הערבה האירואסייתית

הערבה האירואסייתית (מכונה גם סְטֶפָּה (אנ'), בעקבות המילה הרוסית степь), היא שם כולל לרצף של מישורים ורמות המשתרע בין הרי החינגן הגדולים (Greater Khingan) בגבול מונגוליה-מנצ'וריה במזרח, לבין חצי האי קרים במערב.

יש המרחיקים את גבולה המערבי של הערבה האירואסייתית עד לקצה המישור ההונגרי הגדול (Alföld), שבהונגריה, קרי בין קו אורך 120 במזרח לקו אורך 28 עד 18 במערב. אזור נרחב זה מכליל בתוכו את כל הערבות הגדולות של מזרח אירופה ומרכז אסיה. הערבה האסייתית הוא שם נוסף לאותו אזור גאוגרפי, ללא הערבות של מערב רוסיה, אוקראינה והונגריה.

במובן הרחב

הסטפה במדויק (באנגלית: Steppe; ברוסית: Степь) במובן הרחב יותר, היא אחת הביומות (נופה) הבסיסיות של אזור האקלים הממוזג, ערבה עשבונית עם אקלים צחיח למחצה הגובלת בחגורה הצחיחה מצפון ומדרום, שהתפתחה בשלושה אזורים (אירואסיה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית) במקומות שבהם אין מספיק משקעים לשמירה על יערות רציפים. אזור המעבר של שתי הביומסות הוא הערבה המיוערת.

במובן הצר

במובן הצר יותר, זהו אזור הערבות של אירואסיה, שטח עשב שטוח או מעט גבעות שתופס אזורים נרחבים של מרכז אסיה ומזרח אירופה. הערבות של אמריקה הצפונית נקראות פרריה, אלה של אמריקה הדרומית נקראות פמפס. להלן, אנו רואים במשמעות צרה זו רלוונטית; המאפיינים הנפוצים של ביומסה ניתנים בערך ערבה.

לפי הגיאובוטנאי היהודי-רוסי לב ברג, הסטפה היא אזור מישורי פחות או יותר, שאינו מוצף בהפשרת הקרח של האביב; הקרקע שלה היא סופגת מים מעולה לאקוויפר והיא צ'רנוזיום (אדמה שחורה) והצמחייה שמכסה אותה כל השנה נשלטת על ידי דגניים.

מאפיינים אקולוגיים

גאוגרפיה

בצפון תחומה הערבה האירואסייתית בטייגה (Taiga) הסיבירית, אזור יערות-עד של עצי-מחט, ובדרום היא גובלת בשורה של מדבריות, דוגמת גובי, קיזילקום וקארה קום, ובמספר רצועות הרים. גבולותיה עוברים בין קו רוחב 50 עד 55 בצפון לקו רוחב 40 עד 35 בדרום. מספר רכסי הרים חוצים את הערבה האירואסייתית ומחלקים אותה לערבות משניות. רכסי ההרים של הטְייֵן שָׁאן ושל האלטאי (Altai), המאופיינים באקלים אלפיני, מפרידים בין הרמה המונגולית לערבה הקירגיזית-קזאחית, שבינה לבין הערבה הרוסית משתרעים הרי אורל. מישור אלפולד, שיש המשייכים אותו לערבה האירואסייתית, מופרד מהערבה הרוסית על ידי הרי הקרפטים.

אקלים

הערבה האירואסייתית רחוקה מהאוקיינוסים, ורצועות ההרים התוחמים אותה ממזרח ומדרום מונעים מעבר לחות מהאוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי ולוכדים אוויר קר מהקוטב הצפוני בחורף. תנאים גאוגרפיים אלו מביאים לכך שהאקלים הטיפוסי לאזור זה הוא צחיח למחצה וקר (Semi Arid and Cold) או צחיח וקר (Arid and Cold). סוגי אקלים אלו מאופיינים בכך שכמות המשקעים הממוצעת בהם נמוכה מההתאיידות הפוטנציאלית (Potential Evapotranspiration). הקיץ בערבה חם מאוד והחורף קר מאוד. אקלים צחיח וקר יצר את מדבריות גובי, קיזילקום וקארא קום ואילו אקלים צחיח למחצה וקר יצר את הביומה של ערבות העשב (Grassland) הנרחבות של הרמה המונגולית, הערבה הקירגיזית-קזחית והערבה הרוסית.

קרקע

מכיוון שהצ'רנוזיום האופייני לערבות הוא אדמה פורייה מאוד ומכיוון שהערבה נוצרת בעיקר במישורים, הצמחייה המקורית שלה הוחלפה במשך הדורות בייצור גידולי שדה באזורים צפופי האוכלוסייה. כתוצאה מכך, למשל, כיסוי הצמחייה הטבעי הרציף של פעם של אוקראינה נותר רק בכמה כתמים. רוב מקומות אלה (אסקניה נובה Askania-Nova (באוקראינית: Асканія-Нова) באזור חרסון, שמורת הסטייפ האוקראינית וכו') הן בימינו שמורות טבע.

עולם הצומח

האקלים הצחיח וקר גורם לכך שכמעט ואין צמחייה גבוהה בערבה, מלבד באזורים סמוכים למקורות מים כנהרות ואגמים. הצמחייה האופיינית לערבה היא עשבונית נמוכה.

עולם החי

ערבות העשב הנרחבות והאקלים הצחיח והקר תומכים בבעלי חיים אוכלי עשב. הערבה עשירה בכבשים, בקר, עזים, גמלי דבשתיים ומכרסמים. פרסתנים נוספים הם צבי יעלי מונגולי, צבי הזפק, סאיגה, ואייל סיבירי. בערבה חי המספר הרב ביותר של סוסים בעולם, ומרביתם מתקיימים מאכילת עשב ולא ממספוא. טורפים החיים בערבה יהיו אלו אשר יכולים לעמוד בקור עז. הזאב הוא הטורף הדומיננטי ביותר בערבה.

היסטוריה

הערבה האירואסייתית הייתה אזור מחייתם של עמים רבים, שרובם החזיקו באורח חיים של נוודות. העמים הנוודים השפיעו רבות על הציוויליזציות הנושבות הנושקות לערבה, לעיתים באמצעות מסחר אולם לרוב בשל הצטיינותם בלחימה.

פרהיסטוריה

העת העתיקה

בספרי היסטוריה מהעת העתיקה מוזכרים עמים נומאדיים מהערבה האירואסייתית, לרוב בשל כישורי הלחימה שלהם. הרודוטוס מעניק תיאור אמין בחלקו של הסקיתים והסארמאטים. בתקופת האימפריה הרומית הועברו יחידות של פרשים סארמאטים לשרת במסגרת הצבא הרומי המוצב בבריטניה. הפלישות הברבריות (מוכרות יותר בעברית כ"נדידת העמים") לתוך אירופה התרחשו ככל הנראה מתנועה מערבה של שבטים הונים בתוך הערבה האירואסייתית.

ימי הביניים

בימי הביניים המשיכו לצאת פלישות מחזוריות מהערבה האירואסייתית לתוך הציוויליזציות הסובבות אותה. האווארים, המגיארים, הבולגארים והכוזרים פלשו למזרח אירופה. במאה ה-11 פלשו שבטי טורקמנים לתוך עולם האסלאם ותחת הנהגתה של השושלת הסלג'וקית התפשטו לכול המזרח התיכון ואף השתלטו על חלקים מאסיה הקטנה. במאה ה-13 יצאו המונגולים ממזרחה של הערבה האירואסייתית ופלשו לתוך סין, המזרח התיכון ומזרח אירופה.

העת החדשה

תחת הנהגתם של צארים מוכשרים החלה רוסיה במדיניות של התפשטות מזרחה לעומק הערבה האירואסייתית. שקיעתן של הח'אנויות הטורקיות והמונגוליות ועלייתו של הנשק החם, אשר הפך בהדרגה לנשק טוב יותר מהקשת המורכבת, הקלה על הרוסים את התפשטותם מזרחה לתוך מה שזכה לשם סיביר.

לינגוויסטיקה

השפות הנפוצות בערבה האירואסייתית הן ממשפחת השפות האלטאיות, ממשפחת השפות ההודו-אירופאיות וממשפחת השפות האוראליות.

ראו גם

לקריאה נוספת

Barthold, W., Turkestan Down to the Mongol Invasion, T. Minorsky, (tr.), New Delhi: Munshiram Manoharlal Publishers, 1992
Fletcher, Joseph F., Studies on Chinese and Islamic Inner Asia, Beatrice Forbes Manz, (ed.), Aldershot, Hampshire: Variorum, 1995, IX
Grousset, Rene, The Empire of the Steppes: a History of Central Asia, Naomi Walford, (tr.), New Brunswick, NJ: Rutgers University Press, 1970
Krader, Lawrence, "Ecology of Central Asian Pastoralism," Southwestern Journal of Anthropology, Vol. 11, No. 4, (1955), pp. 301-326
Lattimore, Owen, "The Geographical Factor in Mongol History," in Owen Lattimore, (ed.), Studies in Frontier History: Collected Papers 1928-1958, London: Oxford University Press, 1962, pp. 241-258

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הערבה האירואסייתית בוויקישיתוף

הערבה האירואסייתית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)