סנדו אלבו

כנר ומנצח רומני

אלכסנדרו (סנדו) אלבורומנית Alexandru "Sandu" Albu,‏ 22 באוגוסט 1897 סינאיה - 22 בנובמבר 1978 בוקרשט) היה כנר, ויולן, מלחין, מנצח ומורה רומני. נודע כאחת הדמויות החשובות בחיים המוזיקליים בעיראק בימי המלוכה - בשנים 1937–1958, כפרופסור לכינור בקונסרבטוריון בבגדאד וכמנצח התזמורת הממלכתית בבגדאד.

סנדו אלבו
Sandu Albu
צילום שצולם בפריז בשנת 1955
צילום שצולם בפריז בשנת 1955
לידה 22 באוגוסט 1897
סינאיה, רומניה (ממלכת רומניה)
פטירה 22 בנובמבר 1978 (בגיל 81)
בוקרשט, רומניה (הרפובליקה הסוציאליסטית רומניה)
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה בבוקרשט
הקונסרבטוריון של פראג
מוקד פעילות מנצח התזמורת הסימפונית המלכותית העיראקית בבגדאד (1958-1950)
עיסוק כנר, מנצח עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סנדו אלבו (השני משמאל) יחד עם כמה מעמיתיו חברי התזמורת הסימפונית בבגדאד, ורטן מנוג'יאן בקצה השמאלי, ומימן לשמאל:אנדרה תוארה, פריד אלאוורדי ויוליאן הרץ. ב-6 במרץ 1953 באולם "מלך פייצל" בבגדאד

שנותיו המוקדמותעריכה

סנדו אלבו נולד בסינאיה, במחוז פרחובה, ברומניה, כבן הקטן מבין תשעת הילדים של שטפאן טודור אלבו, מוביל של דגנים. למד מנעוריו נגינה בכינור ותאוריה מוזיקלית אצל ג. קונסטנציו ויון קרויטורו. בשנים 1917-1913 למד בקונסרבטוריון (האקדמיה למוזיקה) של בוקרשט אצל אלפונסו קסטלדי (תאוריה-סולפז' והרמוניה), יואן סקרלטסקו (הרמוניה) וצ'צ'יליה ניצולסקו-לופו (כינור). בהמשך השתלם בשנים 1922-1920 בקונסרבטוריון של פראג אצל הכנרים אוטאקאר שווצ'יק ופרנטישק אונדז'יצ'ק ובמקביל השתתף בהרצאות לתולדות המוזיקה, ניתוח וצורות מוזיקליות באוניברסיטה הגרמנית של פראג.

קריירה מוזיקלית ברומניה ובעיראקעריכה

בשנים 1930-1929 ו-1936-1934 השתלם אצל ג'ורג'ה אנסקו באמנות הכינור ובהלחנה.

סנדו אלבו ניגן החל משנת 1925 ועד גיל 80 ככנר סולן ברומניה ובחו"ל. בשנים 1928-1927 לימד נגינת כינור וויולה בקונסרבטוריון למוזיקה של ברוקלין, ניו יורק, בשנת 1929- 1928 בבית הספר למוזיקה ע"ש ג'. הארט בהרטפורד, קונטיקט. בשנים 1937-1935 היה אחראי על פיקוח המוזיקלי בשידורי רדיו בוקרשט.

בשנת 1937 הגיע לעיראק והתמנה לפרופסור לכינור במכון לאמנויות בבגדאד. אחרי הפסקה בשנות מלחמת העולם השנייה (1945-1939) חזר ללמד שם עד שנת 1950. בהמשך (1958-1950), עד להפיכה הצבאית משנת 1958 ניצח על התזמורת הסימפונית הממלכתית העיראקית בבגדאד. תזמורת זו ניגנה בעיקר באולם המכון לאמנויות באולם "מלך פייצל" וכמו כן בעיר כירכוכ. [1].

בשובו לרומניה, לימד כינור בבית הספר התיכון למוזיקה מס.2 בבוקרשט (1965-1964 ו 1967–1968), היה מרצה לכינור במכון הפדגוגי בבוקרשט (1965-1962) ומרצה למוזיקה קאמרית (1966-1964) ולוויולה בקונסרבטוריון של בוקרשט.

סנדו אלבו ערך סיורי הופעות בארצות רבות, משנות ה-1920 ועד שנות ה-1950, ערך תוכניות רדיו ופרסם מאמרים מקצועיים בכתב העת "מוזיקה" ברומניה.

יצירותיועריכה

נודע בעיקר ביצירות ווקליות (לידר על מילים ממשוררים רומנים כמו מיכאי אמינסקו,ג'ורג'ה קושבוק, אלכסנדרו מצ'דונסקי, אוקטביאן גוגה, טודור ארגזי ואחרים, מוזיקה למקהלה), מוזיקה לכינור - (סויטה בסגנון קלאסי- 1922, טריפטיך לכינור סולו- 1975, אנדנטה ופוגה לכינור סולו- 1976, קדנצול לכינור סולו לקונצ'רטו מס. 22 מאת ויוטי, לקונצ'רטי מס. 1, 2 ו-3 מאת מוצרט ולקונצ'רטו מס.2 מאת פגניני, מוזיקה לפסנתר, יצירות להרכבים קאמריים ויצירות (למשל 3 קונצ'רטיני לכינור, "געגועים למולדת", סונאטה לכינור ופסנתר בסגנון רומני, מנגינות רומניות לכינור ופסנתר, מנגינה ערבית לכינור ופסנתר, לרגו לוויולה ותזמורת, וכו'), יצירות סימפוניות, וכו'

שונותעריכה

לפי עדות הכנר והמורה וסילה פיליפ (שראויין ב-18 ביולי 1980 על ידי דספינה פטצ'ל),סנדו אלבו היה מחונן בזיכרון יוצא דופן, רגישות מוזיקלית רבה, רצון של ברזל ושליטה ברפרטואר רחב מאוד. בעזרת כישורים אלה, הצליח לפתח קריירה מכובדת, למרות שממדי ידיו ואצבעותיו לא היו ממש מתאימות לנגינה בכינור".[2]. אנקדוטה מספרת שבסוף שנות ה-1920 כשהגיע סנדו אלבו כדי להופיע בקונצרט בניו יורק ביקש מג'ורג'ה אנסקו ללוות אותו בפסנתר, אחרי שהמלווה שלו חלה. כשארתור שנאבל הגיע כדי לקחת את אנסקו לקולנוע, נתבקש גם הוא להתלוות אליו קודם לאולם הקונצרטים כדי להפוך את הדפים בשביל אנסקו. למחרת מבקר המוזיקה של "ניו יורק טיימס" כתב:"המוזיקה הייתה טובה מאוד, רק שהייתה איזו בעיה עם הליהוק: היה צריך שאנסקו ינגן בכינור, ששנאבל ינגן בפסנתר ושסנדו אלבו יהפוך את הדפים". [3] אכן אנסקו ליווה את אלבו לא פעם בפסנתר, למשל, בניו יורק ב-31 במרץ 1933, בסונאטה שלו עצמו לפסנתר וכינור בפה מינור מס. 2.[4]

ספריםעריכה

  • 1972 - ספר זכרונות - "Cu vioara prin lume" (עם הכינור בעולם) בעזרת אלכסנדרו בילצ'ורסקו

פרסים ואותות כבודעריכה

  • 1942 קיבל "ציון ראשון" בתחרות להלחנה ע"ש ג'ורג'ה אנסקו- עבור סויטה לכינור סולו בסגנון קלאסי

[5]

מקורות נוספיםעריכה

  • 1990 ,Despina Petecel - Muzicienii noştri se destăinuie, Editura muzicala, Bucureşti

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה