סיידי אמריקאן
סיידי אמריקאן (באנגלית: Sadie American; 3 במרץ 1862 – 4 במאי 1944) הייתה פעילה חברתית, ממקימות המועצה הלאומית של נשים יהודיות, ממובילות תנועת הנשים היהודית, עמדה בראש המאבק נגד הסחר בנשים בארצות הברית ומחלוצות הסוציולוגיה הוויזואלית (אנ').
 | |
| לידה |
3 במרץ 1862 שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1944 (בגיל 82) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
ראשית חייה
עריכהסיידי אמריקאן נולדה בשיקגו למשפחה יהודית רפורמית ממעמד כלכלי בינוני-גבוה. אביה, אוסקר ל' אמריקאן היה יהודי ממוצא גרמני שהפך לסוחר אריגים מצליח והיה מהמתיישבים הראשונים בשיקגו. אמה אמיליה (סמית) אמריקאן הייתה ילידת ניו יורק. אמריקאן גדלה בשיקגו ולמדה בבתי ספר ציבוריים. היא זכתה להשכלה יהודית בבית הספר של יום ראשון בבית הכנסת הרפורמי "סיני" בשיקגו.[1] הוריה היו פעילים בקהילה הרפורמית ותרמו כספים לנזקקים. היא גדלה באווירה של מחויבות קהילתית ועזרה לזולת והושפעה רבות מתפיסה זו. בנעוריה, רצתה להמשיך ללימודים בקולג', אולם הוריה לא אפשרו לה, לכן בחרה אמריקאן להתמחות בעבודת סיוע בארגוני הרווחה הסוציאליים שהיו בשיקגו באותה תקופה.[2]
פעילותה בתחום הרווחה בשיקגו
עריכהלאחר סיום לימודיה בתיכון, בשנת 1882 הצטרפה אמריקאן כמתמחה ל"אגודת הרווחה של נשות שיקגו" (Chicago Women's Aid). היא הלכה לפגישות באגודה ותוך זמן קצר הפכה לגזברית האגודה. האגודה דגלה בסיוע לנזקקים וכחלק מפעילותן עסקו הנשים, ואמריקאן בניהן, בביקורים קבועים בבית החולים "מייקל רייס" וכן בסיוע לעיוורים ושיפור בתי הספר הציבוריים.[3]
בשנת 1892 הייתה אמריקאן ממובילי הקמת בית הרווחה היהודי "הבית ברחוב מקסוול בשיקגו[4] (Maxwell street settlement house), יחד עם פעילים נוספים מהקהילה רפורמית "סיני" בהנהגתו של רב הקהילה הרב אמיל ג' הירש (אנ').[5] ייחודו של המקום היה הגדרתו וייעודו כבית לסיוע ורווחה עבור מהגרים יהודיים בלבד. זאת כדי לתת מענה לצרכיהם הייחודים של המהגרים היהודים וכדי לאפשר להם מקום בו יזכו להרגיש חלק מהקהילה היהודית. אמריקאן הפכה למדריכה במקום עבדה בו מספר שנים.[6]
בשנותיה בשיקגו הייתה פעילה ביותר ממאה ארגוני רווחה יהודיים ולא יהודיים שעסקו בסיוע לנזקקים.[7]היא עבדה גם כמורה בבית הספר של יום ראשון בקהילת "סיני, הייתה יושבת ראש ועדת החינוך הציבורי ומגרשי המשחקים ונאבקה על רפורמות שונות בתחום החינוך. הדגש המרכזי היה על יצירת חינוך ציבורי טוב יותר, פתיחת בתי ספר והפעלת מגרשי משחקים לילדים בחופש הגדול, זאת כדי לקדם חינוך חוויתי ומסגרת חינוכית בפיקוח גם בחופשות.
המועצה הלאומית של נשים יהודיות
עריכה"המועצה הלאומית של נשים יהודיות"[8] הוקמה בשנת 1893 בשיקגו על ידי נשים יהודיות שהיו דמויות מובילות בקהילה היהודית הרפורמית בשיקגו. כינוסה הראשון של המועצה נערך במהלך ועידת הדתות בתוך התערוכה העולמית בשיקגו, כתגובה לניסיונם של הגברים היהודיים למנוע מהנשים לקחת חלק בוועידה. חנה גרינבאום סלומון ארגנה את הכינוס הנשי הראשון וסיידי אמריקאן הייתה אחת הנואמות בכינוס זה. בנאומה, קראה אמריקאן לנשים להתאגד יחד לארגון כלל ארצי, והסבירה את יתרונותיו על פני ארגונים אזוריים קטנים ולא מאוחדים. היא טענה כי ארגון כלל ארצי יאפשר לכל אישה להישמע בסניף המקומי מצד אחד, אך האיגוד יגביר את כוחן הפוליטי של הנשים היהודיות בקהילה היהודית ובחברה האמריקאית. בנאומה הדגישה כי כארגון כלל ארצי יוכל להוות גוף יהודי נשי בלא כל התערבות גברית. נאומה של אמריקאן זכה לתמיכה נלהבת ולאחריו הכריזה חנה סולומון על הקמת הארגון "המועצה הלאומית של נשים יהודיות".[9] עם הקמת המועצה מונתה חנה סולומון לנשיאה של המועצה ובשנים הראשונות סיידי אמריקאן מונתה למזכירת "המועצה הלאומית".[10]
פעילותה כנשיאת הסניף בניו יורק
עריכהבשנת 1900, לאחר מות אביה, עברה עם אמה להתגורר בניו יורק. שם מונתה לנשיאת הסניף המקומי של "המועצה הלאומית של נשים יהודיות", שהיה הסניף הגדול ביותר. היא החלה את תפקידה באמצע גל ההגירה הגדול לארצות הברית ממזרח אירופה, כאשר מספר המהגרים היה רב מאוד וצורכיהם בולטים ביותר. אמריקאן קבעה כי עיקר פעילותו של הסניף הניו יורקי יהיה סיוע למהגרים.[11]
היא ראתה בסיוע לנערות בסיכון, יעד מרכזי של המועצה. לכן, נשות הסניף הניו יורקי ערכו בדיקה של מקומות הבילוי שהיו קיימים לנערות בלואר איסט סייד. הן הגיעו למסקנה כי בשל הצפיפות, תנאי המחיה הקשים וחוסר הכוונה, הנערות חיפשו בילוי ברחובות ובאולמות ריקודים והידרדרו לזנות. נשות הסניף שכרו בית שתפקידו היה לתת מענה לנערות וכן הכשרה מקצועית. עם השנים המקום התפתח והפך לבית רווחה לנערות.[12] בשנת 1905 הקים הסניף ניו יורקי את בית "לייק וייו" (Lakeview Home) לאימהות לא נשואות בסטאטן איילנד, שמטרתו הייתה להוות מקלט לאימהות לא נשואות כדי שיזכו להזדמנות שנייה. פרויקט נוסף שיזמה אמריקאן היה ליווי של נערות היהודיות שעמדו למשפט בבתי דין ליליים וליווי נערות שיצאו ממוסדות שיקום כדי לסייע להן להמשיך לחיות חיים מהוגנים. כמו כן יזמה אמריקאן קורסי הכשרה מקצועית והכשרה לחיים עצמאיים לעיוורים יהודיים.
פעילותה כמנכ"לית המועצה הלאומית של נשים יהודיות
עריכהבשנת 1905 בעקבות מאבק פנים ארגוני על הנהגת "המועצה הלאומית של נשים יהודיות" פרשה חנה סולומון מנשיאות המועצה, במקומה מונתה פאולין הנואר רוזנברג, נציגה מפיטסבורג וסיידי אמריקאן הפכה למנכ"לית המועצה ולעובדת הבכירה הראשונה בשכר במועצה. סולומון מונתה לנשיאה של כבוד במועצה.[13]אמריקאן כיהנה כמנכ"לית של המועצה הארצית בין השנים 1905–1914, במקביל לתפקיד זה המשיכה לכהן כנשיאת הסניף הניו יורקי, בתפקיד התנדבותי. היא הפכה את המאבק בסחר בנשים גם לנושא המרכזי של "המועצה הלאומית". אחת הפעולות במסגרת המאבק הייתה הצבת סוכני נמל עוד באליס איילנד במטרה לאתר נערות בסיכון ולסייע להן ולספק להן הגנה.[14] סביב נושא זה יצרה אמריקאן שיתופי פעולה עם ארגוני רווחה שונים בניו יורק ובערים אחרות בארצות הברית, לאו דווקא יהודים,[15] וכן עם ה"אגודה היהודית להגנת נערות ונשים" (Jewish Association for Protection of Girls and Women) באנגליה. נשות המועצה הובילו באמריקה את המאבק נגד סחר בנשים ואמריקאן אף יצגה את המועצה בכנס היהודי העולמי למניעת סחר בנשים בלונדון בשנת 1910.[16]
בין השנים 1909–1911, סייעה המועצה הלאומית לכ-30,000 נערות מרגע הגעתן לאליס איילנד ועד למציאת מקום מבטחים עבורן, אם בבית קרובי משפחה או עבודה בטוחה ותנאים טובים, תוך שנשות המועצה ערכו ביקורי בית והמשיכו לעקוב אחרי הנערות כדי לוודא את היקלטותן בארץ החדשה. פעילותה של המועצה בנושא קיבלה הכרה בארצות הברית וארגוני סעד נוספים למדו מהמועצה וסייעו לנערות באותה דרך.[17]
אמריקאן יצרה קשר ברור בין המאבק בסחר בנשים לבין הצורך בהענקת כוח פוליטי וזכויות בידי נשים, בציינה כי קיים קושי רב להרשיע סוחרי נשים כל עוד נשים לא ייקחו חלק בהליך המשפטי כמושבעות. עבודת המועצה בתחום זה העניקה לנשותיה מעמד פוליטי בתוך הקהילה היהודית ובחברה האמריקאית.
בשנת 1914 בעקבות חילוקי דעות קשים בין אמריקאן לבין חלק מנציגות הסניפים ב"מועצה הלאומית" על דרך ניהול המועצה ועל סמכויות המנכ"לית, פרשה אמריקאן מתפקידה כמנכ"לית המועצה הלאומית לנשים יהודיות. היא המשיכה לכהן בתפקיד נשיאת הסניף הניו יורקי עוד כשנתיים ובשנת 1916 לאחר שלא נבחרה שוב לתפקיד הנשיאה פרשה מהמועצה הלאומית לנשים יהודיות לחלוטין.[18]
עיסוקה בסוציולוגיה הוויזואלית
עריכהאמריקאן הייתה מחלוצות הסוציולוגיה הוויזואלית[19] ומחקרה בתחום גני המשחקים שהיה מלווה בתמונות של גני משחקים בשיקגו היה פורץ דרך והציג נקודת מבט חדשנית לגבי הצורך במגרשי משחקים לילדים במטרה ללמדם יחסי חברות ועזרה הדדית.[20]
תחום הסוציולוגיה הוויזואלית היה נשי ברובו, כמשתמע מכך, אמריקאן הייתה אחת מן הנשים שעסקו בתחום ופרסמו מחקרים ב"ירחון לסוציולוגיה אמריקאית". אמריקאן הייתה האישה היחידה ללא תואר אקדמי שפרסמה מחקרים בירחון זה ומחקריה הפכו לבעלי השפעה כלל עולמית.[21]
סיידי אמריקאן לא נישאה מעולם. היא הקדישה את חייה לעבודת רווחה וסיוע לנזקקים.
סיידי אמריקאן נפטרה בשנת 1944 בניו יורק.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Sinai Temple
- ^ 'Weeber, S. C, Sadie American, Chicago's Pioneer of Visual Sociology. (עמ' 1-3), SSRN Social Sience Reasearch network, 2008, July 7
- ^ Weeber, S. C, . Sadie American, Chicago's Pioneer of Visual Sociology (עמ' 5-6), SSRN Social Sience Reasearch network, 2008, July 7
- ^ Chicago's Jewish Community at Maxwell Street
- ^ Brinkmann, T, Sundays at Sinai: A Jewish Congregation in Chicago, University of Chicago press, 2012, עמ' 155
- ^ Imhoff, S, The Heart of the Ghetto? the founding of the Maxwell street settlement house, J.ILL. HIST 15, 2012, עמ' 159
- ^ Logan, J, The Part taken by women in American History., Wilmington DE: Perry-Nalle Publishing Co, 1912, עמ' 642-643
- ^ American, S, The movement for small playgrounds, The American journal of Sociology, 1888-1889, עמ' 159-309
- ^ Rogow, F, Gone to another meeitng - The National Council of Jewish Women 1893-1993., The University of Alabama press, 1993, עמ' 20-23
- ^ Katz-Hyman, M, Sadie American., from Jewish Women's Archive: A Comprehensive Historical Encyclopedia, 2009, March 1
- ^ [1] American, S. (1917, December). History - The Council of Jewish Women & New York Section. New York: NCJW- retrive from Center of Jewish History - I-496 box 26, 1-2
- ^ [1] American, S. (1917, December). History - The Council of Jewish Women & New York Section. New York: NCJW- retrive from Center of Jewish History - I-496 box 26, p.2-3.
- ^ Solomon Greenbaum, H, Fabric of my Life - the autobiography of Hanna G. Solomon, Bloch Publishing Company, 1946, עמ' 149
- ^ NCJW. (1943). New York section Natianal Council of Jewish Women. National Council of Jewish Women New York Section retrive from Center of Jewish History I-469 box 26, p. 1-5
- ^ [1] American, S. (1917, December). History - The Council of Jewish Women & New York Section. New York: NCJW- retrive from Center of Jewish History - I-496 box 26, p. 4
- ^ JAPGW. (1910). The offical report of the Jewish international conference on th suppresion of the trarffic in girls and women. London: JAPGW, p. 43-46
- ^ Weeber, S. C, Sadie American, Chicago's Pioneer of Visual Sociology (עמ' 10), SSRN Social Sience Reasearch network:, 2008, July 7
- ^ Elwell Levi, E. S (1982). The founding and early programs of the National Council of Jewish women: Study and practice as Jewish women's Religious Expression. p. 157–161.
- ^ סוציולוגיה וויזואלית – מחקר שתיעד בעיות חברתיות במאמר מלווה תמונות. מטרת התמונות הייתה לתעד את הבעיה או להציג את הפתרנה על ידי צילום. כאשר בדרך כלל הופיעו צילומים של הבעיות ופתרונותיהם כדי להדגיש את השינוי שניתן ליצור.
- ^ weeber, S. C, Sadie American, Chicago's Pioneer of Visual Sociology (עמ' 11-13), SSRN Social Sience Reasearch network, 2008, July 7
- ^ Weeber, S. C, Sadie American, Chicago's Pioneer of Visual Sociology (עמ' 14), SSRN Social Sience Reasearch network, 2008, July 7