סטודנטיפיקציה

סטודנטיפיקציה (אנגלית: Studentification) היא תופעה בה מתרחשים שינויים חברתיים, כלכליים וסביבתיים באזור מגורים מסוים כתוצאה מנוכחות בולטת של סטודנטים, לרוב בסביבת מוסד אקדמי. בתהליך זה, הסטודנטים הופכים למאפיין חברתי בולט באזור ומובילים לשינויו . התופעה הוגדרה לראשונה בתחילת שנות האלפיים בבריטניה בעקבות קונפליקטים שנוצרו בין האוכלוסייה המקומית לאוכלוסיית הסטודנטים בערים בהן שוכנים מוסדות אקדמיים.

ההיסטוריה של המונח

המונח סטודנטיפיקציה נטבע לראשונה בשנת 2002 בבריטניה על ידי הגאוגרף דארן פ. סמית' (Darren P. Smith) ומאז המחקר סביב התופעה צובר תאוצה בעולם ובישראל בפרט. הרשויות המקומיות משקיעות משאבים רבים בקידום מוסדות להשכלה גבוהה ובמשיכת סטודנטים אליהם, מתוך תפיסה כי נוכחות הסטודנטים משפיעה באופן חיובי על העיר . בעוד שתפקידם של מוסדות אקדמיים נחקר בנושאי קידום צמיחה כלכלית אזורית, ההשפעות המרחביות של מוסדות אקדמיים על עריהם לא נחקרו עד לאחרונה. מאז הצגתו של סמית' את מושג הסטודנטיפיקציה ובעיקר בעזור בעשור השני של המאה ה-21 נבדקו מחקרי מקרה שונים בבריטניה ובארצות הברית, ובמידה פחותה יותר ברחבי העולם, המתמקדים ביחסים המורכבים בין סטודנטים לסביבה העירונית.

תהליך הסטודנטיפיקציה

התהליך מתרחש בסביבת המוסד האקדמי וגורם להידרדרותו. במרחק הליכה סביב הקמפוס נוצר מרחב סטודנטיאלי, שאפשר לכנותו "קולוניה אוניברסיטאית", המאכלסת דיירים ארעיים – הסטודנטים. הקולוניה מצטופפת בעקבות העיקרון של "מרחק ההליכה מהקמפוס" וכך גדל ריכוז הסטודנטים, אשר נחשפים פחות לחלקים אחרים של העיר. בעקבות זאת נוצר נתק בין תושבי העיר לסטודנטים, תוך שהעיר לעיתים מקבלת תדמית שלילית מצד הסטודנטים שעלולים לראות בה כחלשה או מוזנחת. הסטודנטים לרוב אינם בוחרים להשתקע בעיר ולהמשיך לגור בה וכך נוצר מעין מעגל שניתן לקרוא לו "מעגל הארעיות הקבועה" בו סטודנטים רבים רוצים להגיע לעיר, אך היא נתפסת כמעין תחנה בחייהם, ורק אחוזים מעטים מהם רוצים ובוחרים להישאר בה בסיום לימודיהם. מכאן המרחב הופך ליותר ויותר סטודנטיאלי ופחות בעל תמהיל עירוני-אנושי מעורב. הארעיות הקבועה גורמת להעמקת הקרע בין התושבים המקומיים סטודנטים, וכן גם להעמקת האנטגוניזם בין העיר לקמפוס. הגאוגרף פיל האברד מציין כי רק לאחרונה החלו גאוגרפים לבחון את הדרכים בהן היחסים בין עיר לקמפוס קשורים ל"גאוגרפיות חברתיות, כלכליות ותרבותיות של טרנספורמציה עירונית", ורומז כי הסטודנטים הם סוכני שינוי מרחבי וחברתי כלומר, אף על פי שתלמידים בודדים הם תושבים זמניים, נוכחותם כקבוצה בעיר היא למעשה ארוכת טווח.

דמיון ושוני בין סטודנטיפיקציה לתהליך הג'נטריפיקציה

סטודנטיפיקציה הוא תהליך חברתי הנגזר מהמונח ג'נטריפיקציה, תהליך המתאר מעבר של אוכלוסייה ממעמד בינוני- גבוה לשכונות חלשות ומוביל לדחיקתה של האוכלוסייה הוותיקה. כמו כן, התהליך נקשר עם מונחים כגון ניידות חברתית ו"התבססות הארעיות הקבועה". סטודנטיפיקציה מציגה תהליך דומה לתהליך הג'נטריפיקציה, בו האוכלוסייה הנכנסת לשכונות דוחקת את האוכלוסייה הקיימת ומשנה את פני ומהות השכונה, אלא שהאוכלוסייה הנכנסת בתהליך הסטודנטיפיקציה היא במובהק אוכלוסיית סטודנטים, המוגדרת מראש כאוכלוסייה בעלת מאפיינים מובחנים כגון גיל צעיר והכנסה נמוכה. כפי שהגדירה זאת רות גלאס שתיארה את הג'נטריפיקציה, באופן מסורתי, הסטודנטים נחשבו לסוכני תהליך הג'נטריפיקציה. הנעת התהליך יוחסה לסטודנטים שהתיישבו באזורים עירוניים חלשים ונוכחותם הובילה לשיקום העיר בתחומים שונים כמו דיור, מסחר, פנאי, תרבות ועוד. לכן, נקודת דמיון בין תהליך הסטודנטיפיקציה לתהליך הג'נטריפיקציה הוא כניסת אוכלוסיית סטודנטים לעיר חלשה ושיפורה בממדים שונים. אולם, לצד הדמיון קיימים הבדלים רבים בין התהליכים וביניהם: מגורים זמניים של הסטודנטים שלרוב לאחר סיום לימודיהם יעזבו את האזור; כניסתם של הסטודנטים לכל חלקי העיר כולל שכונות החזקות ולאו דווקא לשכונותיה החלשות, כפי שקורה בתהליך הג'נטריפיקציה; והשפעות שליליות נוספות שמצביעות על התדרדרות מערך הדיור ודלדול שירותי הציבור לתושבים בתהליך הסטודנטיפיקציה, בשונה מתהליך הג'נטריפיקציה בו שירותי הציבור עוברים תהליך של שיפור.

שלבי תהליך הסטודנטיפקיציה

תהליך הסטודנטיפיקציה מתרחש על פי סמית' בשלבים הבאים: בשלב הראשון פונים הסטודנטים לשוק הדיור הפרטי בעיר. הביקוש של הסטודנטים מוביל יזמים ובעלי נכסים להתאים את נכסיהם לאוכלוסיית הסטודנטים וכך התופעה בעצם מונעת על ידי השקעות קטנות של בעלי נכסים פרטיים, כפי שקורה בתהליך הג'נטריפיקציה.השלב השני מאופיין בבניית מגורים שמיועדת לסטודנטים בעיקר בשכונות הסמוכות למוסד האקדמי. בשלב זה ההשקעה במגורים נעשית לא רק על ידי יוזמות פרטיות אלא על ידי השקעות תאגידיות ומוסדיות שמזהות ומנצלות את הפוטנציאל בביקוש החדש.

ממדי ההשפעה הנגזרים מהתהליך

השינויים שמתרחשים במסגרת תהליך הסטודנטיפיקציה מאופיינים על ידי סמית' בארבעה ממדים עיקריים:

1. ממד כלכלי: מתייחס להשפעות הכלכליות שנגרמות כתוצאה ממשיכת צעירים למוסדות האקדמיים, אשר מחפשים להתגורר בשכונות שקרובות למוסד האקדמי; מה שמעלה את הביקוש למגורים ומתוקף כך את מחירי הדירות ובין היתר מוביל לשינויים בשוק הדיור. שינויים אלו מאופיינים ברכישת נכסים להשקעה ולא למגורים ולעלייה בדירות המושכרות לסטודנטים על חשבון התושבים הוותיקים.
2. ממד חברתי: ממד זה מתאפיין בדחיקה או בתחלופה של דיירים וותיקים ומשפחות והחלפתם בסטודנטים, שהם דיירים ארעיים ולרוב צעירים ורווקים מהמעמד הבינוני. ההשפעות החברתיות מייצרות דפוסים של סגרגציה חברתית שמבדילה בין הסטודנטים לבין האוכלוסייה הוותיקה. תופעה זו יוצרות אנטגוניזם של האוכלוסייה הוותיקה כלפי הסטודנטים, לאור ההבדלים באורחות החיים שכוללים חיי לילה ולעיתים מלווים ברעש ולכלוך, בהבדל במצב המשפחתי ועוד.
3. ממד תרבותי: עלייה במספר התושבים הצעירים בעלי אורח חיים והרגלי צריכה שונים מאלו של האוכלוסייה הוותיקה, מובילים לשינויים תרבותיים שבאים לידי ביטוי בהתדלדלות שירותים מסוימים, לצד צמיחה של שירותים ועסקים חדשים. בנוסף, השינויים בשירותי הצריכה, הפנאי והתרבות משפיעים על המחירים. כל אלו מובילים לדחיקה נוספת של התושבים הוותיקים לאור אי התאמתם למערכת הצריכה החדשה. המרחב הציבורי משנה את אופיו כך שהתושבים הוותיקים אינם חשים הזדהות עם דפוסי התרבות החדשים.
4. ממד פיזי: בעקבות התאמת שוק הדיור לשוכרים חדשים מתרחשים שינויים במרחב; ובשלבים מאוחרים יותר של הסטודנטיפיקציה מרחב זה אף עלול להידרדר. המרחב הפיזי עלול להפוך עם עזיבת הדיירים הוותיקים לפחות שוקק, ללא ילדים וללא מוסדות ציבור כמו גנים ובתי ספר שלעיתים נסגרים בהיעדר ביקוש. בנוסף לכך, הסטודנטים הם לרוב בעלי הכנסה נמוכה ואורח חיים לחוץ כך שהם לרוב אינם מביעים עניין בטיפוח סביבתם ודבר זה עלול להוביל להתדרדרות איכות המגורים, השטחים הפתוחים, ללכלוך ולהזנחה. עם זאת, קיימת גם השפעה חיובית של המוסדות האקדמיים על הסביבה באופן עקיף. כך למשל, ישנם אזורים חלשים שעוברים שיקום וחידוש על ידי הרשות המקומית והמוסד האקדמי. אחד מהביטויים הפיזיים המשמעותיים הוא במגורי הסטודנטים. אם בעבר התאפיינו מגורי הסטודנטים בעיקר בדגמי מעונות משותפים בתוך הקמפוסים, בעשורים האחרונים החלו בהדרגה להיווצר צורות מגורים ודיור מגוונות נוספות: בנייני מגורים ייעודיים לסטודנטים בעלי מאפיינים ארכיטקטוניים חדשים המשנים את אופייה הפיזי של השכונה.

ממד נוסף המתרחש בתהליך הסטודנטיפיקציה והוא הממד פוליטי. מחקר שנערך בישראל בחן את המקורות למתיחות שנוצרה בין קבוצת "מוסללה", שמקדמת אמנות רחוב במרחב הציבורי בשכונת מוסררה בירושלים לבין המנהל הקהילתי בשכונה. המחקר בחן האם הסיבה לאנטגוניזם שהיה לאנשי המנהל הקהילתי בשכונה כלפי הצעירים, התקיים על בסיס פוליטי. מתוך המחקר עולה כי היחסים בין הקבוצות נכשלו בעקבות אי הבחנה בין פעולה פוליטית לפעולה חברתית שנעשתה במרחב הציבורי, כשקבוצת האמנים ביקשה לחבר בין הפעולה האומנותית לפוליטיקה, בעוד שהאוכלוסייה הוותיקה חשה שלשינויים שמתרחשים במרחב הציבורי קיימים קווים פוליטיים. האוכלוסייה הוותיקה חשה מאוימת, מה שהוביל למתחים, להתנגדות ולקונפליקט . אנטגוניזם של האוכלוסייה הוותיקה כלפי קבוצת צעירים מהווה לעיתים חלק בלתי נפרד מתהליך הסטודנטיפיקציה.

דוגמה לסטודנטיפיקציה בישראל – באר שבע

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהוקמה בשנות השישים ומאז צברה ניסיון ושם של אוניברסיטה מובילה בארץ, הכפילה את מספר הסטודנטים שלה מ-10,000 סטודנטים ל-20,000 סטודנטים בעשור הראשון של המאה ה-21. בנוסף, בסביבתה קיימות מכללות נוספות ובהן כ-12,000 סטודנטים. מרבית הסטודנטים שלומדים באוניברסיטה ובמכללות באזור באר שבע מתגוררים בעיר, בעיקר בשכונות הוותיקות שנבנו בשנות החמישים והשישים. על אף מצבן הירוד של השכונות, קרבתן הפיזית למוסדות האקדמיים ומחירי השכירות הנמוכים הפכו אותן לאזור אטרקטיבי ופעיל עבור סטודנטים. כיום, העובדה שהעיר סטודנטיאלית מהווה שיקול בקרב צעירים שמחפשים מוסד אקדמי לרכישת השכלה גבוהה .

מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון עקב אחר תהליך הסטודנטיפיקציה בעיר ובחן את ההשפעות המרחביות, הכלכליות והחברתיות הקשורות לעלייה בנוכחותם של סטודנטים בעיר. מסקנות המחקר מצביעות על כך שאף על פי שאוניברסיטת בן-גוריון הוקמה מתוך חזון של פיתוח הנגב ועל אף המשאבים שהיא משקיעה כדי להתחבר לעיר ולאזור, קיימת הפרדה פיזית בין הקמפוס לעיר. החסם הפיזי מהווה במידה מסוימת חסם חברתי וסמלי, שאינו עושה צדק עם תושבי האזור הוותיקים. המחקר מתאר את הסטודנטיפיקציה מנקודת מבט שרואה את הסטודנטים כחיים "בבועה" ואינם מקיימים אינטראקציה כלשהי עם התושבים הוותיקים. במחקר מוצע שההפרדה בין הקמפוס לעיר נובעת מ"מעגל קסמים" המשמר את תדמיתה הירודה של העיר ומשבש את ניסיונות האוניברסיטה לקדם את העיר ואת האזור. ככל ש"בועת הסטודנטים" הופכת לבטוחה ואטרקטיבית, כך תדמיתה של העיר משתמרת כענייה ולא מושכת בעיני הסטודנטים. בעוד שהבועה מדירה את התושבים הוותיקים ומנציחה את הסביבה העירונית ה"נחותה", הסיכוי לאינטראקציה חיובית בין הסטודנטים לתושבי הקבע יורד. נוסף על כך, הסטודנטים לרוב עוזבים את העיר לאחר לימודיהם ואינם נשארים לגור בה כדרך קבע.

המחקר המתאר את היווצרות הקולוניה הסטודנטיאלית ומדוע היא משתמרת, מצביע על שתי נקודות עיקריות; האחת היא שעל אף תרומתה הגדולה של האוניברסיטה לאזור, הסדר המרחבי-חברתי מושפע מתהליך הסטודנטיפיקציה בעוצמה גבוהה. שנית, שבירת מעגל הקסמים מצריכה ידע נרחב על התופעה, כולל ההשפעות השליליות על המרחב העירוני. בעוד שמשיכת סטודנטים היא מטרה נאותה לקובעי המדיניות, יש להסיט את מאמצי ההתחדשות העירונית מהסטודנטים, לקיים בעיר ולתושביה הוותיקים.