פואמה סימפונית

פואמה סימפונית היא יצירה מוזיקלית חד-פרקית השואבת את השראתה ואת צורתה מדימויים חוץ-מוזיקליים. הפואמה נעה סביב נושא או נרטיב מסוים ובו כלי הנגינה "מתארים" סיפור. בראייה צורנית, לפואמה סימפונית מספר חטיבות, הדומות לאלו שבצורת סונאטה.

סגנון סימפוני זה הומצא ושוכלל על ידי המלחין ההונגרי פרנץ ליסט. ליסט חיבר 13 פואמות סימפוניות שונות משנת 1846 עד שנת 1861, כגון "הפרלודים", "טאסו", "מזפה" ו"אורפיאוס". מלחין נוסף שתרם להתפתחותה של הפואמה הסימפונית היה המלחין הגרמני ריכרד שטראוס, שחיבר, בין השאר, את הסימפוניות "דון ז'ואן", "תעלוליו העליזים של טיל אוילנשפיגל", "כה אמר זרתוסטרא" ו"דון קישוט".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פואמה סימפונית בוויקישיתוף

• פואמה סימפונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פואמות סימפוניות, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.