פויי, קיסר סין

פויי, קיסר סין
溥儀
לידה	7 בפברואר 1906; בייג'ינג, אימפריית צ'ינג הגדולה
פטירה	17 באוקטובר 1967 (בגיל 61); בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
שם לידה	ᡦᡠ ᡳ
מדינה	שושלת צ'ינג, מנצ'וקוו, הרפובליקה הסינית, הרפובליקה העממית של סין
מקום קבורה	בית הקברות חוולונג (סי'), סין
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של סין
בן או בת זוג	Empress Wanrong; Li Yuqin; Wenxiu; Tan Yuling; Li Shuxian
	2 בדצמבר 1908 – 12 בפברואר 1912; (3 שנים)
	→ גואנג סו, קיסר סין סון יאט סן (נשיא הרפובליקה הסינית) ←
	1 במרץ 1934 – 17 באוגוסט 1945; (11 שנים)
	→ (הוא עצמו בתור המנכ"ל)
פרסים והוקרה
	מסדר פריחת הסחלב; מסדר הבשורה הקדושה; מסדר סנט מוריס ולזרוס; מסדר השמש העולה; Order of the Illustrious Dragon; Order of the Auspicious Clouds; מסדר החרצית עם צווארון ;

פּוּיִי (בסינית: 溥儀, פין-יין: Pǔyí‏; 7 בפברואר 1906 – 17 באוקטובר 1967) היה הקיסר האחרון של סין. שימש גם כשליט מנצ'וקוו שהייתה מדינת בובות סינית בתקופת הכיבוש של האימפריה היפנית.

תחילת דרכו

פויי נולד בשנת 1906 כצאצא לאייסין גיורו, המשפחה המנצ'ורית שהוציאה מתוכה את שושלת צ'ינג. בגיל שלוש הוכתר לקיסר סין, ה-12 מקיסרי שושלת צ'ינג. עם הכרזת הרפובליקה הסינית ב-10 באוקטובר 1911 הודח מכסאו ובכך בא הקץ לשושלות הקיסרים בסין. המורדים שהכריזו על הרפובליקה בסין הבטיחו לשמור על ביטחונו ורווחתו של הקיסר לשעבר. ניתנה לפויי, בני משפחתו ויועציו הזכות להתגורר ב"עיר האסורה" בבייג'ינג ולנהוג בתחום צר זה בגינוני מלכות. פויי הצעיר זכה לחינוך טוב, למד אנגלית ממורה פרטי ואף בחר להוסיף לשמו הסיני את השם "הנרי", על שם הנרי השמיני, מלך אנגליה.

סין הייתה באותה תקופה בלתי יציבה מבחינה שלטונית וגנרלים שונים תפסו את השלטון בהפיכות מעת לעת. בשנת 1917 ביצע אחד הגנרלים ניסיון הפיכה בפקינג ופויי הוכרז על ידו בשנית כקיסר למשך 12 יום עד לכישלון ההפיכה.

ב-25 בנובמבר 1925 הוקפה העיר האסורה על ידי כוחותיו של גנרל אחר שדרש מפויי לוותר על תוארו המלכותי ולעזוב את העיר האסורה. פויי נמלט לשגרירות יפן ומצא בה מקלט. היפנים הובילו את פויי לאחת מערי החוף בה היו להם השפעה וכח.

שיתוף הפעולה עם יפן

ב-18 בנובמבר 1931 פלשו כוחות יפן לחבל מנצ'וריה בצפון סין. הפלישה החלה בעקבות פרובוקציה יפנית: חיילים יפניים ששמרו על מסילת הברזל בדרום מנצ'וריה, פוצצו חלק מן המסילה, ובכך יצרו מראית עין מעשה טרור, ששימש כתרוץ לפלישה. הכח הפולש היה צבא יפני אוטונומי שנקרא צבא קוואנטונג.

פויי נדרש על ידי היפנים לעזור בהקמת מדינה נפרדת מסין, במנצ'וריה. הוא נענה לדרישה אך ביקש כי מדינה זו תהיה ממלכה בשלטונו. ב-13 בפברואר 1932 הבריחו היפנים את פויי מסין למנצ'וריה, אשר בחסות יפן הוכרזה ב-18 בפברואר 1932 כממלכה עצמאית לכאורה, ששמה מנצ'וקוו. פויי הוכרז כעוצר הממלכה וב-1 במרץ 1932 הוכרז כקיסר.

ממלכת מנצ'וקאו הייתה מדינת בובות תחת שליטה יפנית, ופויי היה למעשה קיסר בובה. בממשלת הממלכה שימשו יפנים כסגני שרים, אך הם אלו שנתנו את ההוראות וניהלו את הממלכה בחסות צבא קוואנגטונג.

במשך תקופת מלחמת העולם השנייה לא היה פויי יותר מאשר חותמת גומי בידי השליטים היפנים והם השתמשו בשמו ובתוארו לצורכי תעמולה. היפנים אף התערבו בחייו הפרטיים של פויי, אילצו אותו לשאת אישה יפנית ולהמיר את דתו מבודהיזם לדת השינטו.

לאחר מלחמת העולם השנייה

ב9 באוגוסט 1945 הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן. באותו יום הצבא האדום פלש למנצ'וריה. ב10 באוגוסט מטוסים סובייטים הפציצו את צ'אנגצ'ון. יום למחרת עזב פויי עם פמלייתו את העיר ברכבת ונסע דרומה. ב15 באוגוסט נודע לו על הכרזת קיסר יפן על כניעת יפן בפני בעלות הברית. לכן, ביום למחרת הוציא פויי הודעה רשמית על פרישתו מקיסרותו. הוא עצמו עם כמה אנשים קרובים טס במטוס קל למוקדן, שם היה אמור לעלות על מטוס שיקח אותו ליפן. אך זמן קצר לפני המראתו ליפן נחתו בשדה תעופה של מוקדן מטוסי תובלה סובייטים עם כוח קומנדו, שהשתלט על שדה התעופה ולקח את כל הנמצאים בו בשבי. פויי הועבר לשטח ברית המועצות והושם במעצר בעיר צ'יטה, בהמשך הוא הועבר לחברובסק. פויי הוחזק בתנאים נוחים למדי. הוא התגורר בסנטוריום יחד עם המשרתים שלו ממנצ'וריה. באוגוסט 1946 הוא הוטס ליפן כדי להעיד במשפטי פושעי המלחמה היפנים. ממשלת קוומינטנג דרשה מספר פעמים מברית המועצות להסגיר את פויי לידיה, אך סורבה. רק לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים, הוחזר פויי לסין ביולי 1950 כמחווה של יוסיף סטלין למאו דזה-דונג.

בסין נידון פויי למאסר באשמת בגידה ופשעי מלחמה. הוא ריצה את מאסרו בכלא במחוז ליאונינג עד דצמבר 1959. לאחר שחרורו התגורר בבייג'ינג, שם עבד כגנן בגן בוטני. בשנת 1960 הוענקו לו זכויות אזרח והותר לו לכתוב את הביוגרפיה שלו, שהתפרסמה ב-1964. בגלגולו האחרון היה פויי לתומך בקומוניזם וחבר בבית הנבחרים הסיני. בשנת 1966, עם תחילת מהפכת התרבות הוצמדה לו אבטחה, מחשש לפגיעה בו מצד פעילי המהפכה. פויי מת בביג'ינג בשנת 1967 מסרטן הכליה.

בתרבות

עשרים שנה לאחר מותו של פויי, יצא לאור הסרט "הקיסר האחרון" (The Last Emperor) בבימויו של ברנרדו ברטולוצ'י, אשר סיפר את סיפור חייו של פויי. הסרט זכה להצלחה אמנותית וקופתית, והוענקו לו תשעה פרסי אוסקר, בקטגוריות השונות לשנת 1987. בשנת 2010 יצא הספר "צופן הקיסר", שהוא אחד מסדרת ספרי "39 רמזים". הספר נכתב על ידי גורדון קורמן, ומספר על חייו של פויי וקשריו עם בית הקהילים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פויי, קיסר סין בוויקישיתוף

פויי, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פויי, קיסר סין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פו אי (1906-1967), דף שער בספרייה הלאומית
פויי, קיסר סין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פויי, קיסר סין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)