סטאוראקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית

קיסר ביזנטי

סטאוראקיוסיוונית ביזנטית: Σταυράκιος;‏ שנות ה-90 של המאה ה-811 בינואר 812) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין דצמבר 803 ליולי 811. רוב התקופה הוא שלט יחד עם אביו ניקפורוס הראשון. בחודשים האחרונים לשלטונו, לאחר מות האב ב-26 ביולי 811, שלט סטאוראקיוס על האימפריה לבדו למשך חודשיים ו-6 ימים עד 2 באוקטובר 811.

סטאוראקיוס
Σταυράκιος
דיוקן של סטאוראקיוס על מטבע סולידוס
דיוקן של סטאוראקיוס על מטבע סולידוס
לידה שנות ה-90 של המאה ה-8
פטירה 11 בינואר 812
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מדינה האימפריה הביזנטית
דת נצרות אורתודוקסית
בת זוג תאופנו האתונאית
השושלת הניקפורוסיאנית
אב ניקפורוס הראשון
אם לא ידוע
קיסר האימפריה הביזנטית
25 בדצמבר 8032 באוקטובר 811
(7 שנים)
שותף לשלטון ניקפורוס הראשון

היסטוריוגרפיה עריכה

המקור העיקרי לקורות חייו של סטאוראקיוס הוא תאופאנס המודה, כרוניקן בן התקופה. בספרו "כרוניקה"[1], תאופאנס אינו חושך את שבטו מסטאוראקיוס, אותו הוא מתאר כרכרוכי אשר ירש את סטיותיו ואת אפיו הרע של אביו ניקפורוס, שנוא נפשו של תאופאנס. עם זאת, תאופנאס אינו מצביע על כל פעולה או התנהלות של סטאוראקיוס המצדיקה את עמדתו כלפיו.

הרקע ליחסו החד ערכי של תאופאנס לסטאוראקיוס, נעוץ ככל הנראה בעמדותיו הנחרצות של תאופאנס בשאלת משבר האיקונוקלאזם (איקונומכיה, המלחמה באיקונות): תאופאנס היה איקונופיל (חובב איקונות) אדוק. הגם שניקפורוס וסטאוראקיוס היו איקונופילים ולפחות איקונודולים[2]. כעולה מהתנהלותם בתקופת שלטונם המשותף, הם לא רדפו אחר איקונוקלאסטים (הנלחמים באיקונות). על כך יש להוסיף כי ניקפורוס הראשון מרד באירנה האתונאית, אשת חסדו של תאופאנס, ותפס את כס שלטונה.

קורות חייו עריכה

סטאוראקיוס נולד במועד לא ידוע בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-8, ככל הנראה בין השנים 791–793. היה אח לפרוקופיה (אנ'), אשתו של הקיסר מיכאל הראשון רנגבה. נישא לתאופנו האתונאית (אנ'), קרובת משפחתה של הקיסרית אירנה האתונאית. היה חשוך ילדים[3].

בחודש דצמבר 803 הכתיר אותו אביו לקיסר משותף איתו[4] בטקס רב רושם. במסגרת פעולתו כקיסר-שותף, פעל יחד עם אביו בשנת 804 למינויו של הבישוף ניקפורוס הקדוש, איקונופיל מוצהר, כ-ptochotrophos, "מגן העניים" – המנהל הכללי של בית המחסה לעניים בקונסטנטינופול[5] ובשנת 806 מינו אותו הקיסרים-במשותף לפטריארך של קונסטנטינופול. נישואיו של סטאוראקיוס ב-20 בדצמבר 807 לתאופנו, קרובת משפחתה של הקיסרית אירנה האתונאית, שהודחה על ידי אביו, היו לצנינים בעיני תאופאנס שטען כי הייתה מאורסת לאחר ואף "שכבה עמו פעמים רבות", וראה בנישואיה לסטאוראקיוס "יהירות לא מוצדקת" מצד החתן ואביו מושחתי המידות[6].

בקרב על פליסקה (Pliska), בירת האימפריה הבולגרית הראשונה, שנערך ב-26 ביולי 811 ובו הובס כל צבא האימפריה הרומית המזרחית שמנה כ-70,000 חיילים, על ידי צבאו של חאן האימפריה הבולגרית, קרום בן טוקטו, נהרג אביו של סטאוראקיוס, ניקפורוס הראשון. סטאוראקיוס נפצע קשות בקרב (לפי תאופנוס הוא נפגע בצד ימין של עמוד השדרה, סבל מדם בשתן ושותק בארבע גפיו), והגיע פצוע ודואב אל אדריאנופול, שם הוכרז רשמית כקיסר על ידי הפטריקי סטפן בנוכחות המגיסטרוס תאוקיסטוס (אנ') (אם כי לא נערך טקס הכתרה רשמי)[7].

על אף פציעתו החמורה, לפי גרסה אחת הוא סירב לוותר על כסאו ולפי גרסה אחרת הוכר כקיסר, עד שהתברר במהרה כי פציעתו לא תאפשר לו תפקוד ראוי. כתוצאה מכך, נוצרו שתי סיעות: האחת בראשות אשתו תאופנו והשנייה בראשות אחותו פרוקופיה.

תאופאנס טוען כי סטאוראקיוס ביקש להעביר את שרביט הקיסרות לאשתו (לפי בקשתה, כיוון שביקשה ללכת בעקבות אירנה), וככל הנראה אחותו ניסתה להרעיל את אשתו[3] בעת שמונתה כאוגוסטה (קיסרית) – מה שהוביל לקרע בין האח והאחות. ישנה טענה שסטאוראקיוס אף שקל הקמת רפובליקה[8] בסופו של דבר הוא הודח על ידי גיסו, הנשוי לאחותו, מיכאל הראשון רנגבה, בתמיכת קציני הצבא ששרדו את התבוסה בבולגריה, והוא הוכרח לוותר על הכתר.

ב-1 באוקטובר 811 ביקש סטאוראקיוס מסטפן הפטריקי לנקר את עיניו של מיכאל כדי שלא יוכל לשמש כקיסר ולא ידיח אותו. מזימה זו לא יצאה אל הפועל, שכן סטפן תמך בהמלכתו של מיכאל[9]. למחרת, אישרו הסנאט והצבא פה אחד את מינויו של מיכאל לקיסר[10]. תאופאנס טוען כי סטאוראקיוס אמר לניקפורוס הפטריארך כי לא ימצא בקיסר מיכאל הראשון "חבר טוב יותר ממנו" (סטאוראקיוס)[9] לעניין האקונומכיה, אך התבדה.

לאחר ששמע על הדחתו, קיצר סטאוראקיוס את שיערו ועטה לבוש נזירי; הוא הצטרף למנזר לא ידוע של קרוב משפחתו סימאון[9]. מפני שפצעיו הזדהמו נדף ממנו ריח רע, ואיש לא התקרב אליו[11]. חודשים אחדים לאחר מכן, ב-11 בינואר 812, הלך סטאוראקיוס לעולמו. אלמנתו, שאף היא פנתה לנזירות עם כל מקורביה, קיבלה מהקיסר החדש ארמון (Ta Hebraïka) והפכה אותו למנזר המוקדש לשילוש הקדוש[10]. בספרו "על הטקסים המלכותיים" (The Book of Ceremonies), טוען קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס (Constantine Porphyrogennetos) כי סטאוראקיוס ואשתו נקברו במנזר[12], שמיקומו אינו ידוע כיום.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ויקיפדיה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The Chronicle of Theophanes Confessor: Byzantine and Near Eastern History, AD 284-813, Oxford: Clarendon Press, 1997
  2. ^ Aleksandr Aleksandrovich Vasil'ev, History of the Byzantine Empire: Vol. 1, Madison, WI: University of Wisconsin Press, p. 271
  3. ^ 1 2 Theophanes, p. 492
  4. ^ Theophanes, p. 480
  5. ^ Dragoljub Marjanović; Creating memories in late 8th-century Byzantium: the short history of Nikephoros of Constantinople; Amsterdam: Amsterdam University Press 2018; p. 44
  6. ^ Theophanes, p. 483
  7. ^ Theophanes, p. 492
  8. ^ A history of Byzantium; Timothy E Gregory; Malden, Massachusetts: Wiley-Blackwell; 2010
  9. ^ 1 2 3 Theophanes, p. 493
  10. ^ 1 2 Theophanes, p. 494
  11. ^ Theophanes, p. 495
  12. ^ Ann Moffatt and Maxeme Tall; Constantine Porphyrogennetos – The Book of Ceremonies; Canberra; Virginia, Queensland, Australia: Australian Association for Byzantine Studies; 2012, p. 647