סם ואקנין
שמואל "סם" ואקנין (נולד ב-21 באפריל 1961) הוא סופר ישראלי ופרופסור לפסיכולוגיה.[1] הוא מחבר הספר "אהבה עצמית רעה: נרקיסיזם שנשקל מחדש" (1999),[2] היה העורך הראשי האחרון של אתר החדשות הפוליטי שנסגר "Global Politician"(אנ'), ומפעיל אתר פרטי בנושא הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD).[3]
 | |
| לידה |
21 באפריל 1961 (בן 63) קריית ים, חיפה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית, אנגלית |
|
samvak | |
  | |
בנוסף הציע פרופסור ואקנין תיאוריה על כרונונים (אנ') ואסימטריה של זמן.[4]
רקע
עריכהילדות
עריכהואקנין נולד בקריית ים, הבכור מבין חמישה ילדים. אמו של ואקנין עלתה מטורקיה ואביו, שהיה עובד בניין, הגיע ממרוקו.[5]
הוא התגייס ליחידות הדרכה והכשרה בשנת 1979 והשתחרר 1982. בין השנים 1980 ל-1983 הוא הקים רשת עמדות מידע ממוחשבות בתל אביב, וב-1982 עבד עבור נסים גאון בג'נבה, פריז וניו יורק.
באמצע שנות ה-80, לאחר קשיים בזוגיות עם ארוסתו הוא חווה שינויי מצב רוח וב-1985 הוא פנה לעזרה מפסיכיאטר שאבחן אותו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD).
בין השנים 1986 ל-1987 הוא היה מנכ"ל חברת IPE בלונדון. הוא חזר לישראל, והחל לנהל את חברת ההשקעות, "מקבץ תשועה". הוא היה גם נשיא הסניף הישראלי של "האקדמיה העולמית לשלום" של כנסיית האיחוד.[6]
מעצר ומאסר
עריכהבשנת 1995, הוא נמצא אשם בשלושה סעיפי הונאה בניירות ערך יחד עם ניסים אביעוז ודוב לנדאו ונידון ל-18 חודשי מאסר וקנס של 50,000 שקל (החברה נקנסה ב-100,000 שקל). בשנת 1996, כתנאי לשחרור מוקדם, הוא הסכים להערכה נפשית, אשר ציינה מספר הפרעות אישיות. לפי ואקנין: "הייתי גבולי, סכיזואידי, אבל ההפרעה הדומיננטית ביותר הייתה הפרעת אישיות נרקיסיסטית" בפעם הזו הוא קיבל את האבחנה, כי, כפי שכתב, "זו הייתה הקלה לדעת מה יש לי".[7]
חיים מאוחרים יותר
עריכהואקנין עבר לסקופיה, במקדוניה שם נישא למקדונית בשם לידיה רנגלובסקה. הם הקימו את "Narcissus Publications" בשנת 1997, אשר מפרסמת את עבודותיו של ואקנין.[8] בין השנים 2001 ל-2003, ואקנין היה כתב עסקים בכיר עבור יונייטד פרס אינטרנשיונל.[9] הוא גם כתב עבור "Central Europe Review" על נושאים פוליטיים בבלקן, וכן עבור "Middle East Times". עד כמה שבועות לפני הבחירות במקדוניה בספטמבר 2002, הוא שימש כיועץ למשרד האוצר של מקדוניה. הוא כותב באופן קבוע עבור "International Analyst Network", "Brussels Morning", ו-"American Chronicle".[9]
ואקנין היה פרופסור אורח באוניברסיטה באובלסט רוסטוב, רוסיה בין השנים 2017-2022 והעביר שם קורס על תורת האישיות. הוא גם מרצה לניהול ומרצה לפסיכולוגיה במכון הלימודים המתקדמים והמקצועיים (CIAPS) בניגריה, קנדה ובריטניה.
ואקנין שימש כחבר מייסד בוועדת ההיגוי לקידום הבריאות ברפובליקת צפון מקדוניה בין השנים 2009-2011. ואקנין הוא חבר במועצת היועצים של "CFACT" (הוועדה למחר קונסטרוקטיבי).[10]
כתיבה וראיונות
עריכהעבודה על כרונונים ואסימטריה של זמן
עריכהמודל של "זמן קוונטי" הוצע על ידי ואקנין בעבודת הדוקטורט שלו משנת 1982, שכותרתה "אסימטריה של זמן שנשקל מחדש".[11] העבודה פורסמה על ידי אוניברסיטת קליפורניה. העבודה שהוגשה מציעה את קיומו של חלקיק (כרונון). בתיאוריה המוצעת, הזמן הוא תוצאה של האינטראקציה של כרונונים, בדומה לכוחות אחרים בטבע שהם תוצאה של אינטראקציות חלקיקים אחרות. ואקנין מציע את קיומם של "קוורקי זמן" שונים (מעלה, מטה, צבעים וכו') שתכונותיהם מבטלות זו את זו וכך נגזר חץ הזמן (אסימטריה של זמן). החלקיק המוצע (כרונון) הוא לא רק שעון אידיאלי, אלא גם מתווך את הזמן עצמו (בדומה לקשר בין בוזון היגס ומסה). במילים אחרות, מה שאנו מכנים "זמן" הוא האינטראקציה בין כרונונים בשדה. כרונונים מחליפים ביניהם חלקיק ובכך מפעילים כוח. "אירועים" הם הפרעות בשדה הזמן והם נבדלים מאינטראקציות כרונונים. אינטראקציות כרונונים (החלפות חלקיקים) בשדה הזמן מייצרות "זמן" ו"אסימטריה של זמן" כפי שאנו רואים אותם.[12][13]
דעות על נרקיסיזם
עריכהוקנים כותב רבות על נרקיסיזם ופסיכופתיה.[14]
לדבריו, לנרקיסיסטים אין את "העצמי האמיתי" שלהם, הליבה של האישיות שלהם, שהוחלפה על ידי אשליות של גדולה, "העצמי הכוזב". לכן, הוא מאמין, הם לא יכולים להירפא, כי אין בהם "אנשים אמיתיים", רק השתקפויות: "העצמי הכוזב מחליף את העצמי האמיתי של הנרקיסיסט ונועד להגן עליו מפני פגיעה ופגיעה נרקיסיסטית על ידי ייחוס עצמי של כל-יכולות... הנרקיסיסט מעמיד פנים שהעצמי הכוזב שלו אמיתי ודורש מאחרים לאשר את ההמצאה הזו".[15]
וקנין מרחיב את המושג "אספקה נרקיסיסטית" ומציג מושגים כמו אספקה נרקיסיסטית ראשונית ומשנית.
ואקנין מציע שנרקיסיסטים ובני זוגם רואים זה את זה כדמויות אימהיות מופנמות ואידיאליות ("snapshotting") בפנטזיה משותפת ומנסים לשחזר דינמיקות ילדות מוקדמות במערכות היחסים שלהם, במה שהוא מכנה "אמהות כפולה". הוא הציע קיומו של סוג של גבול נרקיסיסטי שהוא כינה גבול סמוי. הוא מאמין שמספרים לא פרופורציונליים של נרקיסיסטים פתולוגיים פועלים בתחומים המשפיעים ביותר של החברה, כמו רפואה, פיננסים ופוליטיקה כהתגלמות של נרקיסיזם קולקטיבי גובר.
ואקנין פיתח מודל טיפול חדש לנרקיסיזם ודיכאון, שכינה "טיפול קר".[16] הוא מבוסס על הצגת נרקיסיזם פתולוגי כצורה של CPTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת) ועיכוב התפתחותי, התוצאה באישיות מכורה עם סגנון התקשרות דיספונקציונלי. הטיפול משתמש בטראומטיזציה מחדש ובסוג של שינוי מסגרת.
הופעות בסרטים
עריכהב-2007, ואקנין הופיע בפרק "אגומניה" של סדרת הדוקומנטריה הבריטית "מאניה" של ערוץ 4.
ב-2009, הוא היה נושא לסרט דוקומנטרי אוסטרלי, "I, Psychopath", בבימויו של איאן ווקר. בסרט, ואקנין עבר הערכה פסיכולוגית שבה הוא עמד בקריטריונים לפסיכופתיה לפי רשימת הפסיכופתיה של הייר, אך לא עמד בקריטריונים לנרקיסיזם.[17]
ב-2016, ואקנין הופיע בסרט הדוקומנטרי "How Narcissists Took Over the World" שהופק על ידי Vice Media.[18]
ב-2019, ואקנין הופיע בסרט הדוקומנטרי המקוון "Plugged-in: The True Toxicity of Social Media Revealed" שהופק על ידי ריצ'רד גראנון.[19]
פרסומים נבחרים
עריכה- "בקשה מאישה אהובה", הוצאת ידיעות אחרונות מיסכל, תל-אביב, 1997[20]
- "הכלכלה המקדונית בצומת דרכים" (בשיתוף עם ניקולה גרואבסקי). NIP Noval Literatura, 1998[21]
- "אהבה עצמית רעה: נרקיסיזם שנשקל מחדש". Narcissus Publications, פראג, 1999. [22]
- "אחרי הגשם: איך המערב איבד את המזרח". Narcissus Publications, בשיתוף עם Central Europe Review/CEENMI, 2000. [23]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Faculty, CIAPS (באנגלית בריטית)
- ^ Malignant Self-love: Narcissism Revisited (FULL TEXT, 10th edition) - Vaknin, Sam: 9781983208171 - AbeBooks, www.abebooks.com (באנגלית)
- ^ Global Politician- GP Editors, web.archive.org, 2010-11-09
- ^ Chronon Field, Time Atoms, and Quantized Time: Time Asymmetry Re-Visited, samvak.tripod.com
- ^ The monster in the mirror - Times Online, web.archive.org, 2011-06-15
- ^ Shmuel (Sam) Vaknin - Curriculum Vitae (Biography), samvak.tripod.com
- ^ Tempany, Adrian (September 4, 2010). "When narcissism becomes pathological"., Financial Times.
- ^ Rosenfeld, Jose (July 27, 1995). "Business Briefs". The Jerusalem Post
- ^ 1 2 Malignant Self-love: Narcissism Revisited - Book, eBooks, and Video Lectures about Narcissists, Psychopaths, and Abuse in Relationships, samvak.tripod.com
- ^ About, CFACT (באנגלית אמריקאית)
- ^ Pacific Western University, available on Microfiche in UMI and from the Library of Congress http://lccn.loc.gov/85133690
- ^ ., Radware Bot Manager Captcha doi: 10.1088/1742-6596/845/1/012019/meta
- ^ Eytan H. Suchard, On a scalar field of time and electromagnetism, Journal of Physics: Conference Series 845, 2017-05-01, עמ' 012019 doi: 10.1088/1742-6596/845/1/012019
- ^ Narcissistic Personality Disorder (NPD), Self-love, Narcissism, Narcissists, Psychopaths, and Relationships with Abusers, Stalkers, and Bullies - Malignant Self Love - Narcissism Re-Visited, www.narcissistic-abuse.com
- ^ The Dual Role of the Narcissist's False Self, samvak.tripod.com
- ^ Cold Therapy, warmly recommended – Perspecteva.at – Etwas anders gesehen, web.archive.org, 2020-08-10
- ^ Wollaston, Sam (2007-02-06). "Last night's TV". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-07-29.
- ^ VICE (2016-09-12), How Narcissists Took Over the World, נבדק ב-2024-07-29
- ^ RICHARD GRANNON (2019-01-23), PLUGGED IN : The True Toxicity of Social Media Revealed (Mental Health Documentary), נבדק ב-2024-07-29
- ^ שמואל ואקנין, בקשה מאישה אהובה, באתר secblock.yit.co.il
- ^ Nikola Gruevski, Sem Vaknin, Makedonskata ekonomija na krstopat: na patot kon pozdrava ekonomija, Skopje: NIP "Nova Literatura", 1998, ISBN 978-9989-610-01-1
- ^ Samuel Vaknin, Lidija Rangelovska, Malignant self love: narcissism revisited, 1st ed., 6th rev. print, Prague: Narcissus Publications, 2005, ISBN 978-80-238-3384-3
- ^ Samuel Vaknin, Lidija Rangelovska, After the rain: how the West lost the East, 1st ed, Prague: Narcissus Publications in association with Central Europe Review and Central and East European New Media Initiative, 2000, ISBN 978-80-238-5173-1