ויקיפדיה

סימון לי

אמנית אמריקאית

סימון לי (באנגלית: Simone Leigh; נולדה ב-1967) היא אמנית אפרו-אמריקאית משיקגו החיה ועובדת ניו יורק.[1] היא האמנית השחורה הראשונה שנבחרה לייצג את ארצות הברית בביאנלה בוונציה (2022) וזוכת פרס "אריה הזהב" בביאנלה ה-59 של ונציה 2022.[2][3]

סימון לי
Simone Leigh
לידה 1967 (בת 57 בערך)
שיקגו
לאום אמריקאית
מקום לימודים קולג' ארלהאם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים, הסטודיו מוזיאום בניו יורק, הביאנלה בוונציה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

סימון לי נולדה בשנת 1967 בשיקגו, אילינוי למיסיונרים ג'מייקנים.[4] היא גדלה בסאות' סייד של שיקגו בשכונה בה הייתה הפרדה בין שחורים ללבנים. כשתיארה את ילדותה בראיון, הצהירה לי "כולם היו שחורים, גדלתי בתחושה שעצם היותי שחורה לא קבע מראש שום דבר עליי. זה היה טוב מאוד לבניית ההערכה העצמית שלי. אני עדיין מרגישה בת מזל שגדלתי בכור ההיתוך הזה." [5]

לי למדה במכללת ארלהאם בריצ'מונד, אינדיאנה ; וקיבלה תואר ראשון באמנות ופילוסופיה בשנת 1990. [6] [7]

קריירה אמנותית עריכה

סימון לי עובדת במדיות שונות ביניהן פיסול, מיצב, וידאו, פרפורמנס ואמנות מעורבת חברתית. היא תיארה את עבודתה כאוטו-אתנוגרפית, ותחומי העניין שלה כוללים אמנות אפריקאית וחפצים עממיים, פרפורמנס ופמיניזם.[8] עבודתה עוסקת במעמדן ודחיקתן לשוליים של נשים שחורות וממסגרת מחדש את החוויה שלהן כמרכזית בחברה.[1] [9] לי אמרה לא פעם שעבודתה מתמקדת ב"סובייקטיביות נשית שחורה", תוך עניין במשחקי הגומלין המורכבים בין תחומי היסטוריה שונים.[10]

"הגעתי לפרקטיקה האמנותית שלי דרך לימודי פילוסופיה, לימודי תרבות ועניין חזק באמנות אפריקאית ואפרו-אמריקאית, מה שהטביע על האובייקטים ועבודת הפרפורמנס רגישות אתנוגרפית, במיוחד על הדרך שבה האתנוגרפיה מתעדת ומתארת חפצים."[11]

לאחר שסיימה את לימודיה, לי תכננה להיות עובדת סוציאלית. לאחר התמחות במוזיאון הלאומי לאמנות אפריקאית ועבודה בסטודיו לאמנות ליד שרלוטסוויל, וירג'יניה, הפכה האמנות לקריירה המרכזית שלה. ב-2015 היא ציינה "ניסיתי לא להיות אמנית ממש הרבה זמן אבל בשלב מסוים הבנתי שאני לא הולכת להפסיק לעשות את זה".[8]

לי משלבת את הכשרתה בקרמיקה אמריקאית עם עניין בקדרות אפריקאית, תוך שימוש במוטיבים אפריקאיים בעלי נטייה למאפיינים מודרניסטיים. אף על פי שהיא מחשיבה את עצמה בעיקר כפסלת לאחרונה היא מעורבת בפיסול מעורב חברתי, או בפרקטיקות אמנות המערבות את הציבור באופן ישיר.[11] האובייקטים שלה מקושרים לחומרים וצורות הקשורים באופן מסורתי לאמנות אפריקאית, והמיצבים יוצרים חללים שבהם מתערבבים זה בזה תקדימים היסטורי עם שאלות של הגדרה עצמית.[11] לי מתארת את השילוב הזה כמייצג את "התמוטטות הזמן". [12] עבודתה תוארה כחלק מהדמיון המחודש של דור של קרמיקאים הפועל באופן בין תחומי. [13] היא העבירה הרצאות אמן במוסדות רבים ברחבי העולם, [14] [15] [16] ולימדה במחלקה לקרמיקה של בית הספר לעיצוב ברוד איילנד. [17]

 
לי מרצה ב-2013

באוקטובר 2020, לי נבחרה לייצג את ארצות הברית בביאנלה בוונציה 2022. [18] היא האישה השחורה הראשונה שנבחרה לעשות זאת.

 
לי עובדת בסטודיו שלה

לי הציגה במקומות רבים ברחבי העולם, בין היתר ב: MoMA PS1, Walker Art Center, Studio Museum בהארלם, Yerba Buena Center for the Arts, The Hammer Museum, The Kitchen, The Bronx Museum of the Arts, Tilton Gallery, Contemporary Arts Museum Houston, SculptureCenter, Kunsthalle וינה בווינה, L'appartement 22 ברבאט, מרוקו, מוזיאון אנדי וורהול בפיטסבורג והגלריה של האגודה לאמנות חזותית בקייפטאון, דרום אפריקה.[19]

יחד עם קבוצת אמניות לי יצרה את העבודה "Black Women Artists for Black Lives Matter " כחלק מתערוכת היחיד שלה, The Waiting Room במוזיאון החדש לאמנות עכשווית בשנת 2016. [20] [21] עבודתה של לי נבחרה והוגדרה "העבודה החשובה והרלוונטית ביותר" על ידי האוצרות ג'יין פנטה ורוג'קו הוקלי בביאנלה של מוזיאון הוויטני 2019. [22][4]

במהלך שהותה בניו מיוזאום, ייסדה לייארגון בשם Black Women Artists for Black Lives Matter (BWAforBLM), קולקטיב שהוקם בתגובה ישירה לרצח פילנדו קסטיליה, ובמחאה נגד עוולות דומות נגד שחורים בארצות הברית.[11]

סימון לי היא היוצרת של Free People's Medical Clinic, פרויקט בשיתוף הקהל שנוצר עם Creative Time בשנת 2014. [23] הפרויקט הוא שחזור של יוזמת מפלגת הפנתר השחור באותו שם.[11] הפרויקט הוצב בבניין בשכונת בד-סטיי בניו יורק, אשר היה בבעלותה של הרופאה האפרו-אמריקאית הבולטת ג'וזפין אינגליש (1920–2011). כהומאז' להיסטוריה המקומית, לי יצרה מרכז בריאות עם מפגשי יוגה, תזונה ועיסוי, שאויש על ידי מתנדבימם במדי אחיות מהמאה ה-19. [24]

לי זכתה בפרסים רבים, ביניהם: מלגת גוגנהיים ; פרס הרב אלפרט; מוזיאון הסטודיו בהארלם פרס האמן ג'ויס אלכסנדר ויין; פרס הוגו בוס של מוזיאון גוגנהיים. [25] [26] [27] [28] [29] [30] [31] [32] היא נבחרה לאחת מ"האמנים המשפיעים ביותר" של מגזין Artsy לשנת 2018. [33]

בין השנים 2019 עד 2021, יוצגה לי על ידי גלריית Hauser & Wirth והחל משנת 2022 היא מיוצגת על ידי גלריית מת'יו מרקס. [34] בעבר היא עבדה עם גלריה לורינג אוגוסטין (2016–2019) ועם גלריית דייוויד קורדנסקי (2019). [35]

בביאנלה בוונציה 2022 ייצגה לי את ארצות הברית, ולצד הביתן האמריקאי הציגה גם בתערוכה המרכזית, אותה אצרה ססילה ארמאני. בין הפסלים שהציגה היה "Brick House", עבודת פיסול בברונזה שמתנשאת לגובה 16 מטרים המציגה אישה שחורה שנראית כלובשת חצאית העשויה מלבני חימר, שערה קלוע לצמות ועיניה מוסתרות. היא זכתה בפרס "אריה הזהב" היוקרתי על השתתפותה בתערוכה המרכזית.[3]

בשנת 2023 הופיעה ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.[36]

תערוכות נבחרות עריכה

  • 2001 – SMIRK, נשים, אמנות והומור, אוצרת דברה וואקס, גלריית Firehouse, המפסטד, ניו יורק[37]
  • 2001 – אצרה לאה ק. גרין, Rush Arts Gallery, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2002 - המרכז לאמנות אפריקאית אמריקאית וגלריה NOEL, שרלוט, צפון קרוליינה[37]
  • 2003 – קרן נתן קאמינגס, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2003 – גלריית סקיילייט, Bedford Styvesant Restoration Corporation, ברוקלין, ניו יורק[37]
  • 2004 – בולטימור קלייוורקס, בולטימור, מרילנד[37]
  • 2004 – גלריית סטובן, מכון פראט, ברוקלין, ניו יורק[37]
  • 2004 - Art Downtown: Connecting Collections, עבור דויטשה בנק, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2005 - Watershed Kiln Gods, Gallery 1448, בולטימור, מרילנד[37]
  • 2005 - גלריה לאמנות מומנטה, ברוקלין, ניו יורק (סולו)[37]
  • 2005 - מוזיאון ג'יימס אי לואיס לאמנות, אוניברסיטת מורגן סטייט, בולטימור, מרילנד[37]
  • 2005 - קתדרלת סנט ג'ון האלוהית וגלריה לרוי ניימן, אוצרה על ידי ברוס וו. פרגוסון ומילנה הוניגסברג, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2005 - שרידים ושרידים: פירושים מחדש באמנות אפריקאית אמריקאית, אוצר הנג-גיל האן, מרכז ג'מייקה לאמנויות ולמידה, קווינס, ניו יורק[37]
  • 2005 – מהסטודיו: Wish You Were Here..., אוצר פרנקלין סירמנס, תלוי בשיתוף: אמנים, אמן/אוצרים ואוצרים Select Artists @ The Living Room, מיאמי, פלורידה[37]
  • 2006 – דמויות חשיבה: התכנסויות בתרבויות עכשוויות, אוצרות ויקי קלארק וסנדהיני פודר, מקומות שונים כולל מרכז התרבות של שיקגו, שיקגו, אילינוי, מרכז האמנות ריצ'רד אי. פילר, אוניברסיטת דה פאו, גרינקאסל, גלריה המערבית של אינדיאנה, מערב וושינגטון אוניברסיטת בלינגהאם, וושינגטון, מוזיאון מק דאנו לאמנות, יאנגסטאון, אוהיו, גלריית אוניברסיטת טאפטס, מדפורד, מסצ'וסטס ומוזיאון ג'ואל ולילה הארנט לאמנות, אוניברסיטת ריצ'מונד, ריצ'מונד, וירג'יניה[37]
  • 2006 - ברוקלין דיוות, גלריית מסדרון, ברוקלין, ניו יורק[37]
  • 2006 - תערוכת AIR, התנחלות רחוב הנרי, מרכז אברנס, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2006 - Wild Girls, אוצרות ג'ודי האנל, שרה ריהנן וחואנה גאלו, EXIT ART, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2007 - מנגנוני הגנה (חלק מ-INTERSECTIONS) יישוב הנרי סטריט, אוצר על ידי מרטין דאסט, מרכז אברונס לאמנות, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2007 - חבר מושבעים חזותי, מרכז לעבודות אמנות יפה, פרובינסטאון, מסצ'וסטס[37]
  • 2007 - נעשה על ידי כוחות הטבע, אוצר רוברטו ויסאני, סיטי אוף קולג' של ניו יורק, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2007 - תג אדום של אומץ, אוצר עומר לופז-צ'הוד, מועצת ניוארק לאמנויות, ניוארק, ניו יורק[37]
  • 2007 - תרבות חומרית, אוצרת חואניטה לונזוס, גלריית לונגווד לאמנות @ Hostos, ברונקס, ניו יורק[37]
  • 2008 – Scratching The Surface, אוצר גבי נגקובו, גלריית AVA, קייפטאון, דרום אפריקה[37]
  • 2008 – Rush Arts Gallery Project Space, ניו יורק, ניו יורק (סולו)[37]
  • 2008 – B-Sides, אוצר אדווין ראמורן, ALIJIRA, ניוארק, ניו ג'רזי[37]
  • 2008 – Intransit, אוצר עומר צ'אדוד-לופז, גלריית מוטי חסון, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2008 - The Future As Disruption, אוצר רשידה בומבריי ומת'יו ליונס, The Kitchen, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2008 – אתנוגרפיות של העתיד, אוצרת שרה רייזמן, גלריית רוטונדה, ברוקלין, ניו יורק[37]
  • 2009 – G Fine Art Project Room, וושינגטון הבירה (סולו)[37]
  • 2009 – בפועל, מרכז הפיסול, קווינס, ניו יורק (סולו)[37]
  • 2009 - Pulse, אוצר פרננדו סאליקרופ וכריסטין ליקטה, Taller Boricua, ניו יורק[37]
  • 2009 – AIM 29, מוזיאון ברונקס, אוצר על ידי Micaela Giovannotti, ברונקס, ניו יורק[37]
  • 2009 - העונג שבשנאה, אוצר דייוויד האנט, ליסה קולי פיין ארט, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2009 – Rockstone and Bootheel: Contemporary West Indian Art, אוצרים קריסטינה ניומן-סקוט ויונה בקר, Real Art Ways, הרטפורד, קונטיקט[37]
  • 2009 – 30 שניות ממרחק של אינץ', אוצרת נעמי בקוויט, מוזיאון הסטודיו בהארלם, ניו יורק, ניו יורק[37]
  • 2009 – HERD THINNER, אוצר דייוויד האנט, גלריית צ'ארסט-ויינברג, מיאמי, פלורידה[37]
  • 2016 – פרויקטים של האמר: סימון לי, מוזיאון האמר, לוס אנג'לס, קליפורניה [38]
  • 2016 – רשת החברים הנפשיים, טייט מודרן, לונדון, בריטניה [39]
  • 2016 – חדר ההמתנה, המוזיאון החדש, ניו יורק, ניו יורק [40]
  • 2018 – סימון לי, גלריית לורינג אוגוסטין, ניו יורק, ניו יורק [41]
  • 2019 – Leophole of Retreat, מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, ניו יורק [42]
  • 2020 – סימון לי, גלריית דייוויד קורדנסקי, לוס אנג'לס, קליפורניה [43]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סימון לי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 "Simone Leigh: The Waiting Room". www.newmuseum.org (באנגלית). נבדק ב-2017-03-11.
  2. ^ תרבות למכירה – מתוך ההסכת (פודקאסט) "גם כן תרבות" | כאן, נבדק ב-2022-03-14
  3. ^ 1 2 אמנות נשית ושחורה מככבת: הוכרזו הזוכים בביאנלה של ונציה, באתר mako, ‏2022-04-24
  4. ^ 1 2 Pogrebin, Robin; Sheets, Hilarie M. (2018-08-29). "An Artist Ascendant: Simone Leigh Moves Into the Mainstream". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-09-06.
  5. ^ Golden, Ryan McGinley,Thelma (2019-09-07). "Zendaya and Simone Leigh Are Going Beyond Beauty". Garage (באנגלית). נבדק ב-2021-11-24.
  6. ^ "Simone Leigh". earlham.edu. נבדק ב-2018-03-10.
  7. ^ "Simone Leigh" (באנגלית אמריקאית). Guggenheim Museum - Collections Online. guggenheim.org. נבדק ב-2019-09-06.
  8. ^ 1 2 Grimes, William. 2015, "Distinct Prisms in an Ever-Shifting Kaleidoscope", The New York Times, April 16.
  9. ^ "Simone Leigh :: Foundation for Contemporary Arts". www.foundationforcontemporaryarts.org. נבדק ב-2019-09-06.
  10. ^ Greenberger, Alex (2020-01-17). "Simone Leigh, Sculptor with a Focus on 'Black Female Subjectivity,' Heads to Hauser & Wirth". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-02-29.
  11. ^ 1 2 3 4 5 "Simone Leigh :: Foundation for Contemporary Arts". www.foundationforcontemporaryarts.org. נבדק ב-2020-02-29.
  12. ^ "Artist Simone Leigh Has Joined Luhring Augustine Gallery | Culture Type". www.culturetype.com (באנגלית אמריקאית). 18 במאי 2016. נבדק ב-2018-03-10. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "25 Most Collectible Midcareer Artists: Simone Leigh | Artinfo". Artinfo (באנגלית). נבדק ב-2018-03-10.
  14. ^ "Simone Leigh". School of the Art Institute of Chicago (באנגלית). נבדק ב-2019-03-13.
  15. ^ "Parsons Fine Arts Visiting Artists Lecture Series - Weds 9/16 - Simone Leigh". Art, Media, & Technology (באנגלית אמריקאית). 2015-09-14. נבדק ב-2019-03-13.
  16. ^ "Art and Practice with Simone Leigh | MoMA". The Museum of Modern Art (באנגלית). נבדק ב-2019-03-13.
  17. ^ "No Fear of Failure". Our RISD (באנגלית). נבדק ב-2019-03-13.
  18. ^ Greenberger, Alex (2020-10-14). "Sculptor Simone Leigh Picked to Represent United States at 2022 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-10-14.
  19. ^ "Simone Leigh | Ceramics | Academics | RISD". www.risd.edu. נבדק ב-2016-02-09.
  20. ^ Best, Tamara (2016-09-02). "At New Museum, a Pop-Up Support System for Black Lives Matter". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-12-10.
  21. ^ "Hammer Projects: Simone Leigh - Hammer Museum". The Hammer Museum (באנגלית). נבדק ב-2017-02-10.
  22. ^ "Whitney Biennial 2019".
  23. ^ Davis, Samara. 2015. "Room for Care." TDR: The Drama Review 59, no. 4: 169–176.
  24. ^ Cotter, Holland (2014-10-07). "'Funk, God, Jazz & Medicine,' Black Heritage in Brooklyn". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-03-05.
  25. ^ "Simone Leigh | The Herb Alpert Award in the Arts". herbalpertawards.org. 2016-04-29. נבדק ב-2017-02-10.
  26. ^ "Creative Capital - Investing in Artists who Shape the Future". creative-capital.org (באנגלית). נבדק ב-2017-02-10.
  27. ^ "A Blade of Grass Announces 2016 Fellows for Socially Engaged Art". artforum.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-02-11.
  28. ^ Greenberger, Alex (2017-10-31). "Simone Leigh Wins Studio Museum in Harlem's $50,000 Joyce Alexander Wein Artist Prize". ARTnews (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-11-20.
  29. ^ "John Simon Guggenheim Foundation | Simone Leigh". www.gf.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-02-10.
  30. ^ "Simone Leigh Wins the 2018 Hugo Boss Prize". ARTnews (באנגלית אמריקאית). 2018-10-18. נבדק ב-2019-02-01.
  31. ^ Greenberger, Alex (2019-01-22). "United States Artists Names 2019 Fellows, Including Firelei Báez, Wu Tsang, and Cecilia Vicuña". ARTnews (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-02-01.
  32. ^ "Who Is the Activist Sculptor Simone Leigh? Here Are 5 Things to Know About This Year's Hugo Boss Prize Winner". artnet News (באנגלית אמריקאית). 2018-10-19. נבדק ב-2019-09-06.
  33. ^ "The Most Influential Artists of 2018". Artsy (באנגלית). 2018-12-17. נבדק ב-2020-08-11.
  34. ^ Alex Greenberger (October 29, 2021), Simone Leigh Departs Hauser & Wirth Ahead of Venice Biennale Pavilion ARTnews.
  35. ^ Alex Greenberger (January 17, 2020), Simone Leigh, Sculptor with a Focus on ‘Black Female Subjectivity,’ Heads to Hauser & Wirth ARTnews.
  36. ^ ונוס ויליאמס, Simone Leigh Is on the 2023 TIME 100 List, טיים, ‏13 באפריל 2023
  37. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 "Simone Leigh Biography – Simone Leigh on artnet". www.artnet.com. נבדק ב-2020-02-29.
  38. ^ "Hammer Projects: Simone Leigh". www.hammer.ucla.edu. נבדק ב-21 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Psychic Friends Network with Simone Leigh". www.tate.org.uk. נבדק ב-21 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Simone Leigh: The Waiting Room". www.newmuseum.org. נבדק ב-2016-12-10.
  41. ^ "Simone Leigh - Exhibitions - Luhring Augustine". www.luhringaugustine.com. נבדק ב-2019-03-11.
  42. ^ "Hugo Boss Prize 2018: Simone Leigh". Guggenheim (באנגלית אמריקאית). 2018-06-19. נבדק ב-2019-01-04.
  43. ^ "Artists — Simone Leigh - Hauser & Wirth". www.hauserwirth.com. נבדק ב-2020-08-11.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סימון_לי&oldid=37820001"