עיטור

אות כבוד

עיטור הוא אות כבוד הניתן כהוקרה על מעשה או הישג מסוים או על מפעל חיים. נהוג להבחין בין אותות ועיטורים צבאיים לאותות ועיטורים אזרחיים.

היסטוריה

עריכה

כבר בעת העתיקה היה מקובל להעניק עיטורים לאות הוקרה. ביוון העתיקה ניתנו זרים של עלי דפנה, זית או הדס לאזרחים שהצטיינו בפעילותם הציבורית. ברומא העתיקה, לעומת זאת, הוענקו עטרות זהב על השגים בשדה הקרב.

הקיסר הרומי אוגוסטוס הרבה לטבוע מטבעות מתכת ועליהם דיוקנו, ונראה שהוא היה הראשון שהעניק מדליות לנושאי משרה בכירים ברומא. בימי הביניים נפסק הנוהג של הענקת מדליות, אך אצילים שהשתייכו למסדרי אצולה שונים קיבלו מן המלכים עיטורי כבוד כגון גלימות מיוחדות, צלבים וסרטים (כגון "אות מסדר הבירית" באנגליה). במאה התשע עשרה התחדש הנוהג להעניק עיטורים לא רק לאצילים אלא לבני כל המעמדות לאות על הישגים מיוחדים או על התנהגות אזרחית למופת.

מדליות ועיטורים במדינת ישראל

עריכה
  ערך מורחב – עיטורי צה"ל
 
עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בצה"ל

צה"ל מנפיק עיטורים צבאיים, והם מוענקים על ידי הרמטכ"ל או שר הביטחון.

שר הביטחון העניק אותות שירות על פעילות ביטחונית לפני הקמת המדינה לחברי השומר, ניל"י, ההגנה, האצ"ל והלח"י. כמו כן למתנדבים לשירות בצבא הבריטי ובצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (אות ההתנדבות), ליחידות הנוטרים (אות המשמר), וללוחמים בנאצים ביחידות פרטיזנים ובארגוני מחתרות (אות הלוחם בנאצים). מקבלי עיטורים אלו קיבלו גם את "עיטור לוחמי המדינה" (על"ה).

 
סרט אותות מערכה ישראלי

בנוסף מעניק שר הביטחון אותות מערכה וצל"שים (ציונים לשבח) לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שהשתתפו במלחמות ומערכות ישראל. האות ניתן גם לאזרחים שסייעו ללחימה (כגון עובדי התעשייה הצבאית ופעילי מל"ח). עד כה ניתנו אותות למשתתפי מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עיטור בוויקישיתוף