סיפורו של הטוחן
סיפורו של הטוחן (באנגלית: The Miller's Prologue and Tale) הוא השני בסיפורי קנטרברי שחיבר הסופר האנגלי בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר. הסיפור מובא מפיו של טוחן מבוסם על מנת "להפטר" מסיפורו של האביר. זהו 'פבליאו' (Fabliau - סיפור קצר) גס, המוני וסאטירי העומד בניגוד מוחלט לקורות אהבה הנאצלת הנשקפת מסיפורו של האביר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'פרי צ'וסר  |
| שפת המקור |
אנגלית תיכונה |
| סוגה |
סיפור קצר |
| סדרה | |
| ספר קודם |
סיפורו של האביר |
| הספר הבא |
סיפורו של האפסנאי |
  | |
הפרולוג של הטוחן
עריכההפרולוג של הסיפור נכתב בצורת דו-שיח הנערך בין הארי ביילי (בעלי פונדק הטאבארד בו מתאחרת החבורה) לטוחן, העונה לשם רובין. בעוד שהפונדקאי מבקש תחילה לשמוע עוד מעללי גבורה נשגבים בעקבות סיפורו של האביר, הוא ניאות לבסוף להתיר לטוחן (ולו כדי לסכור את פיו) לגולל את סיפורו.
הטוחן מתואר כשתוי וצעקני, וקולו מזכיר את זה של פונטיוס פילטוס במחזות מסתורין (שורה 16). האפסנאי מפציר בטוחן לבל ישים לצחוק את מקצועו; אך האחרון משיב כי אין בכוונתו להעליב נגרים ככלל, או לתארם כבעלים נבגדים, וממשיך בסיפורו. כך, הסיפור הבא אחריו הוא זה של האפסנאי, המנסה לאזן את סיפורו של הטוחן בטווית-עלילה ובה כמה נערים העושים צחוק מטוחן חמדן ונכלולי.
סיפורו של הטוחן
עריכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: סלנג ("חינגה", "שכל בקודקוד"), ציטוטים מאנגלית של ימי הביניים."סיפורו של הטוחן" עוסק בצעיר בשם ניקולס, המנסה לשדל את אשתו הצעירה (אליסון) של הזקן הקנאי - בעל-הבית בו הוא מתגורר, להעביר עמו את הלילה. לבסוף, מאמציו נושאים פרי והצמד מתכנן כיצד לתנות אהבים על ידי הולכת ג'ון, בעל-הבית, שולל, באמצעות מזימה מורכבת שבמסגרתה משכנעו ניקולס כי הוא גילה, בזכות הכרתו את תורת האצטגנינות, כי שיטפון בממדים תנ"כיים עומד להחריב את המקום. ביטחונם תלוי, כך מתריע בפניו ניקולס, בהעברת לילותיהם בגיגיות אישיות שתתלנה מהתקרה, וכאשר השיטפון יגיע, יהא צורך לנתקן מהחבלים. הוא מוסיף ומזהיר את בעל-הבית כי אם הלה יגלה את דבר השיטפון הממשמש ובא לחבריו, הם יחשיבוהו למטורף (בעוד שלמעשה מטרת הדברים היא להבטיח שאיש לא יכניס טיפת שכל בקודקודו של בעל-הבית). תרמית מבדחת זו פותחת בפני אליסון וניקולס את חלון-ההזדמנויות לו ציפו בדריכות, ולאחר שקיעת-החמה, משבעל-הבית נרדם בגיגיתו, חומקים השניים אל מחוץ לגיגיותיהם ומבצעים את זממם זה בזו.
בעת שניקולס ואליסון שוכבים זו לצד זה, לבלר הקהילה הגנדרן והאיסטניסי, אבשלום (אבסולון), הנמשך לאליסון ומעריך שבעלה אינו שוהה בביתו באותה העת, מופיע וכורע ברך תחת פתח השפכים של חדר השינה ("shot-wyndowe") ומבקש את אליסון כי תנשקהו. באפלה, היא מגישה בפניו את ישבנה והוא "kiste hir naked ers ful savorly", בחודלו רק כאשר חש בשערות. הוא תופש כי נפל קורבן למתיחה אכזרית ונוטש את המקום בזעם רב. הוא שואל מחתה לוהטת מנפח משכים קום ובשובו לבית אליסון, הוא מבקשה בשנית לנשקו, בכוונתו לגרום לה כוויה. אך בפעם הזו, ניקולס, שבדיוק קם מהמיטה על מנת להטיל את מימיו ומחליט להצטרף אף הוא לחינגה, תוחב את ישבנו לאשנב ומשחרר נפיחה רמה היישר לפניו של אבשלום. המחזר הנזעם משלח את המחתה היישר "amidde the ers" וגורם לניקולס לכווייה קשה. בייסוריו, זועק ניקולס למים על מנת לצנן את הכווייה, וזעקותיו אלו מעירות את בעל-הבית ג'ון הסובר כי הנה הגיע השיטפון. הוא נתפש לפאניקה, חותך את החבל המחזיק את הגיגית באוויר, נשמט לרצפה ושובר את זרועו. כתוצאה מהבוקה והמבולקה, נעורה כל העיירה משנתה ומתגודדת במקום, וכך, מוטל בגיגית, נמצא ג'ון. הוא מנסה להסביר את מעשיו, ועד מהרה, כפי שניקולס חזה מראש, הוא נתפש כמטורף (וגם כבעל מקורנן).
לקריאה נוספת
עריכה- שמעון זנדבנק (תרגם), סיפורי קנטרברי, עם עובד הוצאה לאור, התש"ם-1980.
קישורים חיצוניים
עריכה
סיפורו של הטוחן, באתר ויקיטקסט- סיפורו של הטוחן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיפורו של הטוחן (אורכב 30.06.2012 ב Archive.today) בתרגום שורה-אחר-שורה באתר אונ' הרווארד
- מדריך ללמידת סיפורו של הטוחן, בתוך אתרו הפרטי של מורה אנגלי