עבודה שחורה (שיר)

עבודה שחורה הוא שיר של אהוד בנאי מתוך אלבומו הראשון "אהוד בנאי והפליטים", אשר יצא בשנת 1987. השיר, אשר נכתב והולחן על ידי בנאי, יוצא במחאה כנגד אפליית היהודים בני העדה האתיופית.

עבודה שחורה
סינגל בביצוע אהוד בנאי
מתוך האלבום אהוד בנאי והפליטים
יצא לאור 27 בנובמבר 1987
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 5:08
כתיבה אהוד בנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עבודה שחורה

 "האחים כהי העור שבאים מאתיופיה
מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה.
הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך
מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה.
הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות,
כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות.
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור,
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור"

הבית הראשון של השיר

רעיונות מרכזייםעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – הפגנות יוצאי אתיופיה#פרשת הגיור

במהלך הבית הראשון של השיר, מדגיש בנאי את קשר הדם של בני העדה האתיופית לעם היהודי. ומתאר את "תלאות" הדרך של בני העדה, אותם הוא מכנה "האחים כהי העור" ו"הבנים האבודים", כינוי אשר בא לרמוז על היותם צאצאי עשרת השבטים, אשר הופרדו מעם ישראל לאחר שיצא לגלות.[1] הביטוי "האחים כהי העור", מרמז עוד על הקשר של העדה, אשר הביאה עמה "מסורת מופלאה ועתיקה", לעם היהודי.

לקראת סוף הבית הראשון יוצא בנאי בביקורת כנגד הקביעה של הרבנות הראשית, לפיה אתיופים שבמוצאם התערבבו גם לא-יהודים, היו צריכים לעבור טבילה במקווה על מנת להיחשב יהודים לכל דבר, פעולה שלפי בנאי "שוטפת את התמימות" של בני העדה שהביאה אותם לעלות לארץ מתוך אמונתם ביהדות.

בשורה החותמת את הבית הראשון (ואף את השני) שואל בנאי "ומי יידע אם אברהם לא היה שחור", כדרך להדגיש כי אין מקום לאפליה על רקע גזעי וצבע עור, שכן בהיעדר הוכחה היסטורית חותכת, ניתן אף לשער כי אברהם אבינו היה שחור.

בבית השני, מציג בנאי את המציאות הקשה של עולי אתיופיה לאחר הגיעם לישראל: הם חיים במרכז קליטה בטבריה, הרחק ממרכז הארץ, מנסים להיקלט במדינה החדשה והמודרנית ולקלוט את אורח החיים השונה בתכלית ממה שהורגלו אליו. וכפי שמתאר זאת בנאי: "מאצל המדורה, מעבר להרי החושך אל הרחוב המקומי, הדיגיטלי, המבולבל". גם בבית זה מודגש הפער שבין חלומם של בני העדה למציאות הקשה, לפיו הם חלמו שנים על בית בישראל וכעת הם הצליחו לעשות זאת, אך בתחושתם הגלות עדיין נמשכת וזאת לאור היחס המפלה כלפיהם.

בבית השלישי מתוארת צעדת המחאה של בני העדה לירושלים. העמידה שלהם מול הבניין, שלפי הנרמז מדובר בהיכל שלמה, מתוארת כעמידה מול "לב של אבן". לפי דויד פרץ, בשימוש בביטוי זה מרמז בנאי לשורה הידועה מהשיר "הכותל", שכתבו יוסי גמזו ודובי זלצר: "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". האתיופים עומדים מול ממסד אטום, שמתאפיין ב"לב של אבן", ומחכים שהדלת תפתח להם מבפנים ושהממסד הישראלי יקבל אותם אל חיקם.

סוף השיר מבהיר את האכזבה הגדולה שנחלו בני העדה בישראל. המשפט "ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה" מלמד כי האפליה כלפי יוצאי אתיופיה היא על רקע צבע עורם השחור, וכל שנותר להם לעשות בארץ החדשה היא "עבודה שחורה". הביטוי, המשמש כשם השיר, הוא דו-משמעי: הוא מכוון גם לעבודות קשות ולא מקצועיות, וגם לכך שעבודות אלה נועדו למי שצבע עורם שחור.

סגנון השירעריכה

ההפקה המוזיקלית של הגיטריסט ומפיק האלבום יוסי אלפנט עטפה את השיר במרכיבים של מוזיקה אפריקאית (בתיפוף המודגש ובקולות השבטיים), לצד מרכיבים של מוזיקת רוק (הגיטרות החורקות), אולם אין בשיר מרכיבים של מוזיקה אתיופית או משירת הקודש של ביתא ישראל.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה