ספר המתים
ספר המתים הוא השם השכיח לטקסטים ממצרים העתיקה ששימשו במהלך הקבורה. במצרית קדומה, נקראו טקסטים אלה ספר ההליכה [או החזרה] ביום. השם ספר המתים הוא המצאה של האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שפרסם חלק מהטקסטים בשנת 1842.
רקע
עריכהספר המתים שימש למצרים כמדריך וספר עזר לחיים שלאחר המוות, והוא מורכב בעיקר מלחשים שונים שהיו אמורים לעזור לו. לא כל הלחשים שימשו בכל קבורה, אלא רק מבחר מהם, על פי מעמדו ועושרו של האדם. חלק מהלחשים היו מתנות לאלים, ואילו אחרים שימשו כדי שהאדם יוכל ללכת; היה קיים לחש כדי שלא למות בחיים שלאחר המוות, ואפילו לחש 'כדי שאדם לא ילך הפוך ויאכל צואה' (פרק 189).
גרסאות
עריכההגרסאות המוקדמות ביותר המוכרות לנו הן מהמאה ה-16 לפנה"ס, בזמן השושלת ה-18 של הממלכה החדשה. הספר כלל בתוכו חלקים מספרות מצרית דתית מוקדמת יותר, הידועות ככתבי סרקופגים (בערך 2000 לפנה"ס) וכתבי פירמידות (2300-2600 לפנה"ס). ספר המתים שנועד לסופר אני.
בחודש אפריל 2012 התגלו דפים מספר המתים במוזיאון קווינסלנד באוסטרליה. המוזיאון קיבל את הדפים כתרומה 100 שנים לפני כן, הוא החזיק את הדפים במחסנים ודף פפירוס אחד בתצוגה מבלי להבין את משמעותם של הטקסטים. הדף זוהה על ידי האגיפטולוג ואוצר המוזיאון הבריטי ד"ר ג'ון טיילור.[1]
פפירוס אני
עריכההעותק המפורסם ביותר של ספר המתים הוא הפפירוס של אני. עד אז, נמצאו רק חלקי פפירוסים שנגנבו על ידי שודדי עתיקות ונמכרו בשוק השחור. הפפירוס הזה שנמצא על ידי ארנסט וואליס באדג' נמצא בשלמותו בשנת 1887, בעיר לוקסור שבדרום מצרים (תבי לשעבר) ונתן תמונה מלאה, כיצד מורכב ספר מתים. החל מהעלייה לעולם הבא, עבור דרך 42 השערים שבכל אחד מהם עומד אל אחר, ועד לדין הסופי שנערך על ידי אוסיריס בכבודו ובעצמו, ובו נשקל לבו של המת כנגד נוצתה של אלת האמת מע'ת. הפפירוס היה במקורו באורך של 28 מטר, והוא חולק ל-37 דפים, בהוראתו השנויה במחלוקת של באדג', על פי חלוקות של פרקים ונושאים.
לעיתים קרובות הטקסט הותאם עבור הנפטר, כך שהטקסט המדויק משתנה מאדם לאדם. אולם, ניתן לחלק את הגרסאות השונות לכמה קטגוריות עיקריות - הגרסה ההליופוליטנית, הגרסה התבאנית, שכללה רק הירוגליפים (השושלת ה-20 עד ה-28); גרסה הירוגליפית והריאטית, הקרובה לזו התבאנית, ללא סדר קבוע של הפרקים (שימשה בעיקר את השושלת ה-20); והגרסה הסאיתית, בה יש סדר קבוע (לאחר השושלת ה-26).
לחש 125
עריכהלחש 125 הוא החלק הידוע ביותר של ספר המתים. הוא עוסק בשפיטת נשמתו של האדם על ידי אוסיריס ו-42 אלים אחרים.
על נשמת המת לדקלם את "הכרזת הצדק", המכוונת לאוסיריס, ומורכבת מהכחשות של סדרה של עבירות, על מנת להבטיח לאוסיריס שהוא ניהל חיים תקינים. על המת אז לפנות אל 42 השופטים על פי שמם ולהכחיש 42 עבירות נוספות. אם לאחר מכן הוא ימצא זכאי, הוא יילקח לפני אוסיריס, שיוביל אותו לעולם הברוכים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ספר המתים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ספר המתים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- מהו ספר המתים המצרי?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
הערות שוליים
עריכה- ^ אורן דותן, התגלו הדפים האבודים מספר המתים המצרי, באתר מאקו, 23 באפריל 2012