חיבה

רגש
(הופנה מהדף סימפתיה)

חיבה היא רגש חיובי של שייכות וקרבה כלפי מישהו או כלפי דבר מה. ניתן להגדיר חיבה כתחושה של תואם וקרבה לאדם אחר, ולעיתים היא מתפרשת כחמלה.[1]

חיבה בין אחות לאחיה התינוק

החיבה יכולה להתעורר בשל סיבות רבות, למשל: זהות, דמיון, מציאת חן, או קבלה מידי האחר. הרגש נחשב מינורי לעומת רגש האהבה, ולעיתים אפשר לראות בו את הניצוץ הראשון של אהבה.

מילים נרדפות לרגש זה הן אהדה וסימפתיה.

ביטוי מוחשיעריכה

אנשים משתמשים במגוון רחב של התנהגויות לקידוד רגשות חיבה זה לזה. ניתן להביע חיבה בהצהרת אהבה מדוברת או בכתב, וכן באמצעות מחוות לא מילוליות, כמו חיבוקים, נשיקות או טפיחות על הגב. בנוסף, ישנם אנשים אחרים שעדיין משתמשים בהתנהגויות תומכות שאולי לא בהכרח נחשבות לביטוי חיבה אך יש להן משמעות קונוטטיבית בתוך מערכות יחסים מסוימות.

המודל משולש לקידוד הודעות חיבהעריכה

המודל משולש לקידוד הודעות חיבה הוא מודל שבו מסרי חיבה מקודדים מילולית (למשל, באמירה "אני אוהב אותך" או "אכפת לי ממך") או באופן פיזי (למשל, על ידי חיבוק, נשיקה או החזקת ידיים).

כלי הערכה מפורט יותר עבור המודל פותח על ידי סנדרה טוורדוס ואחרים בשנת 1979 כמערכת לקידוד של התנהגות חיבה במסגרות לגיל הרך. כלי ההערכה הדגיש התנהגויות פעילות כמו חיבוק, נשיקות, טפיחות; והתנהגויות סבילות כמו חיוך, או ישיבה על ברכיו של אחר; וכן ביטויים לא מילוליים של חיבה, כמו גם אמירות מילוליות המביעות אהבה, שבח או ידידות.[2][3]

על פי המודל, הבעת חיבה מחולקת לשלוש קטגוריות שכוללות הצהרות מילוליות ובלתי מילוליות, ומתן תמיכה חברתית התנהגותית. הצהרות מילוליות כוללות ביטויי אהבה מילוליים בכתב או בעל פה. הצהרות בלתי מילוליות כוללות מחוות כגון חיבוק, נשיקה, ליטוף ועוד. תמיכה חברתית התנהגותית משדרת חיבה בעקיפין, באמצעות מעשים מסייעים, ולא באמצעות התנהגויות המציגות רגשות חיבה באופן ישיר. לעיתים קרובות, התנהגויות חברתיות מופיעות באופן הכי פחות אינטנסיבי מבין שלוש הצורות של הבעת החיבה, אם כי למעשה הן לרוב החזקות מבין השלוש. בקטגוריה זו נכללים גם מתן סיוע פסיכולוגי או תמיכה רגשית.[4]

פרדיגמה ביולוגיתעריכה

תורת הביטוי הרגשי של דרוויןעריכה

בעבודתו המכוננת על ביטוי של רגש, צ'ארלס דרווין הציע שלושה כללי עקרונות לגבי צורות ביטוי רגשי. השתיים הראשונים רלוונטיות לחקר ביטויי חיבה.[5]

העיקרון הראשון, המכונה עקרון ההרגלים הקשורים לשירות, גורס שבני אדם מבצעים פעולות פיזיות מסוימות על מנת לעמוד בצרכים או ברצונות של הפרט (למשל, סתימת האף בנוכחות ריח רע - אנו מבצעים פעולת חסימה עם האצבעות כדי שהריח לא יעלה במעברי האף). כאשר בני אדם חווים מצבים דומים לאלה שהם חווים כשיש להם צרכים או רצונות, קיימת נטייה לביצוע אותן תנועות מכורח ההרגל, גם אם הן לא מבוצעות באופן מתאים.

העיקרון השני ידוע כעיקרון האנטיתזה, והוא מתבסס על הראשון בכך שהוא מציע שכאשר אנו חווים מצבי נפש מנוגדים לאלו המובילים להתנהגות מסוימת, אנו נוטים לבצע התנהגויות הפוכות (למשל, במקום לסתום את האף, נושמים נשימה ארוכה ועמוקה).

פרדיגמה ביו-אבולוציוניתעריכה

על פי הפרדיגמה, פעולות חיבה מדגישות את הצורך להיות שייך. בני אדם מוכנים מלידה לחפש, ליצור, לשמור ולהגן על יחסים בינאישיים חזקים. הדחף ליצור קשרים הוא דחף בסיסי אצל בני אדם נוהגים, ואלו נוהגים לחפש קשרים בין אישיים משמעותיים.[6]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ריצ'רד לזרוס, ברניס לזרוס, רגש והגיון, עמ'169, הוצאת אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן
  2. ^ S Twardosz, S Schwartz, J Fox, JL Cunningham, Development and evaluation of a system to measure affectionate behavior
  3. ^ Kory Floyd, Communicating affection: Interpersonal behavior and social context, Cambridge University Press, 2006-01-01, ISBN 978-0-521-83205-2
  4. ^ Carroll E. Izard, Emotion Theory and Research: Highlights, Unanswered Questions, and Emerging Issues, Annual Review of Psychology 60, 2009-01, עמ' 1–25 doi: 10.1146/annurev.psych.60.110707.163539
  5. ^ The expression of the emotions in man and animals, www.gla.ac.uk
  6. ^ APA PsycNet, psycnet.apa.org (באנגלית)