סקו

טכניקות ציור על קיר שאינן פרסקו

טכניקות סקו הן טכניקות ציור על קיר שאינן פרסקו, ובהן נעשה שימוש בצבע המערב חומר מאגד או סידן חמצני (נקרא גם ליים) בנוסף לפיגמנט הנמשח על מצע יבש (טיח). הצבעים והחומרים המקשרים יכולים להיות ביצה (טמפרה), שמן, קזאין, או על בסיס סיליקט מינרלי.

לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, 1498: דוגמה לשימוש בטכניקת סקו
ציור סקו על קיר כנסייה ב St Just in Penwith Parish Church, קורנוול. צויר בתחילת המאה ה-15 ומתאר את גאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון

מכיוון שהפיגמנטים לא מתערבבים בטיח, הם אינם הופכים לחלק אינטגרלי מהקיר ולכן הם פחות עמידים. הצבעים עשויים להתקלף מהקיר אך טכניקה זו מאפשרת עבודה נוחה יותר משום שזמן הייבוש ארוך יותר ומאפשר תיקוני צבע שאי אפשר לצייר בשיטת הפרסקו בגלל בסיסיות הטיח. בשיטת סקו צוירו למשל גלימות בגוון כחול משום שהפיגמנטים העתיקים לאפיס לאזולי ואזוריט אינם מתאימים כימית לעבודה על גבי טיח רטוב.[1]

הציור של רמאנאור סינחה מוצג בג'אבלפור שבהודו

אמנים מפורסמים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סקו בוויקישיתוף
  • The fresco technique (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ג׳ק נגר ויעל אלף, חשיפה וטיפול בטיח, סטוקו וציורי קיר באתר הארכאולוגי, רשות העתיקות, 2013
  2. ^ "Recreative & conjectural paintings". The Works. נבדק ב-16 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "The Age of Mammals mural". Yale Peabody Museum of Natural History.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.