עדה למפרט
עדה למפרט (נולדה ב-22 בדצמבר 1942) היא חוקרת בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית. זכתה בפרס של המגזין האמריקאי "Choice" לספר האקדמי המצטיין בשנת 1988, על ספרה "The Evolution of Love".
 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1942 (בת 81) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי |
פסיכולוגיה אבולוציונית |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
המרכז האקדמי רופין |
  | |
ביוגרפיה עריכה
למפרט נולדה בתל אביב, אך גדלה והתחנכה בקיבוץ מעברות. את שירותה הצבאי עשתה כמש"קית "ידיעת הארץ", וכן שימשה מדריכת ספורט ולקחה חלק בנבחרות צה"ל בכדורעף ובכדורסל. לפני שירותה הצבאי ואחריו היא הייתה שחקנית נבחרת ישראל בכדורעף.
למפרט למדה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. היא סיימה תואר ראשון כמצטיינת דיקן. את התואר שני במסלול הפסיכולוגיה הקלינית היא סיימה בהצטיינות. את לימודי הדוקטורט היא סיימה בתוך שנה וחצי, בהצטיינות. את לימודי הפוסט דוקטורט עשתה באוניברסיטה של שיקגו, תחת הדרכתו של ד. ג. פרידמן, מן הפסיכולוגים האבולוציוניים הראשונים בעולם. בעקבות מחקרי הדוקטורט והפוסט דוקטורט עברה מן המסורת הקלינית הפרוידיאנית אל הפסיכולוגיה האבולוציונית, המנסה להבין את האדם מנקודת מבט ביולוגית, דרך עברו האבולוציוני. למפרט מתרכזת בהבדלים בין המינים, במשפחה ובמבנה אישיותו של האדם.
אחיה הבכור נמרוד היה מעורב בטבח כפר קאסם. כקצין במשמר הגבול סירב לתת הוראה לפתוח באש על אזרחים, ומנע הרג של חפים מפשע.
עיקרי תורתה עריכה
מחקריה של פרופסור למפרט פיתחו כמה רעיונות בפסיכולוגיה האבולוציונית, ביניהם:
הסבר לדיכאון עריכה
למפרט רואה בדיכאון מנגנון אבולוציוני ראשון במעלה בחשיבותו. כשם שהכאב הוא מנגנון בריא וחשוב שנועד לשמור על רקמות הגוף, ומתריע בקול רם על פגיעה ברקמה, ועל הצורך לעשות משהו על מנת לרפא את הפצע כך הדיכאון הוא מנגנון בריא וחשוב שנועד לשמור, להגן ולהתריע מפני פגיעה ברקמת הקשרים האישיים החשובים, לתינוק, ולאדם לאורך כל חייו. פרידה היא אחד האירועים הקשים שעוברים על כל אדם בינקותו, ילדותו, ובגרותו. תינוק שייעזב לנפשו ימות. לכן הוא צורח בקולי קולות וחש דיכאון קשה, הנראה בסימנים בולטים לעין כל - דמעות, כיווץ הגוף, תנועות נדנוד הגוף והראש, ובכי מר – כדי שייאסף בחזרה אל חיקם של בני אדם. כך קורה לכל מי שעובר פרידה קשה. זו מכווצת את לבו, את פעילותו, את ערכו בעיני עצמו, מעלה דמעות בעיניו, וממריצה אותו לחוש ולבקש אחר מי שאבד לו, או לחלופין למהר ולמצוא קשר חדש. מנגנונים פיזיולוגיים העשויים רשת עצבית, מוחית, הורמונלית, שרירית ועוד, נכנסים לפעולה כאשר בא זמנם. מנגנון הדיכאון הבריא נכנס לפעולה כאשר אדם עובר פרידה. אבל המנגנון גם נעשה רגיש יותר במי שבילדותם כבר עברו סוגים של פרידות, והם עכשיו "נזהרים בצוננים אחרי שנכוו ברותחין". יכולה כמובן, להיות גם שונות, בין אנשים שונים, עוד בלידתם, במידת רגישותו של מנגנון הדיכאון. יש מי שיוולדו עם נטייה חזקה יותר או פחות, להפעיל את הדיכאון, או אפילו עם מידה של ליקוי במרכיביו. אז יש מקום לדבר על מחלה. באורח עקרוני, הדיכאון הוא מנגנון בריא ומי שנולד בלעדיו נולד חסר.
האבולוציה של האהבה עריכה
את האהבה, טוענת למפרט, "המציאו" במהלך האבולוציה, אימהות השייכות למשפחת היונקים. זו משפחה חדשה בלוח הזמנים האבולוציוני, שגילה כ-200 מיליון שנים. והיא זו שלראשונה מביאה לעולם צאצאים החייבים לקיים חום גוף קבוע. באדם יהיה חום הגוף, ביום ובלילה, בקו המשווה או בקוטב, כ-37 מעלות. זו דרישה פיזיולוגית יקרה באנרגיה, והעוללים הרכים אינם יכולים לעמוד בה. לכן נחלצה האבולוציה של האימהות לערוך הסבה של בלוטות זיעה ושומן בגופן, לכלל בלוטות המייצרות נוזל עתיר אנרגיה, לו אנחנו קוראים חלב. העוללים יונקים את החלב, ולכן נקראת משפחה זו "היונקים". האימהות הן הממציאות הגדולות של האהבה. האהבה הגדולה והחזקה בעולם היא זו שבין אם ותינוקה. אוהבים אחרים, נקבות וזכרים שאינם אימהות, שואלים מהם את הרפרטואר האימהי. את הנכונות האינסופית לתת, לתמוך, להיחלץ, לגונן, לכמור, ללטף, להתמסר. כל אלו נקראים אהבה. גם גבר ואישה צעירים המתאהבים זה בזה, ישתמשו באותם כלים אימהיים, ויקראו האחד לשני "פוצי" ו "מוצי" ו"ממי", כאילו הם מוצצים פטמות, מחקים כך את שפת האימהות. גם קשיי הפרידה, והדיכאון מתלווים לכל התאהבות צעירה.
תהליך הפמיניזציה של המין האנושי עריכה
האימהות שהובילו את ההתקשרות העזה בין שני יחידים, הפכו כך למובילות האבולוציה האנושית בכללותה (העברית צודקת כאשר היא משתמשת באותו השורש לביטויים "נשי" ו"אנושי"). החיבור והתקשורת בין אנשים הם המסד לצמיחת המוח הגדולה, שעבר האדם. מוחנו גדול פי שלושה מזה של השימפנזה בזכות השימוש בשפה ובקשרים אישיים וחברתיים חזקים במיוחד. את האבולוציה הזו הובילו נשים, ועד היום הן עושות שימוש מושכל יותר בשפה, ממה שעושים גברים, בממוצע עולמי, וכן גבוהה ומשוכללת יותר יכולתן החברתית. כאשר בוחנים את מוח האדם, מוצאים את מיטב הכישורים החברתיים שלנו באונה הפרונטלית, וזו גדולה יותר בנשים מאשר בגברים, בממוצע עולמי. כאשר בוחנים את מוח האדם מוצאים את כישורי השפה בשני מרכזים, "ברוקה" ו"וורניקה". שני המרכזים האלה גדולים יותר בנשים מאשר בגברים, בממוצע עולמי.
אנורקסיה עריכה
בנקבות של בעלי חיים, ולא רק אצל האדם, יש תופעה שנקראת "הריון מדומה", והיא למעשה עצירת הביוץ ועצירת הפוריות. עצירה זו בחיות היא תלוית המצב בסביבה. בשנות בצורת יהיו מי שלא יבייצו. כאשר סכנה כלשהי מרחפת באזור יהיו מי שייכנסו להריון מדומה. גם תשוקה חזקה של נקבה להפוך לאם עלולה להביא לעליה בתפוקת הפרולקטין שלה, הורמון אימהי שבין היתר עוצר את הביוץ באימהות מניקות, למען התינוק שכבר נולד. התוצאה היא שהביוץ עשוי להיעצר דווקא מרוב תשוקה אצל מי שעדיין אינה אם אלא רק משתוקקת לכך. למפרט גורסת שהרעבה עצמית היא צורה של עצירת פוריות. גוף מורעב עוצר את הביוץ. לחולות הצעירות באנורקסיה אין וסת, כלומר אין ביוץ ואין פוריות. תופעה זו עלולה להיות תוצר של פחד ורתיעה מפני מיניות, או גם, כפי שקורה בנקבות בטבע, ויתור על הפוריות העצמית לטובת נקבה דומיננטית. נקבות החיות בלהקה, כמו סוריקטות או צבועים, ועוד, מוותרות על פוריותן העצמית לטובת המלכה האם. באדם עלולה האנורקסיה להיות ויתור על פוריות למען הבנות היפות יותר, בהשוואה להן מקבלות בנות חסרות ביטחון את ההרגשה שהיפות "שוות" יותר, ובוודאי כך המלכה של הכיתה.
מוטציות מקריות עריכה
בשנים האחרונות חוקרת פרופסור למפרט את סוגיית המוטציות ועד כמה הן מקריות. התורה המובילה היום את החשיבה האבולוציונית "הסינתזה המודרנית", או "הנאו-דרוויניזם", הגורסת כי ההתפתחות האבולוציונית עשויה משורה של טעויות מקריות בשכפול הדנ"א, מהן בוררת האבולוציה את המתאימות יותר לסביבת החיים, ברירה שנקראת "הברירה הטבעית". מוטציות מקריות אינן עוד גורם השונות המוביל את האבולוציה בעיני כל המדענים. למפרט נמנית עם החוקרים המציעים שונות אבולוציונית בדרכים שאינן מקריות. לגישתה לא ייתכן שהדנ"א אינו "מדבר" עם סביבתו, אינו מקיים אתה דיאלוג תמידי, כפי שעושות כל הישויות האחרות בקוסמוס. הברירה היא אכן טבעית כפי שגרס דרווין, אבל מקורות השונות ממנה בוררת הברירה הטבעית הם תוצר של מפגשים עם הסביבה. גנומים של אורגניזמים שונים מתאחדים יחד בסימביוזה ונעשים לאורגניזם אחד, או לאורגניזמים שתלויים זה בזה לחלוטין. כל תא יחיד בעולם החי, גם תא יחיד בגוף האדם, הוא תוצר של סימביוזה בין תאים קדמוניים שונים, שחברו יחד ומקיימים ביניהם חלוקת תפקידים. דוגמה מוכרת היא המיטוכונדריה, שעדיין נושאת ומשכפלת בתוך כל תא חי, את הדנ"א הקדמוני שלה, בנפרד מן הדנ"א של גרעין התא. כל אדם, תלוי קיומו יום יום, בטריליוני חיידקים שחיים עליו ובתוכו, ועושים עבודה גדולה. בעיכול, במצב הרוח, ברמת החרדה, בהשמנת יתר, בסינדרום קרון, אולי באוטיזם. גם שינויי טמפרטורה, מליחות, חמיצות, גרביטציה, רמת החמצן, כימיקלים שונים, קרינות שונות – כולם עשויים לגרום לשינויים במבנה הדנ"א. גם בתהליך הקרוי "אפיגנטיקה", זה שמשנה את רמות הביטוי של הדנ"א בגלל השפעות מן הסביבה, הופך במקרים רבים לתורשתי ועובר מדור לדור. וודאי יש גם טעויות העתקה מקריות בדנ"א, אך לדעתם של חוקרים חשובים ופרופסור למפרט ביניהם, אין בטעויות אלה כדי להסביר את מגוון השונות האבולוציונית על המורכבות ההולכת וגדלה של היצורים החיים, מן החד-תאיים הראשוניים ועד לאדם, לדולפין ולרבים אחרים. כך גם קשה להניח העדר דיאלוג בלתי פוסק בין התורשה לבין הסביבה.
ספרים שכתבה עריכה
למפרט פרסמה ארבעה ספרים.
- גוף ונפש בהוצאת "פרולוג", 1994
- האבולוציה של האהבה בהוצאת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1994
- The Evolution of Love בהוצאת "Preager", הוא גרסה אקדמית של הספר בעל אותו שם בעברית. הספר האנגלי זכה בפרס המגזין "Choice" לספר אקדמי מצטיין בשנת 1998
- נפש ערומה בהוצאת ידיעות ספרים, 2007, הוביל את רשימת רבי המכר במשך 34 שבועות, וזכה להיות "ספר זהב".
מאמרים עריכה
למפרט פרסמה מאמרים רבים, חלקם מחקריים וחלקם עיוניים. את רשימת המחקרים אפשר לראות באתרים:
קישורים חיצוניים עריכה
- נפש ערומה - עדה למפרט
- שי זמיר, אהבה בין נשים לגברים: חיקוי לאהבת אם, באתר ynet, 14 בפברואר 2010
- The Evolution of Love
- Lampert, Ada 1942 באתר Encyclopedia.com (אנ')
- The Evolution of Love
- Living molecule