פאולוס השני
פאולוס השני (בלטינית: Paulus II; 23 בפברואר 1417 – 26 ביולי 1471) היה אפיפיור מ-30 באוגוסט 1464 ועד מותו. נולד בשם פייטרו בארבו (באיטלקית: Pietro Barbo).
 | |||||
| פאולוס השני בפרוטומה מאת מינו דה פיאסול | |||||
| לידה |
23 בפברואר 1417 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 1471 (בגיל 54) רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
| שם לידה |
Pietro Barbo  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה | בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
עד הכתרתו עריכה
נולד בוונציה למשפחת סוחרים, אחיה של אמו היה האפיפיור אאוגניוס הרביעי ואביו סייע לגיסו לעלות על הכס. בתמורה, קידם אאוגניוס את אחיינו וב-1440 מינה אותו לחשמן. ב-1445 החל לכהן ככומר הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
כאפיפיור עריכה
נבחר לאפיפיור בקונקלווה קצרה במיוחד, שכללה סבב הצבעה יחיד בו השיג רוב של 14 מתוך 19 החשמנים הבוחרים. ההסכמה על בחירתו כללה הסכם במסגרתו הוגבל מספר החשמנים לעשרים וארבעה, האפיפיור הוגבל לאחיין יחיד אותו הורשה לקדם למעלת חשמן, נאסר עליו לצאת את רומא ללא הסכמת רוב החשמנים ולצאת את גבולות מדינת האפיפיור ללא הסכמת כולם. כן התחייב האפיפיור להמשיך את המלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ולכנס ועידה אקומנית בתוך שלוש שנים. עם זאת, כמעט מיד לאחר בחירתו ביטל פאולוס את ההחלטות, מתוקף היותו מונרך אבסולוטי במדינת האפיפיור ובעל סמכות עליונה בעולם הדתי. הוא הסתגר בלשכתו, קיבל מעט מבקרים, וגם אותם רק בשעות הלילה. ב-1469 עבר להתגורר בארמון ונציה (שנקרא אז ארמון סן מרקו) מחוץ לוותיקן. הארמון עוטר ביצירות אמנות רבות שהזמין.
ב-1466 ביטל האפיפיור את המחלקה בקוריה הרומאית שעסקה בניסוח מסמכי הכס הקדוש, כיוון שהמועסקים שם גילו נטייה לכתיבה וחשיבה המושפעת מרוח ההומניזם. אחד מבכירי הפקידים, ברתולומאו פלטינה, כתב מכתב גינוי לאפיפיור על כך שהוא כופה גישה שמרנית וסגורה. בתגובה נעצר ועונה. בהוראת יורשו של פאולוס, האפיפיור סיקסטוס הרביעי, חיבר פלטינה את החיבור Vitæ Pontificum Platinæ ("חיי האפיפיורים", ראה אור ב-1479), שהיה כתב גינוי חריף נגד פאולוס שתואר בו כרודף כבוד, ראוותן, גרגרן, רודף בצע, גנדרן וחובב גלימות (אולי רמז להומוסקסואליות[1]).
באותה שנה נידה פאולוס את ייז'י מפודבראדי, מלך בוהמיה, עקב שאיפתו של האחרון לאחד את אירופה תחת שלטון פרלמנטרי, ושחרר את אצילי בוהמיה מנדרי הנאמנות למלכם. בכירים שניסו להניא את פאולוס מהנידוי, נודו אף הם.
על אף שמרנותו, אימץ פאולוס את הדפוס. ב-1467 העניק לשני מדפיסים גרמניים, ארנולד פנרץ וקונרד שוויינהיים (אנ') להקים בית דפוס ברומא. הוא הוציא צווים שאסרו נקמת דם וכן צווים שהבטיחו את שלומם של היהודים, אסרו פרעות ביהודים והדריכו ליחס הוגן ליהודים.[2]
אין ודאות לגבי נסיבות מותו הפתאומי. יש טענה לפיה נפטר משבץ מוחי לאחר ארוחה שופעת במיוחד, אחרים טוענים שהורעל.[3] טענה ששבה ועולה היא שהאפיפיור מת במהלך יחסי מין הומוסקסואליים.[1]
לאחר מותו נבחן הונו האישי. בחדרי האוצר שלו נמצאו פנינים בשווי 300 אלף דוקט ותכשיטי זהב ואבנים טובות בשווי 300 אלף נוספים, כולל יהלום ענק בשווי 7,000 דוקט. בממון נעשה שימוש למימון המלחמה באימפריה העות'מאנית.
קישורים חיצוניים עריכה
- ערך באנציקלופדיה הקתולית
- Pastor, Ludwig (1900), Antrobus, Frederick Ignatius, ed., The history of the popes from the close of the Middle Ages : drawn from the secret archives of the Vatican and other -original sources, IV (2 ed.), Kegan Paul, Trench, and Trubner, pp. 3-194
- כתר משולש על פאולוס השני
- תפקידים
- ביוגרפיה, אתר NNDB
- פאולוס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פאולוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Gay Popes: Paul II (r -1471) and his embarrassing death
- ^ Pastor, Ludwig (1900), Antrobus, Frederick Ignatius, ed., The history of the popes from the close of the Middle Ages : drawn from the secret archives of the Vatican and other original sources, IV (2 ed.), Kegan Paul, Trench, and Trubner, p. 33
- ^ אנציקלופדיית האפיפיורים (באיטלקית)
| הקודם: פיוס השני |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סיקסטוס הרביעי |