדר" - Linotype.

ב-1914 הופיעה מכונה תואמת ללינוטייפ, בשם "אינטרטייפ". שתי המכונות דומות מספיק כך שסדר מיומן באחת יכול להפעיל את השנייה כמעט ללא הבדל. בתי דפוס הפעילו מכונות אינטרטייפ ולינוטייפ זו לצד זו, והשתמשו בשתיהן כמעט ללא הבחנה ביניהן. האינטרטייפ הציגה מספר שיפורים, שאומצו על ידי הדגמים הבאים של הלינוטייפ, והמגמה נמשכה - כאשר אחד היצרנים הציג חידוש או שיפור, בדרך כלל אומץ זה על ידי היצרן השני תוך זמן לא רב. בהמשך, כל האמור לגבי "לינוטייפ" מתייחס הן ללינוטייפ והן לאינטרטייפ.

לעומתה, מכונת המונוטייפ שהופיעה ב-1887, יוצקת גופנים יחידים ורווחים בסדר הנכון, ומסדרת אותם במגש הסדר שורה אחרי שורה.

עד סוף העשור הראשון של המאה ה-20, כבשו שתי מכונות אלו[4] הגמוניה כמעט מוחלטת בעולם הסדר, והחליפו את הסדר הידני עד להיעלמותו כמעט כליל, והגבלתו לנישות כמו הדפסת פשקווילים או בתי דפוס מחתרתיים וכדומה, כל המכונות האחרות נעלמו כמעט כליל, ובמקומן הופיעו מכונות עזר ללינטייפ ולמונוטייפ[5].

מעלתה העיקרית של הלינוטייפ היא פשטותה היחסית, קלות השימוש והתחזוקה, והתפוקה הגבוהה: סדר אחד יכול לסדר, על ידי הקלדה במקלדת, טקסט ששקול לתפוקה של כשישה סדרים ידניים. המכונה הייתה פשוטה מספיק כדי שבדרך כלל הסדר היה גם המכונאי.

לעומתה, המונוטייפ הפרידה בין התפקידים: הסדר הקליד במקלדת, ומכונאי הפעיל את מכונת היציקה. הסידור נעשה למעשה על ידי ניקוב סרט נייר, שהועבר אחר כך למכונת היציקה, שיוצקת בעזרתו שורות מסודרות ומיושרות. המונוטייפ מאפשרת שליטה וגמישות טיפוגרפית ברמה גבוהה.

ערכות אמהות לשתי המכונות נוצרו כמעט לכל שפות העולם הכתובות, מהודו ועד כוש, ו"העופרת הרותחת" זוהתה עם תעשיית הדפוס[6].

שתי המכונות פועלות בעזרת חשמל, אך פעולתן היא מכנית לחלוטין, והחשמל משמש רק לחימום כור העופרת והפעלת מנוע שמניע את המכונה. דגמי לינוטייפ הראשונים תוכננו לפעול ללא חשמל כלל, בעזרת גל כוח, המעביר את התנועה ממנוע קיטור מרכזי, ומבער גז להתכת העופרת, במכונת המונוטייפ נעשה שימוש גם באוויר דחוס. עד שנות ה-70 של המאה העשרים סודרו כל העיתונים בעולם בעזרת לינוטייפ, וכמעט כל הספרים בעזרת לינוטייפ או מונוטייפ.

קוראי עברית יכולים לזכור את התיבה "נסדר מאמהות" או "הודפס מאמהות", שהופיעה בצידו הפנימי של העמוד הראשון בספרים רבים. ה"אמהות" הללו הן מטריצות המונוטייפ או הלינוטייפ,

מראשית המאה ה-20, ועד לאמצע שנות החמישים שלה, כמעט כל החומר המודפס בעולם נסדר על לינוטייפ או מונוטייפ, במאות שפות. ללינוטייפ הייתה שליטה מוחלטת בדפוס "מהיום להיום", כלומר בעיתונות היומית הכתובה. מוצרים שדרשו תחכום טיפוגרפי נסדרו בדרך כלל במונוטייפ. הוצאות ספרים בדרך כלל החזיקו מספר מכונות משני הסוגים. כשמדובר במונוטייפ, בה יש הפרדה בין הסידור והיציקה, ניתן לאייש, למשל תריסר "עמדות סדר", עם סדרים שמקלידים ומנקבים סרטי נייר (המקלדת מופעלת באוויר דחוס, והיא שקטה בהרבה ממכונות היציקה הרועשות), והסרטים מזינים שבע או שמונה מכונות יציקה שמפיקות את הגלופות מסודרות ומוכנות להגהה. לצידן יכלו לפעול עוד מספר מכונות לינוטייפ, שהפיקו גלופות למוצרים פשוטים יותר - כמעט כל "ספרי הכיס", או הספרים בכריכה רכה ניתנים לסידור בלינוטייפ, שהיא זריזה ויעילה יותר בסידור - עובד אחד מפיק הספק דומה לשניים הנחוצים להפעלת המונוטייפ, סדר ומפעיל.

סדר אופטיעריכה

עם ההתקדמות בתחום הדפוס, הופיעו טכנולוגיות חדשות בתחום הדפוס, שהחלו להחליף את דפוס הבלט, ועשו שימוש בטכנולוגיה צילומית. בראשן דפוס אופסט, ולצידו טכנולוגיות אופטיות פשוטות יותר.

שילוב של סדר מכני ודפוס אופטי נעשה בדרך כלל בעזרת ההגהות: את ההגהה הסופית מעבירים למדיה אופטית, על ידי צילום או בשיטות אחרות, וזו משמשת לדפוס.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 התחילו להופיע מערכות סדר שמיועדות לשיטות החדשות, ומייצרות את המדיה האופטית בלי צורך במעבר דרך "מתכת חמה".

המכונות הראשונות השתמשו בסרט צילום או נייר צילום, עליו הוקרנו התווים השונים, אחד אחד, ויצרו את שורות הטקסט. ה"תוצרת" הייתה סרט רציף, כשפעולת העימוד מתבצעת בעזרת חיתוך וסידור של קטעים מהסרט הזה, תוך שילוב תוכן לא טקסטואלי, כמו תמונות, כותרות, מודעות ומסגרות, בעמוד מוכן לצילום שמשמש להדפסה.

אחת המכונות הראשונות, Fotosetter של חברת אינטרטייפ, הייתה מבוססת על מערכת האינטרטייפ/לינוטייפ הקיימת, ובה הוחלפה מערכת היציקה במערכת צילום. הופיעו מערכות חדשות, ביניהן גם של חברות מרגנתלר לינוטייפ, חברת מונוטייפ, ויצרנים רבים נוספים.

לסדר האופטי יתרונות רבים על המתכת החמה: בראש וראשונה, השחרור מהמתכת עצמה, וממכונות היציקה שלה. כמו כן, האופטיקה מאפשרת להשתמש באותם שקפים של תווים לסידור דפוס בגדלים שונים, בעזרת מערכות אופטיות של הגדלה והקטנה. הסדר המכני דורש מערכת מטריצות נפרדת לכל גודל אות.

בהמשך הפיתוח הופיעו מערכות סדר שוויתרו אף על השקפים, והחליפו אותם במתקנים כמו שפופרת קרן קתודית, ובכך קירבו את הסדר עוד צעד בדרך למחשוב מלא.

המעבר לטכנולוגיה החדשה התנהל בהדרגה, משנות ה-50 של המאה, ועד לאמצע או סוף שנות ה-70. אחד ה"פיגומים" ששימש להקלת מעבר מהמתכת החמה לסדר האופטי, הייתה העובדה שהחל בשנות ה-30 של המאה, וביתר שאת בשנות ה-50 שלה, מערכות הסדר עברו בקצב גובר והולך להפרדה בין הקלדת הטקסט לסידורו, בעזרת שימוש בסרט מנוקב, שנוצר במקלדת נפרדת, והוזן למכונות הסדר. מערכות הסדר האופטי מראשיתן ידעו לקבל את סרטי הנייר הללו כקלט, דבר שהקל על השתלבותן במערכות דפוס קיימות.

לאורך תקופה זו, גדל בהתמדה התפקיד שמילאו מחשבים בתהליך, ועם הופעת ההוצאה הממוחשבת, שמכונה גם הוצאה לאור שולחנית, נעלם סופית הסדר כשלב בהבאת דברי כתב לדפוס, והמערכות מעבירות את "חומר הגלם", כלומר המלל שנכתב על ידי הכותבים, היישר לשלב העימוד, שמתבצע כולו על גבי המחשב, תוך "דילוג" על שלב הסדר המסורתי, שכעת מבוצע במלואו על ידי התכנה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סדר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Doug Kerr, Teletypes in Typesetting
  2. ^ דפוס (תרצ"ג) | מונחי האקדמיה, terms.hebrew-academy.org.il
  3. ^ Richard E. H uss, A Chronological List of Type-setting Machines and Ancillary Equipment, 1822-1925
  4. ^ היוצאת מן הכלל היא "אינטרטייפ" - מכונה תואמת לינוטייפ באופן כמעט מושלם, המאפשר למשל להשתמש באותן מטריצות בשתי המכונות. אינטרטייפ החלה לפעול כאשר הפטנטים המקוריים של לינוטייפ פגו, והיא נחשבת למעשה זהה לה. מפעיל אינטרטייפ מיומן ומפעיל לינוטייפ מיומן יכולים להתחלף ביניהם ללא קושי.
  5. ^ מכונות כאלו הן למשל מכונות יציקה מיוחדות לסידור הכותרות, בגודלי גופנים שחורגים מהמגבלות של לינוטייפ ומונוטייפ, מכונות להזנת עופרת אוטומטית ורציפה לכורי המכונות, ציוד לטיפול בהתכת הגופנים שסיימו את עבודתם ויציקת מטילי עופרת לשימוש חוזר, מכונות מיוחדות ליציקת "גופנים" למסגרות וגבולות, וכן הלאה.
  6. ^ igalz, ימי עופרת יצוקה ||| על אנשי הבלט והסדריה, פועלי דפוס הבלט שהיה פעם, קווים ונקודות, ‏2013-02-28