ספרות אפרו-אמריקאית

ספרות אפרו-אמריקאית (באנגלית: African American literature) היא מכלול היצירה הספרותית שהופקה בארצות הברית על ידי כותבים ממוצא אפריקאי. הסוגה הכתה שורשים בחיבוריהם של כותבים מן המאה ה-18 כגון פיליס וויטלי ואולאודאה אקוואינו, הגיעה לנקודות-שיא מוקדמות עם סיפורי עבדים והרנסאנס של הארלם, וכלה בספרות בת-זמננו של כותבים כגון טוני מוריסון, מאיה אנג'לו וולטר מוסלי הנמנים עם גדולי הסופרים בארצות-הברית דהיום. עם הנושאים הנחקרים בספרות האפרו-אמריקאית נמנים תפקידם של האפרו-אמריקאים בתוככי החברה האמריקאית הכללית, התרבות האפרו-אמריקאית, גזענות, עבדות ושוויון. הכתיבה האפרו-אמריקאית נטתה לאורך השנים לכלול גם גרסאות אוראליות דוגמת מזמורים-דתיים, דרשות, נעימות כנסייתיות, בלוז וראפ.

ככל שמעמדם של האפרו-אמריקאים בחברה האמריקאית השתנה במהלך מאות השנים עברו, כך גם השתנו מוקדי-העניין של הספרות האפרו-אמריקאית. בטרם פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית הספרות האפרו-אמריקאית התמקדה בעיקר בנושא העבדות, כפי העולה מתקומת תת-הסוגה של סיפורי עבדים. עם זאת, בימי המעבר מן המאה התשע-עשרה אל המאה העשרים, ספרים פרי עיטם של סופרים רבים, ובהם ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז ובוקר טי. וושינגטון התפלמסו בשאלה האם לתקוף או לפייס את הגישות הגזעניות בארצות-הברית. בימי התנועה האמריקאית לזכויות האזרח, כותבים כגון ריצ'רד רייט, רלף אליסון וגוונדולין ברוקס הוציאו תחת ידיהם יצירות שעסקו באפליה הגזעית ובלאומנות השחורה. בימינו אנו, הספרות האפרו-אמריקאית מהווה חלק אינטגרלי מן הספרות האמריקאית, כאשר ספרים כמו "שורשים" פרי עטו של אלכס היילי, "הצבע ארגמן" מאת אליס ווקר ו-"חמדת" של טוני מוריסון, העפילו למדרגה של רבי-מכר ועוטרו בפרסים רבים.

תכונות ונושאים

במונחים כלליים, ספרות אפרו-אמריקאית יכולה להיות מוגדרת ככתיבה על ידי אנשים ממוצא אפריקאי החיים בארצות הברית. אולם, בדיוק כפי שהחיים וההיסטוריה האפרו-אמריקאית הם רב-גוניים במידה רבה, כך גם הספרות האפרו-אמריקאית. ספרות אפרו-אמריקאית מתמקדת בדרך כלל בנושאים בעלי עניין פרטיקולרי לשחורים בארצות הברית, כגון תפקידם של אפרו-אמריקאים בחברה האמריקאית הכוללת, ומהי המשמעות של להיות אמריקאי. כפי שפרופסור אלברט ג'. רבוטו מאוניברסיטת פרינסטון אמר, כל הלימודים האפרו-אמריקאים כולל ספרות אפרו אמריקאית, "מדברים על המשמעות העמוקה יותר של נוכחותם של אפרו-אמריקאים באומה זאת. נוכחות זאת הייתה תמיד מקרה מבחן לטיעונה של האומה לחופש, דמוקרטיה, שוויון והכללת כולם." כשלעצמה, ניתן להגיד שספרות אפרו-אמריקאית בוחנת את נושא החופש ושוויון שנמנעו משחורים בארצות הברית, יחד עם נושאים נוספים כגון, תרבות אפרו-אמריקאית, גזענות, דת, עבדות, תחושה של בית ועוד.

ספרות אפרו-אמריקאית מהווה ענף ויטלי של ספרות של הפזורה האפריקאית, כאשר ספרות אפרו-אמריקאית מושפעת מהמורשת האפריקאית הגדולה בגולה, ובתורה משפיעה על כתיבה אפריקאית גלותית בארצות רבות. בנוסף על כך, ספרות אפרו-אמריקאית קיימת במימד הנרחב יותר של ספרות פוסט-קולוניאלית, למרות שחוקרים מסמנים קו ברור בין השניים בהצהרה ש"ספרות אפרו-אמריקאית שונה מספרות פוסט-קולוניאלית בכך שהיא נכתבת על ידי קבוצת מיעוט החיה באומה עם כוח כלכלי ועושר רב".

התרבות האפרו-אמריקאית האוראלית עשירה בשירה, כולל מוזיקה רוחנית, מוזיקת גוספל אפרו-אמריקאית, בלוז וראפ. שירה אורלית זאת מופיעה גם במסורת האפרו-אמריקאית של דרשות נוצריות, אשר עושות שימוש בחזרה מכוונת, מקצב ואליטרציה. לספרות אפרו-אמריקאית – במיוחד שירה כתובה, אבל גם פרוזה – יש מסורת חזקה של שילוב כל הצורות הללו מהשירה האורלית.

אולם, בשעה שמאפיינים ונושאים אלו קיימים ברמות רבות של ספרות אפרו-אמריקאית, הם אינם הגדרה אקסקלוסיבית של הסוגה ואינם קיימים בכל היצירות של הז'אנר. בנוסף, יש התנגדות לשימוש בתאוריה ספרותית מערבית כדי לנתח ספרות אפרו-אמריקאית. כפי שהנרי לואיס גייטס, אחד החוקרים האפרו-אמריקאים החשובים ביותר אמר פעם, "השאיפה שלי היא לאפשר למסורת השחורה לדבר על עצמה, על טבעה ופונקציות שונות, מאשר לקרוא אותה, או לנתח אותה במונחים של תאוריות ספרותיות המושאלות בשלמותן ממסורות אחרות, בהתאמה מהחוץ".

היסטוריה

ספרות אפרו-אמריקאית מוקדמת

ממש כשם שההיסטוריה האפרו-אמריקאית מקדימה את תקומתה של ארצות הברית בתור מדינה עצמאית, כן גם הספרות האפרו-אמריקאית הכתה שורשים עמוקים בעבר.

לוסי טרי היא המחברת של הפריט הקדום ביותר של ספרות אפרו-אמריקאית ככל הידוע - "Bars Fight" משנת 1746. פואמה זאת לא ראתה אור עד לשנת 1855 עד הופיעה ב-"היסטוריה של מערב מסצ'וסטס" פרי עטו של ג'וזיאה הולנד. כמו כן, "The Narrative of the Uncommon Sufferings and Surprising Deliverence of Briton Hammon, A Negro Man" נכתב בשנת 1760 על ידי בריטון המון. המשוררת פיליס ויטלי (1753-1784), הצליחה להוציא לאור את ספרה "Poems on Various Subjects" בשנת 1773, שלוש שנים בטרם הוכרז על עצמאותה של ארצות הברית. ויטלי נולדה בסנגל שבאפריקה, ובגיל שבע נחטפה ונמכרה לעבדות. היא הובאה לאמריקה ונאלצה לשרת סוחר איש בוסטון. הגם שבתחילה מאנה להתאקלם בתרבות האנגלית, הרי שבהגיעה לגיל שש-עשרה הצליחה ללמוד את השפה על-בוריה. שירתה זכתה לתשבחות מפי גורמים מובילים במהפכה האמריקאית, ובהם ג'ורג' וושינגטון, שהודה לא באופן אישי בגין שיר שהיא כתבה לכבודו. על אף כל זאת, אנשים לבנים רבים התקשו להאמין שאישה שחורה יכולה הייתה להיות כה פיקחית עד שתוכל לכתוב שירה. כתוצאה מכך, וויטלי נאלצה להגן על עצמה בבית-המשפט ולהוכיח כי אמנם היא המחברת של שיריה. ישנם מבקרים הרואים במגננה המוצלחת של וויטלי כהכרה אמריקאית ממסדית ראשונה בקיומה של הספרות האפרו-אמריקאית.

סיפורי עבדים

תת סוגה של ספרות אפרו-אמריקאית שהחלה באמצע המאה ה-19 היא נרטיבים של עבדים. באותה תקופה המחלוקת בנוגע לעבדות הובילה לספרות משולהבת משני צדי המתרס שעסקה בנושא זה, עם ספרים כמו אוהל הדוד תום (1852) המציג את נקודת מבטם של האבוליסטים על הרעה החולה שבעבדות, וספרות שכונתה "אנטי-תום" מאת לבנים דרומיים כמו וויליאם גילמור סימס, שנכתבה מנקודת מבט התומכת בהמשך העבדות.

על מנת להציג את המציאות האמיתית של חיי העבדות, מספר עבדים לשעבר כמו הרייט ג'ייקובס ופרדריק דאגלס כתבו סיפורי עבדות, שעד מהרה הפכו לאבן יסוד בספרות האפרו-אמריקאית. כששת אלפים עבדים לשעבר מצפון אמריקה והקריביים כתבו דיווחים על חייהם, וכמאה וחמישים מאלו פורסמו כספרים ועלונים נפרדים.

באופן כללי, נרטיבים של עבדים יכולים להיות מקוטלגים לשלוש צורות נפרדות: סיפורים של גאולה דתית, סיפורים שמעודדים את המאבק האבוליסטי, וסיפורי התקדמות. הסיפורים שנכתבו כדי לעודד את המאבק האבוליסטי זכו לפרסום הרב ביותר בגלל שהם נושאים מוטיב אוטוביוגרפי חזק. המוכרים ביותר מבין אלו הם האוטוביוגרפיה של פרדריק דוגלוס ואוטוביוגרפיה של שפחה מאת הרייט ג'ייקובס (1861).

הרייט ג'ייקובס

הרייט ג'ייקובס נולדה ב-1813 באדינגטון, צפון קרוליינה, ועד 1852 הייתה למעשה שפחה, למרות שכבר ב-1842 הצליחה לברוח לצפון. סיפורה האישי, כפי שהיא מתארת אותו בספרה האוטוביוגרפי, יוצר מקבילה לסיפורי שואה יהודיים, מכיוון שג'ייקובס הסתתרה בעליית גג במשך שבע שנים.

מעניינת חוסר יכולת מסוימת של הקהל האמריקני להכיל את הסיפור. עד היום היחס אליו בארצות הברית הוא כאל 'עדות חשובה' במסגרת סיפורי העבדות השונים, ולא כאל יצירה עצמאית העומדת בפני עצמה. כשהספר נכתב התקשו ג'ייקובס והעורכת שלה, לידיה מריה צ'יילד למצוא מוציא לאור אמריקני, בזמן שבאנגליה הוא הפך לרב-מכר.

בית הוצאה אחד בבוסטון הסכים להוציא את הספר אם ג'ייקובס תוכל לשכנע אישיות ספרותית מפורסמת כמו הרייט ביצ'ר סטואו לכתוב לספר הקדמה. 'אוהל הדוד תום' של סטואו, שיצא ב-1852 ועסק בעוולות העבדות, השפיע רבות על דעת הקהל והכין אותה למלחמה, ובכל זאת סטואו הרגישה צורך להוציא ספר נוסף, 'המפתח לאוהל הדוד תום', כדי לבסס את אמיתות התשתית העובדתית של רב המכר.

ביצ'ר סטואו ביקשה מג'ייקובס רשות להשתמש בסיפור חייה עבור 'המפתח' וג'ייקובס סירבה ואמרה שהיא מתכוונת לכתוב את הסיפור שלה בעצמה. הרעיון לכתוב את 'אוטוביוגרפיה של שפחה' היה כפי הנראה של אֵיימי פּוֹסט. איימי ואַייזיק פּוֹסט היו זוג "Abolitionists", לוחמים פעילים נגד העבדות, וחברים של הרייט ג'ייקובס ושל אחיה, וג'ייקובס מספרת עליהם בחיבה רבה בספרה (עמ' 229, אוטוביוגרפיה של שפחה', הוצאת 'סהב' 2009).

הרנסאנס של הארלם

ערך מורחב – הרנסאנס של הארלם

ביקורת

סופרים

ריצ'רד רייט רלף אליסון טוני מוריסון ג'יימס בולדווין

אלכס היילי ג'מייקה קינקייד אליס ווקר ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז

מאיה אנג'לו צ'ארלס צ'סנט זורה ניל הרסטון בוקר טי. וושינגטון

אוקטביה א. באטלר סמואל ר. דילייני טרי מקמילן

לקריאה נוספת

• הרייט ג'ייקובס, אוטוביוגרפיה של שפחה, תרגמה מאנגלית: טליה פישמן. הוצאת סהב, 2009.

קישורים חיצוניים

• הרייט ג'ייקובס, נולדתי שפחה: סיפור אמיתי, nrg ‏, 10/11/2009
• יעל שטרנהל, אוטוביוגרפיה של שפחה, סבלן הייחודי של נשים משועבדות, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2009
• ספרות אפרו-אמריקאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספרות אמריקנית - סופרים אפרו-אמריקנים, דף שער בספרייה הלאומית