סיריל האריס

רב דרום אפריקאי

סיריל קיצ'נר האריס (19 בספטמבר 1936 - 13 בספטמבר 2005) היה הרב הראשי של "התאחדות בתי הכנסת האורתודוקסים של דרום אפריקה" משנת 1987 עד 2004.[1]

סיריל האריס
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1936 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בספטמבר 2005 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה המכללה ללימודי יהדות בלונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 13 בספטמבר 2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

האריס נולד בגלאזגו, סקוטלנד. במהלך כהונתו כרב הראשי, הוא בלט בתמיכתו בדמוקרטיה מלאה בשנות האפרטהייד של דרום אפריקה. האריס נאם בטקס ההשבעה של נלסון מנדלה לתפקיד הנשיא בשנת 1994, וגם נתן ברכה בחתונתו של מנדלה לגראזה מאכל בשנת 1998. מנדלה התייחס לעיתים קרובות להריס כ"רב שלי". למד ב-Jews' College ושירת כרב בקהילות בפרברי לומדון בקנטון ואדג'וור ולבסוף בסנט ג'ונס ווד משנת 1979. בשנים 1966 - 1971 שימש האריס כרב הבכיר בצבא הבריטי. לפני פרישתו של הרב הראשי הבריטי עמנואל יעקובוביץ ב-1991, הועלה האריס כממשיך דרכו. בסופו של דבר מונה הרב יונתן זקס לתפקיד.

בעת שכיהן כרב הראשי של דרום אפריקה היה אחד ממייסדי הארגון היהודי הדרום אפריקאי "אפריקה תיקון", בעקבות ביקור בבית ספר יסודי לשחורים, יחד עם קבוצת עובדים סוציאליים וקהילתיים יהודים, האריס סיפר בריאיון לעיתון הארץ: ”היו שם 200 ילדים, חלקם רק בני שש, והם נאלצו לצעוד שמונה קילומטרים לכל כיוון כדי להגיע לבית ספר, שבו לא היו כל שירותים, הגג היה מחורר והדלת שימשה גם כלוח. בדרך הביתה החלטנו לעשות משהו בנוגע לכך”, הארגון הוקם כדי לספק שירותים לשחורים מוכי העוני ומעניק להם שירותי חינוך, שירותי תמיכה משפחתית, שירותי בריאות ראשוניים ושירותי מזון[2].

בשנת 1995 ייצג את הקהילה היהודית בפני ועדת האמת והפיוס, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה על ידי ממשלת דרום אפריקה לאחר סיום משטר האפרטהייד. סיריל אמר בהופעתו בפני הוועדה:”אנו מרגישים שזוהי הזדמנות נפלאה לרפא מחלוקות ולהתחיל תהליך של בניית חיים טובים יותר. עלינו לבחון את העבר ולהודות בטעויות העבר. הקהילה היהודית לא יזמה את האפרטהייד. ורבים בקהילה היהודית לא הסכימו עם מצב זה. כמעט כל החברים בה חשו מתח מוזר לגבי האפרטהייד, אבל רוב בה הרוויח ממנו בצורה כלשהי. נכון, רבים עבדו קשה להשיג את מה שיש להם כיום, אך האם אנחנו יכולים לומר שכולנו היינו מה שאנחנו כיום, בקהילה היהודית, אם האפרטהייד לא היה מתרחש? האם מישהו מאיתנו יכול, ברמת העקרון, להצהיר בבטחון שלא הרווחנו כישורים, יכולות ונכסים בזכות האפרטהייד? זה אפשרי, ואף קרוב לוודאי, שהנסיבות האישיות שלנו כיום הן פירות של האפרטהייד. ואם אנחנו נושאים באחריות לעברה של הארץ הזאת, אנחנו בוודאי אחראים גם לעתידה”[3].

זכה בפרס ירושלים בשנת 2003.

האריס נפטר בהרמנוס, הכף המערבי בדרום אפריקה, בן 68, ונקבר בישראל.

חיים אישיים עריכה

היה נשוי לאן, עורכת דין במקצוע והיה אב לשני בנים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה