סיסטו, נסיך בורבון-פארמה
סיקסטוס פרדיננד מריה איגנציו אלפרד רוברט, נסיך בורבון-פארמה (באיטלקית: Sixtus Ferdinand Maria Ignazio Alfred Robert; 1 באוגוסט 1886 - 14 במרץ 1934) היה בנו של רוברטו הראשון, דוכס פארמה ואחיה של זיטה, קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה. הוא נודע בעיקר בשל תפקידו הפעיל ב"פרשת סיסטו" - ניסיון של האימפריה האוסטרו-הונגרית לצאת ממלחמת העולם הראשונה באמצעות כריתת ברית נפרדת עם מדינות ההסכמה.
 | |||||||||
| תמונה מ-1930 | |||||||||
| לידה |
1 באוגוסט 1886 טירת ורטאג, שווייץ  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 במרץ 1934 (בגיל 47) פריז, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | סיקסטוס פרדיננד מריה איגנציו אלפרד רוברט | ||||||||
| מדינה |
בלגיה  | ||||||||
| מקום קבורה |
Souvigny Priory | ||||||||
| בת זוג | הדוויגה דה לה רושפוקו | ||||||||
| שושלת בית בורבון-פארמה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
ילדות עריכה
סיסטו נולדה ב-1 באוגוסט 1886 בטירת ורטאג שבשווייץ. אביו היה רוברטו הראשון, דוכס פארמה ואמו הייתה מריה אנטוניה, נסיכת פורטוגל. סבא מצד אמא שלו היה מיגל הראשון, מלך פורטוגל, וסבא רבא מצד אבא שלו היה שארל פרדינן, דוכס ברי. אביו הודח מכיסאו כשליט פארמה ב-1859, בעקבות איחוד איטליה. לפני נישואיו למריה אנטוניה הוא היה נשוי למריה פיה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות. היא ילדה לו שנים עשר ילדים (מתוכם שישה לקו בנפשם ושלושה מתו צעירים). ב-1882 מתה מריה פיה, ורוברטו נישא למריה אנטוניה, נסיכת פורטוגל כעבור שנתיים. היא ילדה לו שנים עשר ילדים נוספים, אשר סיסטו היה השני מביניהם. בסך הכל סיסטו היה הבן ה-14 מבין 24 ילדיו של רוברטו.
המשפחה הגדולה נהגה לגור רוב השנה בטירה בעיר שוורצאו באוסטריה תחתית, ובקיץ לחזור ללוקה שבאיטליה. לצורך כך נשכרה רכבת מיוחדת. סיסטו ואחיו למדו לדבר איטלקית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית ואנגלית. אחותו זיטה העידה מאוחר יותר שפעם שאלה את אביה כיצד עליהם להגדיר את עצמם, והוא השיב: "אנחנו נסיכים צרפתים ששלטו באיטליה". בפועל, מבין 24 ילדים של רוברטו, רק שלושה, נולדו באיטליה. ב-1907 נפטר רוברטו, וב-1910 הגיעו ילדיו להסכמה כיצד עליהם לחלק את נכסיו. שנה לאחר מכן, אחותו האהובה של סיסטו, זיטה, נישאה לארכידוכס קרל - חבר ילדות של סיסטו. בעקבות רצח פרנץ פרדיננד ב-1914 הפכו קרל וזיטה ליורשי העצר.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
בשל העובדה שלמשפחה לא היה לאום מוגדר, מלחמת העולם הראשונה פילגה אותה כליל. סיסטו יחד עם אחיו סוואריו, חפצו להתגייס לצבא האוסטרו-הונגרי, אולם שינו את דעתם כאשר צרפת נכנסה למלחמה. הם חשו צרפתים, ולפיכך רצו להתגייס לצבא צרפת. הם הצהירו על כך בגלוי כאשר שהו באוסטריה, ולפיכך נעצרו בידי השלטונות האוסטריים. אחותם זיטה התערבה למענם, והם גורשו למדינה נייטרלית. הם נסעו לצרפת, אולם שם גילו שהצבא הצרפתי מסרב לקבל בנים לשושלות מלוכה זרות. הם סירבו לוותר על רצונם לסייע למדינות ההסכמה, ופנו אל בת דודתם אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים אשר הסדירה את גיוסם לצבא בלגיה. בשל תאונה שעבר סיסטו, הם לא יכלו לשרת בפועל עד נובמבר 1914. לעומת זאת אחיהם אליא, פליצ'ה ורנאטו התגייסו לצבא האוסטרו-הונגרי, אשר גיסם, בעלה של זיטה, שרת בו גם כן בדרגת גנרל.
בנובמבר 1916 נפטר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה וקרל הוכתר כקיסר. זיטה הוכתרה כקיסרית. עם זאת, באביב 1917 התקרבה המלחמה לשנתה הרביעית, והאימפריה האוסטרו-הונגרית כבר מאסה בה. קרל וזיטה הגו רעיון להשיג הסכם שלום נפרד עם מדינות ההסכמה. זיטה כתבה מכתב לסיסטו, והזמינה אותו לבוא לבקר בחשאי בווינה. אמם, מריה אנטוניה, העבירה את המכתב לידיו באופן אישי. קרל גם הוא יצר קשר עם סיסטו דרך שווייץ הנייטרלית.
בהסכמת הצרפתים והבריטים, סיסטו הגיע לווינה עם תנאים מוכנים מראש. מדינות ההסכמה סירבו לנהל משא ומתן על הסכם שלום נפרד עם אוסטריה, אלא דרשו הסכם גם עם גרמניה. צרפת דרשה לקבל חזרה את אלזס ולורן מידי גרמניה, את שיקום עצמאותה של בלגיה, וכן דרשה שהאימפריה העות'מאנית תמסור את קונסטנטינופול לידי האימפריה הרוסית ושאוסטריה תסיג את כוחותיה מסרביה. לקרל לא היו בעיות עם תנאים אלו, שלא נגעו ישירות לאימפריה שלו, והוא שלח מסר סודי ובלתי רשמי לנשיא צרפת, אשר בו הוא מודיע על הסכמה עקרונית לשלוש הנקודות הראשונות. קרל הבטיח להשתמש "בכל האמצעים ובכל ההשפעה האישית שלי". אולם גרמניה סרבה לנהל משא ומתן על אלזס-לורן, ולנוכח הצלחות מעצמות המרכז בחזית המזרחית וההתמוטטות הצפויה של רוסיה, סרבה בכלל לדבר על הסכם שלום. סיסטו המשיך במאמציו, ואף פגש את ראש ממשלת בריטניה דייוויד לויד ג'ורג' בלונדון. לויד ג'ורג' הסכים להגיע להסכם נפרד עם אוסטריה, אולם עמדו לו למכשול מפקדי הצבא הבריטי אשר סירבו להסכים לכך.
באפריל 1918 נחתם הסכם ברסט-ליטובסק, אשר סיים את הלחימה בחזית המזרחית. בעקבות כך, נשא שר החוץ האוסטרו-הונגרי, הרוזן צ'רנין נאום בו הוקיע את ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו כגורם האחרון העומד בפני השלום באירופה. קלמנסו זעם, ופרסם את מכתביו של קרל אליו ואת מאמציו להגיע להסכם שלום מאחורי גבם של הגרמנים. אלו האחרונים זעמו, ואף התעוררו חששות לפלישה גרמנית לאוסטריה. צ'רנין טען שהדרך היחידה להציל את המצב תהיה התפטרות של קרל, אולם קרל סירב וצ'רנין הוא זה שהתפטר. קרל שלח הודעה לווילהלם השני, קיסר גרמניה בו הודיע לו כי סיסטו לא הוסמך להציג את המכתב ואת הצעות השלום, וכי אוסטריה מעולם לא שקלה להסכים להפקעת אלזס-לורן ובלגיה מידי גרמניה. הגרמנים הסכימו לסלוח, אולם דרשו מעורבות יתר של אוסטריה במלחמה. האירוע כולו נודע לימים כ"פרשת סיסטו".
לאחר המלחמה עריכה
בעקבות חוזה סן-ז'רמן שנחתם בספטמבר 1919 קיבלה ממשלת צרפת את הזכות להפקיע את נכסיהם של מי שלחמו בצבאות אויב בזמן המלחמה. כתוצאה מכך הוחרמו נכסיו של אחיו של סיסטו, אליא, אשר מלכתחילה קיבל את חלק הארי בירושה של אביהם. סיסטו וסוואריו פנו אל בית המשפט הצרפתי בדרישה לקבל את הנכסים לעצמם. ב-1925 דחה בית המשפט הצרפתי את דרישותיהם, אך בית המשפט לערעורים הפך את פסק הדין ב-1928. עם זאת, בפועל, ממשלת צרפת מעולם לא החזירה דבר ושילמה פיצויים לאליא.
סיסטו נישא לאריסטוקרטית הצרפתייה הדוויגה דה לה רושפוקו, אשר ילדה לו בת אחת בשם איזבלה. הנישואים לא קיבלו את אישורו של אליא, אשר שימש כראש בית בורבון-פארמה, ולפיכך רק ב-1959 הכיר הבית באיזבלה כבת לשושלת. משפחתו של סיסטו התגוררה בצרפת, והוא ערך מספר מסעות לאפריקה. הוא פרסם חמישה ספרים, ונפטר בפריז ב-14 במרץ 1934 בגיל 47.
ספריו עריכה
- In Nordostarabien und Südmesopotamien: Vorbericht über die Forschungsreise 1912, with Alois Musil (Vienna: 1913).
- Le Traité d'Utrecht et les lois fondamentales du royaume (Paris: E. Champion, 1914). Reprinted (Paris: Communication & Tradition, 1998).
- L'offre de paix séparée de l'Autriche, 5 décembre 1916 - 12 octobre 1917 (Paris: Plon, 1920). English translation: Austria's Peace Offer, 1916-1917 (London: Constable, 1921).
- La reine d'Étrurie, Paris, Calmann-Levy, 1928.
- La dernière conquête du roi Alger, 1830 (Paris: Calmann-Lévy, 1930).
אילן יוחסין עריכה
