א-סיידה אל-חורה
א-סיידה אל-חורה (בערבית: السيدة الحرة; 1485 - לאחר 1542; שמה המלא: א-סידה אל-חורה בינת עלי אבן רשיד אל-עלמי, חכימת תטואן) הייתה מלכה בתטואן בין השנים 1515–1542, והייתה גם מלכת פיראטים בתחילת המאה ה-16. היא נחשבת "אחת הנשים החשובות במערב האיסלאמי בעידן המודרני".
 | |||
| לידה |
1485 שפשאוון, מרוקו  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1561 (בגיל 76 בערך) שפשאוון, מרוקו | ||
| מדינה |
מרוקו | ||
| בן או בת זוג |
אבו עבאס איבן אחמד אל-וטאסי | ||
| |||
  | |||
בהיותה פיראטית, כרתה א-סיידה אל-חורה ברית עם שודד הים הברברי אורוץ' ברברוסה, ושלטה בחלק המערבי של הים התיכון, בעת שהוא שלט בחלק המזרחי. היא הייתה גם המושלת של תטואן באותה תקופה. ב-1515 היא הייתה למחזיקת התואר "אל-חורה" (חופשייה) הלגיטימית האחרונה בעקבות מות בעלה, שמשל בתטואן. מאוחר יותר, נישאה למלך מרוקו, אחמד אל-וטאסי, אך סירבה לעזוב את תטואן לשם כך, וזו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה של מרוקו שהמלך נישא במקום שאיננו עיר הבירה (דאז), פאס.
חייה עריכה
א-סיידה אל-חורה נולדה ב-1485 (לפי הספירה המוסלמית סביב 890) למשפחה מוסלמית בולטת, בנו רשיד.[1][2] מקורות המשפחה היו מרוקאים או אנדלוסים.[2] היא נמלטה עם משפחתה למרוקו כאשר פרדיננד ואיזבלה כבשו את ממלכת גרנדה המוסלמית בשנת 1492, בסופו של הרקונקיסטה; הם התיישבו בשפשאוון.[2]
לסיידה אל-חורה הייתה ילדות מאושרת ובטוחה, אך הגלות מגרנדה עדיין העיבה על המשפחה. היא הושאה בגיל 16 לגבר בשנות הארבעים לחייו, עלי אל-מנט'רי, חבר של אביה, לו הובטחה בעודנה ילדה.[3] ישנם מקורות לפיהם הייתה נשואה לבנו של אל-מנט'רי, אל-מנט'רי הבן.[4]
א-סיידה אל-חורה, שהייתה בעלת אינטליגנציה גבוהה, סייעה לבעלה בעסקיו, וכשהוא נפטר ב-1515, היא הייתה למושלת תטואן. מקורות ספרדיים ופורטוגליים מתארים אותה כ"שותפתנו במשחק הדיפלומטי".
לאחר זמן לא רב נישאה שוב, למלך אחמד אל-וטאסי, שנסע עד תטואן להתחתן. הסברה הרווחת היא שא-סיידה אל-חורה תכננה את המהלך הזה כדי להרגיע את תושבי תטואן שהיא תמשיך להיות המושלת שלהם גם לאחר נישואיה.
א-סיידה אל-חורה לעולם לא התגברה על ההשפלה שחוותה בכיבוש גרנדה והגלות שבאה בעקבותיה. היא נדרה נדר שתנקום ב"אויב הנוצרי", ופנתה לפיראטיות. היא יצרה קשר עם אורוץ' ברברוסה האלג'יראי, והחלה לפעול בשיתוף עמו. פיראטיות הניבה לה הכנסות מהירות ונזילות, כולל דרך דרישת כופר עבור שבויים, וגם שמשה כמקור לתקווה לחזרה יום אחד לאנדלוסיה. הנוצרים כיבדו אותה כמלכה המחזיקה בכוח רב בשטח הים התיכון, וכל משא ומתן לגבי כופר ושבויים התנהל דרכה.[2][4] לדוגמה, בספר מלכות האסלאם הנשכחות (The Forgotten Queens of Islam), פטימה מרניסי מזכירה מסמכים ספרדיים היסטוריים מ-1540 לפיהם התנהל משא ומתן "בין הספרדים לסידה אל-חורה", לאחר פשיטה פיראטית על גיברלטר, בו נטלו הפיראטים "שלל רב ואסירים רבים".[5]
ישנם היסטוריונים הסבורים כי מידת הקבלה החריגה למדי של א-סיידה אל-חורה כמושלת ומלכה היא תוצאה של "ההיכרות האנדלוסית עם שליטות בספרד, דוגמת איזבלה, מלכת קסטיליה.[4] אחרים מאמינים כי א-סיידה אל-חורה הצליחה כמושלת כי היא הייתה "המנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון".[6][7]
לאחר ששלטה במשך 30 שנה, חתנה הפיל אותה ב-1542. ניטלו ממנה כל רכושה ומעמדה, ולא ידוע מה עלה אחר כך בגורלה.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- רוני אגסי, מנהיגת שודדי ים, אשתו של הסולטאן ומושלת, באתר הארץ, 1 בפברואר 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Extraordinary Muslim women".
- ^ 1 2 3 4 Mernissi, Fatima (1997).
- ^ Rodolfo Gil (Benumeya) Grimau.
- ^ 1 2 3 Thomas Kerlin Park, Aomar Boum (January 28, 2006).
- ^ Mernissi (1997), p. 193
- ^ Ann Marie Maxwell.
- ^ Eugene Sensenig-Dabbous (2003), "Non-Arab Women in the Arab World" (PDF), al-Raida (Beirut University College.