פוליטיקה השוואתית
פוליטיקה השוואתית היא תחום מחקר במדע המדינה, העוסק בלמידה על ידי השוואה ומיון בין צורות שלטון וממשל ומערכות פוליטיות במדינות שונות.
מתודולוגיה
עריכההפוליטיקה ההשוואתית בנויה על 3 מגמות:
- מחקר פרטני של מדינות – כל מדינה בפני עצמה. יצירת מאגר של ידע עמוק על כל מדינה, שניתן להשתמש בו לצורכי השוואות.
- השוואה מערכתית בין מדינות – בדיקת נושא מסוים לרוחב. הגדרת ההבדלים בין המדינות ומתן הסבר להבדלים אלו.
- מתודולוגיה השוואתית – פיתוח שפה וכלים משותפים לכל החוקרים בתחום הפוליטי.
פוליטיקה השוואתית נוטה להתמקד בתהליכים ומבנים פנים-מדינתיים. כמו כן, היא משווה בין מערכות פוליטיות, מערכות פוליטיות תת-מדינתיות (אזוריות או מקומיות), ויחידות על-לאומיות (כגון ארגונים בינלאומיים ומרכיביהם). על מנת לערוך בדיקת פוליטיקה השוואתית בארצות אחרות, ישנו צורך בהבנת הרקע שלהן מבחינת היסטורית, חוקית, תרבותית ודמוגרפית. ללא שימוש בשיטת המחקר ההשוואתית, לא ניתן להגיע להכללות תקפות בנוגע לממשל ופוליטיקה - הניתוח ההשוואתי מאפשר לבדוק ולגזור את מהימנותן של הכללות אלו; כמו כן, הוא מאפשר להבין את היתרונות והחסרונות של מבנים ותהליכים פוליטיים במדינה נתונה ולייבא ממדינות אחרות. המחקר ההשוואתי אינו מספק תשובות בנושאים ערכיים (חירות, שוויון וכדומה).
היסטוריה
עריכהנהוג למנות שלוש תקופות עיקריות בחקר הפוליטיקה ההשוואתית:
- תקופה ראשונה: התקופה המסורתית שבין מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. התמקדות במוסדות הפורמליים של המדינה, ובעיקר במדינות הדמוקרטיות. הפוליטיקה נחשבה למשהו מצומצם, פורמלי, מכיוון שהתמקדו בממשלה, בחוקים וביחס בין רשויות השלטון. משפט חוקתי היה התחום הבולט במחקר ומוסדות המדינה נתפסו כשחקנים העיקריים.
- תקופה שנייה: לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. מזוהה עם גבריאל אלמונד האמריקני, אשר יצא כנגד המחקר של מדינות דמוקרטיות בלבד והסתכלות רק על מוסדות. תקופה זו מאופיינת בהרחבת עולם המושגים והמחקר של הפוליטיקה ההשוואתי, וכן הרחבת התחום הגאוגרפי של הפוליטיקה ההשוואתית גם למדינות בעולם השלישי. התפתחה התפיסה לפיה הפוליטיקה רחבה הרבה יותר מהפוליטיקה החוקית-פורמלית המתקיימת במוסדות. התפתחו תאוריות כגון הקשר בין התפתחות כלכלית ויציבות דמוקרטית. במקום גישה מוסדית-חוקית הם פיתחו גישה רציונלית פונקציונלית.
- תקופה שלישית: קמה בשנות השמונים של המאה ה-20 כביקורת על התקופה השנייה. המגמה מבוססת על מחקרים שטוענים כי זו הייתה טעות לזנוח את המוסדות הפורמליים של המדינה, וכי יש לבצע סינתזה בין שתי התקופות. המוסדות חוזרים להחקר, אך כחלק ממערכת פוליטית ריאלית כוללת. בתקופה זו נצפתה עלייה של מחקרים השוואתיים המתמקדים באזורים גאוגרפיים שונים. הפוליטיקה ההשוואתית כבר לא מעוניינת בגורמים היוצרים פוליטיקה מסוג מסוים, אלא בהשפעות של פוליטיקה מסוג מסוים: כגון מתי דמוקרטיות יציבות, מהן השלכות סוג המשטר וכדומה.
בין החוקרים הבינלאומיים המרכזיים בתחום ניתן למנות את גבריאל אלמונד, ארנד ליפהרט, סימור מרטין ליפסט, סמואל הנטינגטון, רוברט א. דאהל, ברינגטון מור, רנדולף ל. ברהם ואנדריי מרקוביץ'. חוקרים ומומחים ישראלים לפוליטיקה השוואתית כוללים את: משה הלינגר, נעמי חזן, אברהם דיסקין, גד ברזילי, משה מאור ועוד.
לקריאה נוספת
עריכה- בנימין נויברגר, דמוקרטיות ודיקטטורות: רעיונות, הקשרים, משטרים, (האוניברסיטה הפתוחה, 2007-2004)
- רוד הייג ומרטין הרופ: פוליטיקה השוואתית (תרגום על ידי חדוה ארליך, 2011)
- מנחם הופנונג, סמכות, עוצמה והפרדת רשויות — ביקורת שיפוטית בישראל בפרספקטיבה השוואתית, נבו (הוצאה לאור)
- פוליטיקה - כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלואמיים, המכון ליחסים בינלאומיים על-שם לאונרד דייוויס, האונ' העברית בירושלים. גיליון מס' 23, אביב 2014
קישורים חיצוניים
עריכה- חברי פרלמנט חדשים - סקירה השוואתית באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 20 במרץ 1997
- מבוא לפוליטיקה השוואתית - סיכום מקיף באתר טקסטולוגיה
- תחומי מחקר במדעי המדינה, ToStudy, ב-21/06/2012
ממשל השוואתי, דף שער בספרייה הלאומית
