דיבור

תקשורת באמצעות שפה קולית

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה קולית. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב שנקרא לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף מסוים של הגאים מתוך סט מצומצם של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי לקיומה של השפה, שכן היא יכולה להתקיים גם בלעדיו והוא רק ביטוי אחד שלה[2].

דיבור בדימות תהודה מגנטית[1]
הדיבור מאפשר תקשורת עם הסביבה החברתית והעברת מסרים לקהל היעד של הדובר

הדיבור קיים אצל המין האנושי בלבד. חוקרים מאמינים שרמה מסוימת של דיבור התקיימה אצל האדם הניאנדרטלי, והשאלה האם התקיים אצל מינים נוספים מהסוג "אדם", כגון הומו ארקטוס, עוד לא הוכרעה[3][4]. יכולת הדיבור חשובה ביותר לתפקודו של הפרט האנושי בחברה, ופגם ביכולת הדיבור נחשב ללקות.

תפקיד הדיבור בחיי האדם

עריכה

דיבור מאפשר תקשורת מיידית עם הסביבה הקרובה כמו גם שיחה בכלי תקשורת כמו טלפון. הדיבור הוא הצורה הבסיסית של מרבית השפות האנושיות (צורה אחרת היא כתיבה. יש גם שפות סימנים). הדיבור מורכב מקולות הנוצרים במיתרי הקול הנמצאים בקופסית הקול שבגרון. תהליך הדיבור מתחיל במוח שבו נוצרות המילים ושם הן מתורגמות לאותות עצביים המפעילים את מכלול השרירים היוצרים קול. הקול בא מזרם אוויר המיוצר על ידי הריאות ועובר בין מיתרי הקול. זרם זה יוצר במיתרי הקול ויברציה אשר מוגברת על ידי תהודה בקופסית הקול ובחללים נוספים: הגרון, הפה ומערות האף.

כאשר התחילו בני אדם לתקשר ביניהם באמצעות דיבור היה זה שילוב של קול, שפת גוף ותנועות פנים, הדיבור היה מורכב בעיקר מהברות ושאר הסימנים היו מותאמים להברה. עם הזמן התפתח הדיבור למילים שונות בעלות משמעויות מגוונות ומספר ההברות במילים גדל.

חקר הקולות המרכיבים את הדיבור הוא הפונטיקה ואילו צירופם במסגרת השפה נחקר בפונולוגיה. אחד הכלים החשובים בניתוח הדיבור הוא הספקטרוגרם. בספקטרוגרם כתמים מייצגים אנרגיית קול בתדר, לפי גובה הכתם בתרשים, כאשר ציר הזמן הולך משמאל לימין. בדוגמה המוצגת בערך זה הספקטרוגרם מוצג מימין לשמאל, לצורך המחשת המילה "ויקיפדיה" בעברית.

 
ספקטרוגרם של המילה ויקיפדיה

מאפייני הדיבור

עריכה

תכונות פיזיקליות, תדרים ועוצמה

עריכה

לקול האנושי יש תדר יסוד נמוך: אצל גברים התדר נע בין 85Hz ל-155Hz ואצל נשים בין 165Hz ל-255Hz. בנוסף לתדר היסוד ישנם צלילים עיליים המופיעים בכפולות של תדר היסוד וכן שיאים נוספים המשפיעים על גוון הצליל. תדרים קוליים אלה, הנקראים פורמנטים, הם תדרי תהודה של מערכת הדיבור האנושית, הכוללת בין היתר את בית הקול וחלל הפה. פורמנטים אלה יכולים להתקרב לתדר של 4000Hz, אך לצורכי תקשורת אלקטרונית כמו טלפון מסתפקים בפס של 300Hz - 3400Hz. לעיתים קשה להבחין בין צלילים כגון "מ" ו"נ" בגלל צמצום התדרים המועברים בטלפון ויש לקחת עובדה זאת בחשבון כשמאייתים דרך הטלפון. הקול מכיל גם רכיבים "לבנים" שהם חסרי תדר מוגדר ואשר נשמעים כנשיפה כמו באותיות ה', ח', ט', ס', צ' וש'. עוצמת הקול בשיחה רגילה נמדדת בסדר גודל של 10 מיקרו-ואט, אך יכולה להגיע ל-30 מילי-ואט בעת צעקה. מעבר לקול ניתן לאפיין דיבור על ידי קצב מילים אשר יכול להגיע למעל 400 מילים לדקה, ויש הטוענים שאף ל-600 מילים בדקה, למשל במוזיקת הראפ המתאפיינת בקצב מהיר.

ליקויי דיבור

עריכה

מוכר מגוון רחב של ליקויי דיבור. הליקויים מגוונים מבחינת חומרתם ומבחינת הגורמים להם. ליקוי דיבור קל יכול להיות קושי לדבר בעוצמת קול חזקה או חוסר יכולת לבטא צליל אחד מצלילי השפה.

חוסר מוחלט של יכולת דיבור הוא אילמות. היעדרו של הדיבור אינו משקף בהכרח העדר של התפתחות שפה. זאת משום שהשפה היא התפיסה הקוגניטיבית והרגשית המאפשרת את קיומו של הדיבור, אשר מסתמך בעיקר על היכולת המוטורית[2]. הדיבור הוא הפקה המבוססת על הבנה - התפיסה הלשונית, אך היעדר הפקה אינו מעיד על קשיי הבנה בהכרח.

הגורמים ללקות דיבור יכולים להיות מגוונים. גורם כזה יכול להפריע לדיבור בלבד או להפריע לאדם גם בתחומים רבים אחרים. בכל מקרה, הגורמים ללקות דיבור חייבים לפגוע באחד מהמקומות המשתתפים ביצירת קול, החל מהאזור במוח השולט בתנועת האיברים ועד לאיברי הדיבור עצמם (גרון, לשון, שפתיים, לחיים ועוד). ליקויי דיבור מטופלים על ידי קלינאי תקשורת, רופאי אף אוזן גרון, ורופאים המתמחים בגורמי הפגיעה השונים בדיבור, בהתאם לגורם הבעיה.

התפתחות מאוחרת

עריכה

התפתחות הדיבור כרוכה ברכישת מיומנויות הנלמדות במשך ההתפתחות. כאשר התפתחות מיומנויות אלו מתעכבת, הדיבור יהיה חריג לגיל הילד. להלן דוגמאות: ריפיון השרירים האחראים יגרום לדיבור לא ברור, וחוסר יכולת לבטא את כל הצלילים יביא למעין מריחה בהפקת צלילים ולקושי בחיתוך הדיבור, לעומת זאת הפרעה בתכנון סימולטני של תנועות איברי ההגיה בחלל הפה יכול להביא להחלפות בהפקת עיצורים, כמו למשל, אמירת דֶדֶל או טֵקֵל במקום דגל. לקויות אלו מטופלות על ידי קלינאי תקשורת באמצעות תרגול חזרתי בתוכניות טיפול מותאמות אישית לאחר זיהוי ואבחון הרקע או הסיבות למיומנות הלקויה. התפתחות מאוחרת יכולה לגרום לגמגום, הפרעות בשטף, הפרעות קול, הימנעות מדיבור בפורומים שונים, שימוש בשפה מצומצמת ולהפריע במצבים רבים.

צרידות

עריכה

צרידות נגרמת על ידי התכווצות, דלקת או שיתוק במיתרי הקול או מגידול פוליפים עליהם. היא יכולה לנבוע משימוש לרעה בקול, מלחץ נפשי, עישון, מחלה זיהומית או אלרגיה. הרמת קול פתאומית מזיקה במיוחד למערכות הקול. צרידות הנמשכת זמן רב נחשבת לאחד מסימני האזהרה לסרטן ומחייבת בדיקה רפואית. כשמדובר בשימוש לרעה בקול, כמו בהרמת קול ממושכת, הטיפול בבעיה יכלול מנוחה של מערכת הקול לזמן ארוך. בניגוד למקובל לחשוב, דיבור בלחישה אינו מסייע לריפוי הצרידות ואף מחמיר את הלחץ על מיתרי הקול. מומלץ להימנע מלחישה ככל שניתן, ובמיוחד כשמופיעה צרידות.

לקות שמיעה

עריכה
  • חירשות - ללא התערבות מקצועית, החירש מלידה לא ילמד לדבר. זאת מכיוון שחלק חיוני בלימוד הדיבור הוא חיקוי הדיבור של הסובבים, אותם החירש אינו שומע. ניתן ללמד חירשים לקרוא שפתיים ולהפיק צלילי דיבור באופן שמאפשר להם לתפקד בחברה שומעת. אולם, טכניקות אלה דורשות מהחירשים מאמץ ריכוזי רב להפעלתם וגוזלות מהחירשים שנים רבות ללימודן. לכן מקובל כיום ללמד חירשים לדבר, אך לאו דווקא לדרוש הישגים מרשימים או דיוק. בשונה מדיבור שלא יתפתח לבד, גם האדם החירש מפתח הבנה שפתית וישתמש לרוב בשפת הסימנים. יש רבים שבוחרים בשפת סימנים ולא משקיעים את זמנם ברכישת דיבור, אלא מעדיפים לתקשר בסימנים במקביל לרכישת ההשכלה הכללית הדרושה להשתלבות בחברה המודרנית.

לקויות נוירולוגיות

עריכה
  • לקות דיבור הנובעת מפגיעה באזורי הדיבור שבמוח - במצב הרפואי הקרוי אפאזיה[5] - אילמות בנסיבות נוירולוגיות או דיספזיה - הפרעה קלה יותר באותן נסיבות. אנשים שנפגעו וסובלים מאפזיה, ייתכן ויאבדו גם את היכולת להבין דיבור, בהתאם לאזורים המדויקים שנפגעו. זאת למרות שהם אינם מתחרשים ואינם מפסיקים להבין שפה כתובה. פגיעה באזור המכונה 'ברוקה' תפגע ביכולת להפיק דיבור, פגיעה באזור המכונה 'ורניקה' תפגע ביכולת להבין דיבור.
  • שיתוק מוחין הוא מצב בו חלק מרקמות קרום המוח האחראיות על התנועה אינן מתפקדות היטב או שאינן מתפקדות כלל. למשל, אדם עם שיתוק מוחין עשוי לסבול משרירי צוואר משותקים או מוגבלים כי הם לא מקבלים פקודות תקינות מהמוח ולכן אינם מתפקדים כהלכה. ככלל, אנשים עם שיתוק מוחין מבינים שפה מדוברת, הקושי הוא בהפקת הדיבור על רקע מוטורי בלבד.
  • לקות באינטגרציה הסנסורית - לקות שמעוותת את הקלט החושי עשויה לגרום לכך שקולו של אדם יישמע כה צורם באוזניו עד שהוא מעדיף לדבר מעט או שלא להפיק שום צליל. הפרעה זו מופיעה אצל חלק נכבד מהלוקים בהפרעות הקשת האוטיסטית והיא מטופלת על ידי קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק וספקי טכנולוגיה מסייעת מסוג תקשורת חלופית ותומכת. בצד הפרעה זו יש להרבה אוטיסטים הפרעה כללית בשפה (למשל קושי בהרכבת משפטים) וקושי כללי בתקשורת (למשל מחסור בהבעות פנים וקושי בהבנת סיטואציות חברתיות).
  • לקות בתכנון התנועה (דיספרקסיה או אפרקסיה) - אדם שמתקשה בתכנון והפקת רצף תנועות מוטוריות יתקשה להגות מילה שלמה למרות שאינו מתקשה בהגיית הברה בודדת מאחר שהקושי הוא במעבר בין הברה אחת לזו שאחריה. הפרעה בתכנון תנועה וורבלית יכולה להופיע בפני עצמה או יחד עם תכנון תנועה גלובלי - בכל תנועות הגוף. לקות בתכנון תנועה וורבלית נפוצה בין השאר אצל אנשים עם אוטיזם, אך גם בקרב מי שאינם בעלי קושי תקשורתי כלל.
  • אילמות צרבלית - איבוד יכולת הדיבור כתופעת לוואי של ניתוח בצרבלוםCerebellar Mutism, web.archive.org, ‏2014-08-20

פגיעה במבנה הפה והגרון

עריכה
  • פגיעה במיתרי הקול או בשליטה עליהם - פגיעה פיזית, שיתוק במיתרי הקול, או לרינגקטומיה - אובדן מיתרי הקול בניתוח, למשל בניתוח להסרת גידול סרטני.
  • פגיעה במבנה החיך, הלשון, שרירי הפנים וחלקים אחרים של מערכת הנשימה העליונה.

גמגום

עריכה

גמגום מתאפיין בחזרה על חלקי מילים מספר פעמים או משיכתם או קושי בהתחלת מילה. קיימים מספר גורמים לגמגום. אצל ילדים, גמגום יכול להיות תוצאה של ניסיון להביע מעבר ליכולת המילולית שלהם. גמגום זה חולף בדרך כלל עם המשך התפתחות מיומנויות דיבור ושפה. אצל מבוגרים, רוב מקרי הגמגום נובעים מליקוי בתפקוד המוח (סיבה אורגנית). מיעוט המקרים נובעים מסיבות נפשיות - הפרעה נפשית או חוויית לחץ או צער חריגים.

התבגרות בבנים

עריכה

במהלך תקופת ההתבגרות קופסית הקול גדלה. תופעה זו בולטת במיוחד אצל בנים. כתוצאה מגידול בית הקול, תדר היסוד של הקול יורד באוקטבה בקרב בנים והשינוי חל די במהירות. לעיתים בשלב ראשון הקול נשבר או נעשה מחוספס. שינויי קול בבנים חלים בדרך כלל לפחות מספר חודשים לפני צמיחת שיער הפנים. נערים שקולם לא משתנה, יגיעו לעיתים לטיפול אצל קלינאית תקשורת. במסגרת הטיפול נעשית עבודה ותרגול על מאפייני הקול של הנער המתבגר.

פיגור סביבתי

עריכה

מי שלא שמע דיבור בילדותו המוקדמת יתקשה מאוד לדבר. המקרים האלה נדירים אך מפורסמים. דוגמאות:

  1. תינוקות שגודלו על ידי זאבים או ששרדו ביער לבדם במשך שנים באופן קשה להסבר.
  2. תינוקות שהוחבאו לבדם במרתפים ובארונות במהלך מלחמות קשות וארוכות או משום שגודלו בידי מבוגרים עם הפרעת אישיות קשה.

פיגור סביבתי שאינו כה חמור יגרום להפרעת שפה שאינה הפרעת דיבור - למשל אוצר מילים דל.

אילמות סלקטיבית

עריכה

אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה נדירה של ילדים, בה אדם בעל יכולת דיבור פיזיולוגית, אינו מסוגל לדבר במצבים מסוימים או לאנשים מסוימים.

לחישה

עריכה
 
חיילת לוחשת באוזני חברתה

לחישה היא דיבור ללא הנעת מיתרי הקול ועוצמתו חלשה בהרבה מקול רגיל. מסיבות אלו נוצר הרושם השגוי שלחישה אינה מאמצת את מיתרי הקול. בפועל לחישה מאמצת את הגרון ופוגעת במיתרים לא פחות מצעקה.

נימוסים

עריכה

לדיבור חלק מרכזי בחברה ומשום כך נוצרו כללים וחוקים המתייחסים לדיבור. תרבות הדיבור המקובלת לפחות בעולם המערבי כוללת:

  • אי-כניסה לתוך דברי הדובר.
  • הימנעות מפגיעה בשומע על ידי הרמת קול או העלבה.
  • שפה נקייה.

ניבים

עריכה
  • (לך) דבר אל הקיר - מצב של אטימות וחוסר האזנה.
  • דיבורים בעלמא - דיבורי סרק.
  • לדבר לאוזניים ערלות/ דיבור שנופל על אוזניים ערלות - דיבור אל מי שאינו מקשיב ו/או מפנים את הנאמר.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Real-time MRI, סרטון בערוץ היוטיוב New Scientist, ‏15 בספטמבר 2010
  2. ^ 1 2 אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
  3. ^ Fran Dorey, "How do we know if they could speak?", The Australian Museum, October 21, 2020
  4. ^ בספרה, חיות בתרגום, מציגה טמפל גרנדין מחקרים ראשוניים המחזקים את ההנחה שדיבור קיים גם אצל זן מסוים של שפני סלע ויכול במקרים נדירים גם להיות מוקנה לתוכאים במעבדה. אולם דרוש מחקר נוסף בסוגיה זו.
  5. ^ Wade, J., Petheram, B., and Cain, R.: Voice recognition and aphasia: can computers understand aphasic speech? Disability and Rehabilitation 23(14):604-13, 2001