סופרים יהודים שיצירותיהם נאסרו לפרסום ברומניה תחת משטר אנטונסקו

הסופרים היהודים ברומניה, בתקופת כהונתו של המרשל יון אנטונסקו כראש ממשלה בין השנים 1940–1944 במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, היו קורבן לדיכוי, רדיפה ואפליה ויצירותיהם נאסרו לפרסום, להפצה ולעיון. לפי חוקי הגזע למעשה נאסרו להפצה ברומניה יצירותיהם של כל הסופרים היהודים מרומניה ומכל העולם.

החוקים המפליםעריכה

כהמשך ישיר לחוקי הגבלת חופש העיסוק שפורסמו על ידי ממשלת אוקטביאן גוגה, פרסמה ממשלת אנטונסקו בחודש ספטמבר 1940 את ההחלטה מס' 42181 בעניין חובת התיאטראות ובתי האופרה לפטר שחקנים וזמרים יהודים. חוק מס' 3825 מנובמבר 1940 דרש מכל החברות לפטר עובדים יהודים, חוק מס' 3438 מאוקטובר 1940 דרש את הוצאתם של סטודנטים, מורים ומנהלים בכל הרמות ממערכת החינוך. היהודים נדרשו לשלם אגרה מיוחדת כדי לקבל פטור מחובת הגיוס וחויבו לשרת בגדודי עבודת כפייה.^[1]

איסור היצירותעריכה

בחודש אוקטובר 1940 סולקו כל הסופרים היהודים מאגודת הסופרים הרומנים, ונאסר על הספריות למסור לעיון ספרים שנכתבו על ידי סופרים אלה. בחודש אוקטובר 1942, נשלחה לרשויות המחוזיות רשימת הסופרים היהודים שיצירותיהם אסורות למכירה, רשימה שהוכנה על ידי משרד התעמולה הלאומית. בהודעה נכתב: "ספריות בתי הספר והספריות הציבוריות מכל סוג שהו, כמו גם ספריות המוסדות הממשלתיים והמוסדות הפרטיים השונים יסלקו באופן סופי יצירות אלה. מוחרגים מהוראה זאת הארכיונים המחויבים בחוק לשמור על יצירות שפורסמו ברומניה והספריות הבאות: ספריית אגודת הסופרים, ספריית קרן אל. וארטיה אמן מקראיובה, ספריית י. כ. ביבסקו מטורנו סברין, הספרייה הקהילתית מטימישוארה, ספריית היכל התרבות בארד, ספריות הסמינרים לשפה ולספרות רומנית שליד האוניברסיטאות, ספריית אסטרה מבראשוב וספריית אורקה מגאלאץ. ספריות אלה, כמו גם הארכיונים, חייבים להוציא מהקטלוגים את הכרטיסים המתארים את עבודותיהם של סופרים אלה ולהקים קטלוג נפרד שהגישה אליו תתאפשר רק למטרות מדעיות באישור מיוחד של מנהלי אותן ספריות".

בנובמבר 1942 פורסמה במוסדות הציבוריים ברומניה רשימה שכותרתה "סופרים יהודים שעבודותיהם נאסרו למכירה ולאחסון בספריות בתי הספר ובספריות ציבוריות, במוסדות, באגודות ובחברות שעורכות ומוכרות פרסומים מסוג זה". מאחר שהרשימה לא הייתה שלמה, כל מי שהכיר שמות ושמות עט של סופרים שלא נמצאו ברשימה נדרש למסור אותם למנהל התעמולה. רשימה זאת כללה 39 (לפי מקור אחר 40) סופרים, תוך פירוט תאריך ומקום לידה, השם שניתן להם בלידה, שם ההורים, שמות עט ושמות הספרים שנכתבו על ידם.^[2]^[3]

סופרים שהופיעו ברשימת המחברים האסוריםעריכה

פליקס אדרקה (זליקו פרוים אדרקו)
אברם אקסלרד (אברם אדולף אקסלרד)
קאמיל בלטאזאר (ליבו גולדנשטיין)
מריה באנוש (מריה אדל באנוס)
איזידור בירנברג
הוריה בונצ'יו (בנימין חיימוביץ')
יון קלוגרו (חייט סטרול-לייבה)
מרקו קמפיאנו (שנפלד)
הוריה קרפ (מיכאיל הויסי)
שרינה קסוואן (שרה קסוואן)
סרג'יו דן (איזידור רוטמן)
א.דומיניק (אברם רייכמן)
אמיל דוריאן (איזידור לוסטיג)
בנימין פונדויאנו או בנז'מן פונדאן (בנימין וקסלר)
אנריק פורטונה (הנריק פקלמן)
ברבו לזריאנו (אברם לייזרוביץ')
ב.לוקה (טלה אברם ברנשטיין)
איסאק לודו (איסאק יעקוביץ לודו)
הנרי יונל ז'וזף מאסוף
מיליאן מקסימין (פאסקו-מנדל גרימברג)
מריוס מירקו (ישראל מרקוס)
Virgiliu Monda (Zeilic Moscovici)
ברבו נמציאנו (בנג'מין דויטש)
א. פלץ (יצחק נתן פלץ)
יון פריבאגו (איסאק לזרוביץ')
יסאיה ראקאצ'יוני (ישעיהו בנימין נכט)
אאוג'ן רלג'יס (אייזיג זִיגְלֶר)
רונטי רומאן (ארון בלומנפלד)
תיאודור רוזן
מיכאיל סבסטיאן (יוסף מנדל הכטר)
שטוירמן רודיון (אברם איאנקו רודיון)
אמיליה טיילור
אלכסנדרו טומה (סולומון לייבו מוסקוביץ')
אנדריי טודור (אנדריי היינריך רייבר)
טריסטן צארה (סמואל רוזנשטוק)
אברהם לייב זיסו (אברם לייב אסרה זיסו)
אדריאן וריה (אדולף וכסלר)
לאון ורו (לייב וקסלר)
אילריה וורונקה (אדואר איזידור מרקוס)

ראו גםעריכה

המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה

לקריאה נוספתעריכה

Sebastian, Michail, Jurnal, 1935-1944 / published in America as Journal 1935-1944: The Fascist Years (trans. Patrick Camiller. Ivan R. Dee, Publisher, 2000) and in Britain as Journal: 1935-1944 (London: Pimlico, 2003)