עלמה תומאס

אמנית אמריקאית

עלמה וודסי תומאסאנגלית: Alma Woodsey Thomas;‏ ‏22 בספטמבר 189124 בפברואר 1978) הייתה ציירת ומחנכת אומנות אקספרסיוניסטית אפרו-אמריקאית, הידועה בעיקר בזכות ציוריה המופשטים הצבעוניים. היא חיה ועבדה בעיקר בוושינגטון, די.סי. לתומאס נותרה השפעה על צעירים ומבוגרים כאחד, והיותה אבן פינה לאמנויות היפות באוניברסיטת הווארד. שם החלה קריירת אמנית מצליחה בהמשך חייה, ועשתה צעדים גדולים כאמנית אפרו-אמריקאית בתקופות של ההפרדה. תומאס האמינה כי היצירתיות צריכה להיות בלתי תלויה במין או בגזע, אלא עם דגש על יופי.[1][2]

עלמה תומאס
Alma Thomas
לידה 22 בספטמבר 1891
קולומבוס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בפברואר 1978 (בגיל 86)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alma Woodsey Thomas עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אפרו-אמריקאים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם מופשט, שדות הצבע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיים ועבודה עריכה

ילדות עריכה

עלמה תומאס נולדה ב־1891 בקולומבוס, ג'ורג'יה,[3] כבת הגדולה מבין ארבעה ילדים לג'ון האריס תומאס, איש עסקים, ואמליה קנטה תומאס, מעצבת שמלות. היא הייתה יצירתית כבר בילדותה, אם כי הקריירה האמנותית הרצינית שלה החלה מאוחר בחייה. כשהתבגרה, תומאס הציגה את יכולותיה האמנותיות, ונהנתה להכין יצירות אמנות קטנות כמו בובות, פסלים וצלחות, בעיקר מחימר מהנהר שמאחורי ביתה.[4] למרות ההתעניינות הגוברת באומנויות, תומאס "לא הורשתה" להיכנס למוזיאונים לאמנות בילדותה.[5] כמו כן ניתנו לה שיעורי מוזיקה, ואמה ניגנה בכינור. בבית הספר היה ידוע שהיא מצטיינת במתמטיקה, מדע ואדריכלות שעניינו אותה במיוחד.

בשנת 1907, כאשר תומאס הייתה בת 16, המשפחה עברה לשכונת לוגן בוושינגטון, די.סי, כדי להימלט מאלימות הגזעית בג'ורג'יה ולנצל את היתרונות של מערכת החינוך הציבורית של וושינגטון.[6] אף על פי שהיא הייתה עדיין מערכת חינוך נפרדת, בירת האומה נודעה כמציעה הזדמנויות טובות לאפרו-אמריקאים בהשוואה לרוב הערים האחרות.[7] היא הביעה עניין באדריכלות, אך אז לא היה מקובל שנשים יכנסו לאותו מקצוע. תומאס למדה בבית הספר התיכון הטכני של ארמסטרונג, שם קיבלה שיעורי האמנות הראשונים שלה. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון בשנת 1911, למדה חינוך, ושימשה כמורה מחליפה בוושינגטון עד שנת 1914, כאשר קיבלה משרה קבועה בהוראה בחוף המזרחי של מרילנד. שנתיים לאחר מכן,

בשנת 1916, היא החלה ללמד בגן ילדים בבית בווילמינגטון, דלאוור, כשהיא נשארת שם עד 1923.[8]

השכלה על תיכונית עריכה

תומאס נכנסה לאוניברסיטת הווארד בשנת 1921, כסטודנטית לכלכלה בית, רק כדי לעבור לאמנות יפה לאחר שלמדה במחלקת האמנות אצל ג'יימס הרינג. בעידודם של מוריה, היא החלה להתנסות לצייר ציור מופשט. טכניקה זו הייתה אוונגרדית באותה תקופה, מכיוון שאמנות מופשטת טרם הפכה פופולרית באמריקה.[9] תומאס הייתה פעילה בקהילה האמנותית כשהייתה בהווארד והצטרפה לקהילת האמנים של לויס מיילוס ג'ונס, "קבוצת פריז הקטנה".

היא קיבלה את תואר ראשון במדעים ובאמנויות יפות בשנת 1924 מאוניברסיטת הווארד, והפכה לבוגרת הראשונה בתוכנית לאמנויות יפות באוניברסיטה, והייתה גם אחת הנשים האפריקאיות-אמריקאיות הראשונות שהשלימו תואר אמנות.עם זאת, תומאס עדיין תכננה להיות מורה עד פרישתה.[10]

בשנת 1924 החלה ללמד בבית הספר התיכון "שו ג'וניור", שם נשארה עד פרישתה בשנת 1960. בזמן שהייתה שם היא התחילה תוכנית לאומנות קהילתית שעודדה את הערכת התלמידים לאמנות יפה. התוכנית תמכה במופעי מריונטות והפצת כרטיסי חג מעוצבים אשר הוענקו לחיילים במרכז הרפואי. היא פרשה בשנת 1960 מהוראה והתמסרה לציור.

במהלך ההוראה, תומאס הצליחה לזכות בתואר שני בחינוך לאמנות מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1934. תומאס נרשמה לאוניברסיטה בגיל 59, שם למדה היסטוריה של אמנות וציור אצל הצייר המצליח ג'ייקוב קיין. בין השנים 1950 עד 1960. בשנת 1958 ביקרה במרכזי אמנות במערב אירופה.

קריירה אומנותית עריכה

תומאס לא הוכרה כאמן מקצועי עד פרישתה מהוראה בשנת 1960, אז נרשמה לשיעורים באוניברסיטה. שם למדה על תאוריה ותולדות האמנות, לאחר מכן התעניינה בשימוש בצבע ובקומפוזיציה.

היא החלה ליצור ציורים צבעוניים, בהשראת עבודת בית הספר בניו יורק וההבעה המופשטת.[3] היא עבדה במטבח שבביתה ויצרה עבודות בהשפעת אנרי מאטיס. יצירות האמנות של תומאס לאחר הפרישה התמקדו בעיקר בתורת הצבעים. עבודתה באותה תקופה הושפעו מאלה של וסילי קנדינסקי ושל ציירים אחרים. "השימוש בצבע בציורים שלי הוא בעל חשיבות עליונה. דרך הצבע ניסיתי להתרכז ביופי ובאושר שבציור ולא בחוסר האנושיות של אדם לאדם."

התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה שלה הייתה בשנת 1966 בגלריה לאמנות באוניברסיטת הווארד, אותה אצר היסטוריון האמנות ג'יימס א. פורטר עם 34 עבודות משנת 1959 עד 1966. לתערוכה זו יצרה ציורי אדמה, סדרה יצירות מופשטות בהשראת הטבע, כולל "תחיית המתים" (1966) שנרכשו בשנת 2014 לאוסף של הבית הלבן .[11]

ציורים אלה הושוו לפסיפסים הביזנטיים וציורים של ז'ורז' פייר סורה. התערוכה קיבלה ביקורת חיובית ב"וושינגטון פוסט " בכותרת "מופשט צבעוני משקף את רוחה ".

בהשראת הנחיתה על הירח בשנת 1969, עלמה תומאס החלה לצייר סדרת ציורים מרכזית שנייה שלה. הסדרה "חלל". היא עוררה רגשות על ידי ניגודיות דרמטית של צבע בסגנון של פסיפס. השתמשה בכחול כהה על רקע צבע ורוד-כתום. באמצעות שימוש בצבע, תיארה בהפשטה יופי. לרוב יצירות האמנות בסדרה זו הן בעלות דפוסים עגולים, אופקיים ואנכיים.[12]

בשנת 1972, בגיל 81, הייתה תומאס האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהייתה לה תערוכת יחיד במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, ובאותה שנה נערכה גם תערוכה בגלריית קורקורן לאמנות.[13] תומאס לא הייתה מוכנה לקבל מחסומים המעכבים את התהליך היצירתי שלה ואת קריירת האמנות שלה, כולל זהותה כאישה שחורה. היא האמינה שהדבר החשוב ביותר הוא שתמשיך ליצור את חזיונותיה באמצעות יצירות האמנות למרות ההפרדה הגזעית. למרות זאת, תומאס עדיין הופלתה כאמנית שחורה ונמתחה ביקורת על סגנונה המופשט בניגוד לאמריקאים שחורים אחרים שעבדו בנושאים וסמלים של מאבק בהפליה ובדיכוי. עבודותיה הוצגו לצד אמנים רבים אחרים בגלריות ומופעים, כמו הגלריה הראשונה בבעלות שחורה במחוז קולומביה.

לאחר התערוכה שלה בוויטני, תהילתה של תומאס בקהילת האמנויות הרקיעה מיד. ההכרה החדשה שלה נבעה בגלל התמיכה של רוברט דוטי, כשארגן את התערוכה בוויטני כחלק מסדרת תערוכות אמניות אמריקאיות, שנועדו למחות על חוסר הייצוג שלהם. בנוסף, מבקרי ניו יורק התרשמו מהסגנון המודרני של תומאס, במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא אישה בת 80 בזמן הופעת הבכורה הלאומית שלה. ה"ניו יורק טיימס" סקר את התערוכה שלה ארבע פעמים וחלק לה שבחים גדולים.[2]

היא ציירה את "קונצ'רטו של הרוח והקרפ מירטל" בשנת 1973, אותו הגדירה היסטוריונית האמנות שרון פאטון "אחד מציורי הצבע-המינימליסטי הכי יפים שהופקו אי פעם על ידי אמן אפרו-אמריקני."

סגנון אמנותי עריכה

עם סיום לימודיה בהווארד והכשרה אצל ג'יימס הרינג ולויס מיילו ג'ונס, עבודותיה הפכו למופשטות יותר.[14] לקראת סוף חייה עבר הסגנון שלה "להפשטה גאומטרית מלאת צבע של דפוסי משיחת מכחול מפוסלים." לסגנון של תומאס איכויות הדומות לציורים במערב אפריקה כמו גם לפסיפסים ביזנטיים.

ציורי צבעי המים והשמן שלה שילבו שימוש במלבנים צבעוניים. טכניקה זו שימשה אותה בהמשך, שבחנה את הצבעים שמופיעים בעצים, פרחים, גנים ודימויים טבעיים אחרים. הציור שלה זוהר, ונוצר בחלקו מהתעניינותה של תומאס בצבעי הטבע. בהמשך קיבלה השראה מחקירת החלל והקוסמוס.

שנים מאוחרות יותר עריכה

כמה אמניות נשים אמריקאיות מצוירות "בארוחה אחרונה" של מרי בת' אדלסון (1972) בעקבות "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י, ביניהן מופיעה עלמה תומאס. דימוי זה, העוסק בתפקידה של איקונוגרפיה היסטורית דתית ואמנותית בהדגשת נשים, הפך "לאחד הדימויים האיקוניים ביותר של תנועת האמנות הפמיניסטית."[15]

עלמה תומאס נפטרה ב־24 בפברואר 1978 שעדיין הייתה גרה באותו בית שאליו עברה משפחתה עם הגעתם לוושינגטון בשנת 1906.

הכרה מאוחרת עריכה

אף על פי שתומאס לא השיגה תערוכת יחיד עד שנת 1998 כשמוזיאון פורט ווין החליט להציג רטרוספקטיבה של האמנית, אין הדבר מייצג במדויק את מורשתה והשפעתה על תחום האמנות החזותית. ג'ייקוב קינן, מורה באוניברסיטת האוורד לאורך שנות החמישים, טען כי "תומאס מילאה תפקיד מפתח בהתפתחות הציור המופשט לאורך כל אמצע המאה העשרים".

בשנת 2009 נבחרו שני ציורים של עלמה תומאס על ידי הגברת הראשונה מישל אובמה, שיוצגו במהלך השנה בבית הלבן, בזמן נשיאות אובמה. בשנת 2015 תלה אובמה את עבודתה של תומאס "תחיית המתים" בחדר האוכל של המשפחה.[16] הציור הוא היצירה הראשונה של אישה אפרו-אמריקאית שתלויה בחללים הציבוריים של הבית הלבן כחלק מאוסף הקבע.

בשנת 2016 הוצגה תערוכה שלה במוזיאון בהארלם. תערוכה זו היא המבט המקיף הראשון על עבודתה של האמנית כמעט לאחר עשרים שנה והיא כוללת עבודות בצבעי מים וניסויים מוקדמים.[17]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עלמה תומאס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Dobrzynski, Judith H. (2016-03-01). "'Alma Thomas' Review". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2020-05-03.
  2. ^ 1 2 Phoebe Farris, Women artists of color : a bio-critical sourcebook to 20th century artists in the Americas, Westport, Conn. : Greenwood Press, 1999
  3. ^ 1 2 Alma Thomas | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
  4. ^ Alma Thomas (1891-1978), New Georgia Encyclopedia (באנגלית)
  5. ^ Hilarie Sheets, Pioneering Painter Alma Thomas Is Making a Comeback 30 Years after Her Last Major Retrospective, Artsy, ‏2016-01-21 (באנגלית)
  6. ^ Cotter, Holland (2009-10-10). "White House Art: Colors From a World of Black and White". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-03.
  7. ^ Alma Woodsey Thomas | National Museum of Women in the Arts, nmwa.org
  8. ^ More Information | A Finding Aid to the Alma Thomas papers, circa 1894-2001 | Digitized Collection, www.aaa.si.edu (באנגלית)
  9. ^ Alma Thomas, Fort Wayne Museum of Art, Alma W. Thomas : a retrospective of the paintings, San Francisco : Pomegranate, 1998
  10. ^ Box 2, Folder 7 | A Finding Aid to the Alma Thomas papers, circa 1894-2001 | Digitized Collection, www.aaa.si.edu (באנגלית)
  11. ^ "Resurrection" by Alma Thomas, WHHA (en-US) (באנגלית)
  12. ^ Alma Thomas | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (בבאנגלית)
  13. ^ Romare Bearden, Harry (Harry Brinton) Henderson, A history of African-American artists : from 1792 to the present, New York : Pantheon Books, 1993
  14. ^ Our Collection | National Museum of Women in the Arts, nmwa.org (ארכיון)
  15. ^ "Mary Beth Edelson", drawingproject.frostartmuseum.org
  16. ^ Alma Thomas is Given Pride of Place at the White House (באנגלית)
  17. ^ Alma Thomas, Tang Teaching Museum (באנגלית)