ערפילית המשקולת הקטנה
ערפילית המשקולת הקטנה (נקראת גם M76 מ-Messier 76 וכן NGC 650/651) היא ערפילית פלנטרית בקבוצת הכוכבים פרסאוס שמרחקה המדויק אינו ידוע ומוערך בין 2,500 ל-3,900 שנות אור ממערכת השמש. הערפילית דומה לערפילית המשקולת (M27) שבקבוצת שועלון, אך נראית קטנה וחיוורת בהרבה והיא למעשה הערפילית העמומה ביותר בקטלוג מסיה. הערפילית מוארת על ידי כוכב מרכזי מסוג ננס לבן.
 | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | פרסאוס |
| שמות נוספים | M76, NGC 650/651 |
| מגלה | פייר מאשן |
| תאריך גילוי | 5 בספטמבר 1780 |
| סוג | ערפילית פלנטרית |
| בהירות נראית | 10.1 |
| עלייה ישרה | 01ʰ 42ᵐ 19.69ˢ |
| נטייה | 31.7″ 34′ 51°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 0.7 - 0.3- |
| מרחק[1] |
2,500 - 3,900 שנות אור 1,304.27 פארסק |
| קוטר | 2 - 3 שנות אור |
היסטוריה
עריכההערפילית התגלתה על ידי האסטרונום הצרפתי פייר מאשן, עוזרו של שארל מסיה, ב-5 בספטמבר 1780. מסיה עצמו צפה בה ב-21 באוקטובר של אותה שנה והכניס אותה לקטלוג מסיה, כשהוא מתאר אותה כערפילית קטנה ועמומה ללא כוכבים ליד הרגל הימנית של אנדרומדה. הוא שיער שהיא מורכבת מכוכבים קטנים מכדי להראות בטלסקופ שברשותו. ב-12 בנובמבר 1787 צפה ויליאם הרשל בערפילית וציין שיש שם שתיים, כאשר הוא מייחס את M76 רק לאחת מהן. ג'ון הרשל רשם את הערפילית כשתי ערפיליות נפרדות בקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים, כשהוא מתייחס לאחת מהן כאל M76 ואל השנייה כערפילית שהתגלתה על ידי אביו ויליאם ומשום כך היא קיבלה גם ציון כפול בקטלוג הכללי החדש. ב-1866 בחן האסטרונום ויליאם האגינס את הספקטרום שנפלט מהערפילית והגיע למסקנה שלא מדובר באור של כוכבים אלא בספקטרום פליטה של גז חם. אייזק רוברטס העלה ב-1891 השערה שמדובר בערפילית דומה לערפילית הטבעת כפי שהיא נראית מהצד, אבל רק ב-1918 זיהה האסטרונום האמריקאי הבר קרטיס שמדובר בערפילית פלנטרית.
תצפית
עריכהערפילית המשקולת הקטנה היא אחד העצמים החיוורים והקשים ביותר לצפייה שברשימת מסיה. נחוץ טלסקופ בינוני ותנאי צפייה טובים כדי להבחין בה וגם אז היא נראית ככתם מוארך שקצותיו מעט יותר בהירים ממרכזו. את צבעי הערפילית ואת החלקים פחות בהירים שלה ניתן לראות רק באמצעות בצילום ארוך חשיפה דרך טלסקופ מקצועי.
הערפילית נמצאת כמעלה מצפון-צפון-מערב לכוכב φ בפרסאוס כך שלא קשה לאתרה עם ציוד מתאים ובתנאי תצפית טובים.
מבנה ומאפיינים
עריכהחלקה המרכזי של הערפילית הוא בצורת טבעת אליפטית באורך של כ-1.5 דקות קשת וברוחב של כ-0.7 דקות קשת והיא מתפשטת במהירות של כ-42 ק"מ בשנייה. קו הראייה מכדור הארץ אל הערפילית הוא בזווית של כ-15 מעלות ביחס למישור הטבעת כך שהיא נראית כאליפסה שקצותיה בהירים יותר ממרכזה. בניצב למישור הטבעת יש שתי טבעות של גז שהדרום-מזרחית (עליונה בתמונה) מגיעה למרחק זוויתי של 2.75 דקות קשת ממרכז הערפילית והצפון-מערבית (תחתונה בתמונה) למרחק זוויתי של 2.25 דקות קשת ממרכז הערפילית. טבעות אלו נוצרו ככל הנראה לפני הערפילית המרכזית כתוצאה מרוח השמש של הענק האדום שקדם לננס הלבן שבמרכז הערפילית.[1] טבעות אלה מתפשטות במהירות של כ-20 ק"מ בשנייה והגז שבהן מיונן מהקרינה העל-סגולה של הננס הלבן, בדומה לחלק המרכזי של הערפילית. רוב האור הנפלט מהערפילית הוא באורך גל של 5,007Å שמאפיין חמצן מיונן פעמיים ([O III]).
מכיוון שמרחקה של הערפילית אינו ידוע בוודאות, קשה להעריך את גודלה. אם המרחק אליה הוא 2,500 שנות אור, אז קוטר הטבעת המרכזית הוא כשנת אור אחת וקוטר הטבעות החיצוניות הוא 1.5-1.7 שנות אור, ואם המרחק של הערפילית הוא 3,900 שנות אור אז קוטר הטבעת המרכזית הוא כ-1.7 שנות אור וקוטר הטבעות החיצוניות הוא 2.5-3 שנות אור.
לננס הלבן שבמרכז הערפילית יש בהירות מדרגה 16 וטמפרטורת פניו מוערכת בכ-60,000 קלווין. כמעט כל הקרינה שלו היא בתחום העל-סגול.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ערפילית המשקולת הקטנה בקטלוג מסיה באתר SEDS
- ערפילית המשקולת הקטנה, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 R. Stoyan S. Binnewies, S. Friedrich & K. P. Schroeder: Atlas of the Messier Objects: Highlights of the Deep Sky