סלע פיירווי
סלע פיירווי (באנגלית: Fairway Rock) הוא איון הממוקם במיצר ברינג, בין איי דיומיד לבין כף הנסיך מוויילס ובמרחק יחסי מכף דז'נב. לאיון שטח של 0.3 קמ"ר.
 | |
| סלע פיירווי, אביב 1989 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | מיצר ברינג |
| קואורדינטות | 65°37′31.08″N 168°44′33.36″W / 65.6253000°N 168.7426000°W |
| סוג | איון |
| שטח | 0.3 קמ"ר |
| אורך | 0.70 קילומטר |
| רוחב | 0.62 קילומטר |
| גובה מרבי | 163 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| אוכלוסייה | 0 (2021) |
| אזור זמן | UTC -9 |
| מגלה | ג'יימס קוק |
| תאריך גילוי | 1778 |
  | |
סלע פיירווי נודע לאסקימואים תושבי האזור מאז התקופה הפרהיסטורית, ותועד לראשונה על ידי ג'יימס קוק בעת החדשה, בשנת 1778. פרדריק ויליאם ביצ'י נתן לאיון את שמו, סלע פיירווי, בשנת 1826. האיון אינו מאוכלס ואין בו פעילות אנושית מלבד גנרטור רדיואיזוטופי תרמואלקטרי שהפעיל הצי האמריקני בין שנות השישים של המאה העשרים לשנות התשעים של המאה העשרים. האיון ידוע כאזור בו מקננות ציפורים, ובייחוד אלקית מצוייצת ואלקית ננסית.
גאוגרפיה עריכה
סלע פיירווי הוא איון עשוי גרניט וכמו איי דיומיד הסמוכים לו הוא שריד לעידן קרח מוקדם.[1]
סלע פיירווי ממוקם כ-19 קילומטרים מהאי דיומיד הקטן וכ-32 קילומטרים מכף הנסיך מוויילס, בקואורדינטות 65.52 צפון ו-168.74 מערב.[2] אורכו של האי הוארך ב-300 מטרים עד קילומטר וחצי.[2][3] האיון ניתן לצפייה בקלות יחסית ובעין בלתי מזוינת בימי ראות טובה מכף הנסיך מוויילס שבאלסקה.[4]
האיון סלע פיירווי הוא חלק מארצות הברית והוא חלק ממדינת אלסקה. האיון נמצא באזור מפקד האוכלוסין של נום ובאחריות יחידה 22E במחלקת הטבע של אלסקה.[5]
האיון שוכן בסמוך לקו התאריך הבינלאומי ובאזור הזמן הסטנדרטי של אלסקה, UTC -9, כשכ-40 קילומטרים ממנו בלבד הזמן מוקדם יותר בכמעט יום שלם (21 שעות).
אקלימו של סלע פיירווי דומה עד שווה לאקלים המצוי במזרח חצי האי הצ'וקצ'י ובאלסקה, הוא מוגדר כאקלים טונדרה (ET על פי שיטת קפן לסיווג אקלים). הקיץ באזור מתון וקריר והחורף קר, אין עונה גשומה וכמות המשקעים באזור זניחה.
חי וצומח עריכה
סלע פיירווי מהווה נקודה חשובה ואסטרטגית עבור ציפורים נודדות בעונות המעבר ובעיקר האביב, שמגיעות למיצר ברינג. באופן מסורתי הגיעו ילידי האיים הסמוכים ואלסקה לאסוף את ביצי הציפורים בעונת האביב.[6][7][8] הילידים המשיכו במסורת זו עד שנות התשעים של המאה העשרים.[9]
האיון תומך בחברה של כ-35,000 עופות ימיים שונים, ובעיקרם האלקית המצוייצת והאלקית הננסית.[3] אוכלוסיות של מינים שונים כגון שחף לבן כנף, תוכי ים פסיפי ואוריה חייכנית תועדו מקננים באזור גם הם.[10][11]
המין אריה ים שטלר הוא מין יונק המתקיים באיון.[10]
קישורים חיצוניים עריכה
- US Navy Arctic Submarine Laboratory:
- Summer 1986 Photo
- Spring 1989 Photo
- Full text of Hazardous and toxic waste disposal : joint hearings before the Subcommittees on Environmental Pollution and Resource Protection of the Committee on Environment and Public Works, United States Senate, Ninety-sixth Congress, first session https://archive.org/stream/hazardoustoxicwa01unit/hazardoustoxicwa01unit_djvu.txt
הערות שוליים עריכה
- ^ John Muir (1917). "XVII. Meeting the Point Barrow Expedition". In William Frederic Badè (ed.). The Cruise of the Corwin. Sierraclub.org.
- ^ 1 2 "Fairway Rock". The Columbia Gazetteer of North America. Columbia University Press. 2000. אורכב מ-המקור ב-2007-11-20. נבדק ב-2006-08-05.
- ^ 1 2 "Little Diomede Island & Fairway Rock". The Important Bird Areas Historical Results. National Audibon Society. 2004. אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2007. נבדק ב-2006-08-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cape Prince of Wales". נבדק ב-2006-08-06.
- ^ Alaska 2006–2007 Hunting Regulations (PDF). Division of Wildlife Conservation, Alaska Department of Fish and Game. 2006. pp. 92–93.
- ^ "Neeluk" (PDF). Gacpc.com. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-10-05. נבדק ב-2013-04-01.
- ^ "Icewindow". Icewindow. נבדק ב-2013-04-01.
- ^ "Cenaliulriit Coastal Resource Service Area" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-07-19. נבדק ב-2013-04-01.
- ^ Robert Jarvenpa; Hetty Jo Brumbach (2006). Circumpolar Lives And Livelihood: A Comparative Ethnoarchaeology of Gender And Subsistence. U of Nebraska Press. pp. 250–. ISBN 978-0-8032-2606-7.
- ^ 1 2 "ESI data" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-03. נבדק ב-2013-04-01.
- ^ Karl W. Kenyon; James W. Brooks (1960). "Birds of Little Diomede Island, Alaska". The Condor. 62 (6): 457–463. doi:10.2307/1365592.