עליצות פריזאית

עליצות פריזאית (בצרפתית: Gaîté Parisienne) הוא בלט שליאוניד מאסין יצר לו בשנת 1938 כוריאוגרפיה למוזיקה מאת ז'אק אופנבאך, בעיבוד ותזמור שעשה עשרות שנים לאחר כתיבתה מנואל רוזנטל בשיתוף פעולה עם ז'אק ברינדז'ונק-אופנבך, אחיינו של המלחין. הבלט, עם לברית ותפאורה של הרוזן אטיין דה בומון ותלבושות בעיצוב ברברה קרינקה, הוצג לראשונה בביצוע בלט רוס דה מונטה קרלו בתיאטרון מונטה קרלו ב-5 באפריל 1938.

תקציר

הבלט הוא בן מערכה אחת ואין לו סיפור עלילה כמקובל. תחת זאת, הוא מתאר את מעשי עגבים קלילים, ריקודים מלאי חיים ועליצות עולה על גדותיה של קבוצת אנשים שונים ומגוונים, שנפגשים ערב אחד בקפה פריזאי אופנתי בתקופת האימפריה הצרפתית השנייה (1879-1851). בין המשתתפים נציגי מעמדות חברתיים שונים.

עם פתיחת המסך, ארבעה מלצרים וארבע מנקות מכינים את האולם לשעשועי הערב. הם רוקדים ריקוד עליז לפני שהדלתות נפתחות לקהל. הראשונה להגיע היא נערת פרחים יפה, שבאה למכור את פרחיה ללקוחות. היא רוקדת בשמחה עם המלצרים, תוך נפנוף חצאיות ותחתוניות, כשהמנקות יוצאות לדרכן. עתה מגיעה קבוצה של שש "קוקודוטה", צעירות קלות-דעת בעלות מוסר מפוקפק, ובני לווייתן, שלושה שחקני ביליארד. הקבוצה מחוללת סביב האולם במזורקה משלהבת. בסיופ המזורקה, מופיעה מוכרת כפפות זוהרת בפתח הדלת, עושה את דרכה בצעדי ולס אל תוך האולם ומקסימה את כל הנוכחים. שינוי במוזיקה מבשר את בואו של תייר פרואני עשיר, שנכנס אל האולם אחוז התרגשות עזה. הורא נושא עמו שני תרמילים, שבקוצר רוחו להצטרף לחיי הלילה הפריזאיים לא התעכב להפקיד אותם למשמרת. חבורת הצעירות המפוקפקות מתעניינת בו ובעושרו הגלוי לעין, אבל הוא נמשך אל מוכרת הכפפות. עתה, לצלילי ולס גובר והולך, , נכנס ברון יפה-תואר. נער, הפרחים מקבילה את פניו, אך הוא הולך מיד שבי אחר מוכרת הכפפות. כשהם רוקדים יחדיו, נראה שהם מתואמים בשלמות. הלמות תופים ומוזיקה של שיר לכת מכריזה על בואם של קצין ומחלקת חיילים. אלה, המעוניינים בחברת נערות, סוחפים את חבורת הצעירות ואת נערת הפרחים בעוד מחול. לפתע מגיעה אשת חברה אופנתית, קורטיזנה יפהפיה הידועה בשם "לה ליון", עם בן-לווייתה, דוכס, ובת-לוויה, "הגברת בירוק". האולם מלא עתה באנשים, המבקשים ערב של שעשועים, בידור וגם, אולי, הרפתקת אהבהבים.

היסטוריה

בעצת נדיה בולאנז'ה, הנחה מאסין את הבחירה של רוזנטל מבין הקטעים של אופנבאך. לאחר השלמת הפרטיטורה, פקפק מאסין בסיכויי הצלחתה ונטה לדחות אותה. רוזנטל הציע אפוא לפנות אל איגור סטרווינסקי, שישמש כבורר בשאלה אם לקבל את הפרטיטורה, ומאסין הסכים להצעה. לאחר ששמע את המוזיקה, המליץ סטרווינסקי בכל לב למאסין לקבל את העיבוד של רוזנטל. אף על פי כן, מחמת היחסים המעורערים בין מאסין לרוזנטל, לא רוזנטל ניצח על הביצוע הראשון של הבלט, אלא אפרם קורץ, שניצח על הצגת הבכורה.

בארצות הברית הוצג הבלט "עליצות פריזאית" לראשונה בביצוע בלט רוס דה מונטה קרלו בבית המטרופוליטן אופרה בניו יורק, ב-12 באוקטובר 1938, עם אלכסנדרה דנילובה בתפקיד "מוכרת הכפפות" ודלארובה, לורט, פרנקלין, יאוסקביץ' ומאסין באותם תפקידים שרקדו בהצגת הבכורה במונטה קרלו. שמה של דנילובה, שחלקה את תפקיד מוכרת הכפפות עם טאראקאנובה באירופה, נקשר לעד עם התפקיד באמריקה בניגוד לטאראקאנובה, ששיחקה את מוכרת הכפפות כצנועה ונאיבית, דנילובה הציגה אותה כאישה בקיאה בהלכות העולם, תוססת, זוהרת ומתוחכמת, כפי שמבקר המחול ג'ק אנדרסון כתב ב"האחת והיחידה", "דנילובה ב,עליצות' הייתה לאחת האטרקציות של בלט רוס, והבלט נכלל לעתים קרובות בתוכנית ליל פתיחת העונה של הלהקה. במופע פתיחת העונה של הלהקה בשנת 1941 בניו יורק, כשדנילובה יצאה לראשונה לבמה, היא התקבלה בתשואות ספונטניות, שעצרו את ההצגה. תשואות עוצרות-הצגה כאלה היו מאז ואילך למסורת בכל פתיחת עונה בהצגת "עליצות" עם דנילובה.

התפקיד המלבב של "נערת הפרחים" נותר במיוחד להתאים לכשרונותיה ויכולותיה של יבגניה דלארובה, אשתו השנייה של מאסין, והיא התאימה להפליא לליריות שופעת החדווה שלו. פרדריק פרנקלין, צעיר, בלונדי ויפה-תואר, היה מושלם בתפקיד הברון ונודע במשך שנים בתפקיד זה. ז'אנט לורט, רקדנית עתירת חיטובים שעיניה נוצצות, זכתה גם היא להתפעלות בתפקיד "לה ליון", שאותו ביצעה פעמים רבות. אחרי שמאסין עזב את בלט רוס דה מונטה קרלו בשנת 1943, קיבל לאון דניאליאן את תפקיד הפרואני והיה מזוהה עמו. במשך הזמן, הכניס שינויים בכוריאוגרפיה המקורית כדי להתאימה לסגנונו האישי, וזכה להתפעלות רבה בתפקידו זה.

עוד הפקות של "עליצות פריזאית" של מאסין עלו בביצוע הבלט המלכותי השוודי (1956), תיאטרון הבלט האמריקאי (1970), לונדון פסטיבל בלט (1973) ובלט מונטה קרלו (1989). לורקה מאסין חידש את הבלט שיצר אביו, וביים אותו בשביל תיאטרון הבלט האמריקאי בשנת 1988, עם תפאורות בסגנון סרטי הנפשה מאת זאק בראון ותלבושות מקושטות וססגוניות בהפרזה מאת מעצב האופנה הצרפתי כריסטיאן לקרואה. ההפקה לא נחלה הצלחה ועלתה רק פה ושם עד 1999, אז הושמטה מן הרפרטואר. היא חזרה לחמספר הופעות ב-2014, בעונת הלהקה בניו יורק, וגם הפעם נתקלה בתגובה פושרת מצד הקהל והמבקרים.

סדר הפרקים

1. אוברטורה (מתוך האופרטה "עליצות פריזאית")
2. אלגרו מודרטו (מתוך מאדאם דה לה האל")
3. פולקה (מתוך (מתוך האופרטה "Le voyage dans la lune")
4. לנדלר (מתוך "Lischen et Fritzchen")
5. מזורקה (מתוך "Vert-Vert")
6. ואלס (מתוך "חיי פריז")
7. Entrée du Brésilen (מתוך "חיי פריז")
8. פולקה (מתוך "הלנה היפה")
9. ואלס (מתוך "אורפיאוס בשאול")
10. מארש (מתוך "Tromb-al-ca-zar")
11. ואלס (מתוך "חיי פריז")
12. Entrée du Brésilien (מתוך "חיי פריז")
13. ואלס (מתוך סיפורי הופמן)
14. דו קרב (מתוך האופרטה "Le voyage dans la lune")
15. ואלס (מתוך "לה פריקול")
16. פרלוד ל"קאן-קאן (מתוך "אורפיאוס בשאול")
17. קאן-קאן תמונה 1 (מתוך "אורפיאוס בשאול", רובינזון קרוזו)
18. קאן-קאן סצינה 2 פולקה (מתוך "אורפיאוס בשאול")
19. קאן-קאן סצינה 3 (מבחר קטעים)

קישורים חיצוניים

• יוטיוב, מוזיקה לבלט "עליצות פריזאית", התזמורת הלאומית של צרפת
• יוטיוב, "עליצות פריזאית" בביצוע בלט רוס דה מונטה קרלו