סיירת משוריינת
סיירת משוריינת היא סוג של סיירת, שהייתה בשימוש במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.
במהלך המאה ה-19 החלו אוניות המלחמה לעבור להנעה בעזרת מנועי קיטור, והחלו בבניית אוניות משוריינות בברזל ופלדה. המושג "סיירת" החל לעבור גם לאוניות משוריינות, בצד מגוון פריגטות, סלופים וקורבטות שלא היו משוריינות, והונעו על ידי מפרשים, מנועים או צירוף שלהם.
האוניות המשוריינות הראשונות (שנקראו אוניות מחופות שריון) הוגדרו כפריגטות, משום שהיה להן רק סיפון אחד של תותחים; זאת, על אף שעלו בכוחן על כל אונייה אחרת, כולל אוניות הקו הגדולות ביותר, בעלות שלושה סיפונים ויותר מ-100 תותחים. הצרפתים בנו מספר אוניות משוריינות שנועדו לפעילות מעבר לים, הראשונה שבהן הייתה Belliqueuse[1], שהושקה ב-1865. אלו היו הסיירות המשוריינות הראשונות; במהלך העשור הבא של המאה השיקו ציים נוספים אוניות משוריינות מהירות, שנועדו לפעול באורח עצמאי, לסיור ולפשיטה. עם הזמן הוגדרו אוניות אלו כ"סיירות משוריינות", ואילו אוניות גדולות מהן החלו להיקרא "אוניות מערכה". עד סוף המאה עדיין הותקנו בסיירות תרנים ומפרשים, כדי לאפשר להן חופש פעולה ללא תדלוק.
למרות העובדה שנבנו סיירות משוריינות, השריון עדיין הכביד, תרתי משמע, על אוניות אלה. משקל הברזל הגביל את טווחן של הסיירות, ולפיכך מנע מהן את ביצוע משימותיהן. בשל קושי זה היו עד סוף המאה סיירות רבות שעדיין היו בנויות מעץ, או משילוב כלשהו בין עץ, ברזל ופלדה; הסרת השריון אפשרה לסיירת למלא את תפקידה, אך למרות חימושה המוגדל, שכלל גם תותחים שירו פגזים נפיצים, לא היו יכולות סיירות אלה לעמוד בקרב מול אוניות משוריינות. בקרב פקוצ'ה (Pacocha), שהתנהל ב-6 במאי 1877 בדרום מזרח האוקיינוס השקט בין שתי סיירות בריטיות לבין אונייה משוריינת שהייתה בשליטת מורדים פרואנים, לא הצליחו האוניות הבריטיות להביס את האונייה הפרואנית על אף שפגעו בה יותר מ-50 פעמים, וזו חמקה בחסות החשכה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "ששה אלי קרב".