סימון קרמר
סימון דוידוביץ' קרמר (ברוסית: Симон Давидович Кремер; 10 בפברואר 1900[1] – 1 בנובמבר 1991) היה גנרל יהודי-סובייטי בחיל השריון של הצבא האדום, גיבור ברית המועצות.
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1900 הומל, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1991 (בגיל 91) אודסה, אוקראינה  |
| מקום קבורה |
Tairovske cemetery  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1918–1956 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-מיור |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות 2 עיטורי לנין 3 עיטורי הדגל האדום עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה עיטור הכוכב האדום ומדליות שונות | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בשם שמעון קרמר בעיר הומל שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית במשפחה יהודית ענייה. למד בבית הספר יהודי יסודי. בגיל 11 נאלץ לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
ב-1918 התגייס לצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, השתתף בלוחמה נגד כוחות הצבא הלבן במערב רוסיה. בהמשך לקח חלק במלחמה הפולנית-סובייטית. בסיום המלחמה נשאר בשירות קבע בצבא. בשנים 1921- 1922 למד במכללה צבאית. בהמשך, מילא תפקידים שונים ביחידות הפרשים. בשנת 1931 התקבל ללימודים באקדמיה צבאית במוסקבה, אותם סיים בהצלחה בשנת 1934. בתום הלימודים מונה לקצין מודיעין של גיס ממוכן במזרח הרחוק של ברית המועצות. בשנת 1936 עבר לשרת בגה.רה.או.. בשנת 1937 נשלח לשגרירות ברית המועצות בבריטניה, לתפקיד של עוזר הנספח הצבאי. בפועל ניהל קרמר פעילות ריגול בשטח בריטניה. בין היתר הפעיל את הסוכנת אורסולה קוצ'ינסקי. קרמר שירת בשגרירות עד לאוגוסט 1942, אז חזר לברית המועצות.
לאחר שובו - שירת במפקד המודיעין הצבאי עד לפברואר 1943, ולפי בקשתו עבר מהמודיעין למפקדת כוחות היבשה. הוא עבר קורס הסבה לשריון וביוני 1943 נשלח לחזית. הוא מנה לתפקיד סגן מפקד חטיבה ממוכנת. השתתף בקרב קורסק, במבצע קוטוזוב ובקרב דנייפר. בנובמבר 1943 נפצע קשה במהלך הקרבות ואושפז בבית חולים.
בפברואר 1944, לאחר שהחלים מפציעותיו, מונה למפקד חטיבה ממוכנת שהייתה חלק מהכוחות של החזית הבלארוסית. קרמר פיקד על החטיבה במבצע בגרטיון. החטיבה השתתפה בשחרור צפון בלארוס והייתה בין הראשונות שנכנסו לשטחה של ליטא. החטיבה הצליחה להדוף את הגרמנים מהעיר שיאוליאי ובהמשך התקדמה צפונה לתוך לטביה, השתלטה על העיר ילגבה ומשם המשיכה עד לחוף הים הבלטי. ב-23 באוגוסט 1944 הוענק לקרמר עיטור גיבור ברית המועצות על תפקידו בקרבות אלו.
ב-14 בספטמבר 1944 הועלה קרמר לדרגת גנרל-מיור. כעבור יומיים נפצע קשה מרסיסי פגז בשתי רגליו. הוא הועבר לטיפול בבית החולים המרכזי של הצבא האדום במוסקבה, בו צוות רופאים מומחים הצליח בסדרת הניתוחים להציל את שתי רגליו. תקופת ההחלמה מהפציעה נמשכה עד סוף ינואר 1945.
ב-26 בינואר 1945 מונה קרמר לתפקיד סגן מפקד קורפוס (גיס) ממוכן, השתתף בקרבות נגד קבוצת ארמיות קורלנד. לאחר תום המלחמה באירופה הועבר קרמר למונגוליה. באוגוסט 1945 נטל חלק בקרבות נגד יפן.
לאחר המלחמה המשיך לשרת בכוחות המזוינים של ברית המועצות. בשנים 1946 -1951 פיקד על דיוויזיה ממוכנת בדרום ברית המועצות. ב-1952 מונה לסגן מפקד קורפוס. בשנת 1956 סיים את שירותו הצבאי.
במהלך שירותו עוטר (בנוסף לתואר גיבור ברית המועצות) פעמיים בעיטור לנין, שלוש פעמים בעיטור הדגל האדום, בעיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה, בעיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה, ובעיטור הכוכב האדום.
קישורים חיצוניים עריכה
- ביוגרפיה של סימון קרמר (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 30 בינואר 1900 לפי הלוח היוליאני