פול רוויר
פול רוויר (באנגלית: Paul Revere; 1 בינואר 1735 – 10 במאי 1818) היה צורף אמריקני ממוצא צרפתי ופטריוט פעיל במהפכה האמריקנית. עיקר תהילתו לאחר מותו הייתה עקב תפקידו כרץ בקרב לקסינגטון וקונקורד. ידוע בזכות שירו של הנרי וודסוורת' לונגפלו.
 | |
| פורטרט של פול רוויר שצויר על ידי ג'ון סינגלטון קופלי | |
| לידה |
1 בינואר 1735 בוסטון, פרוביניציית מסצ'וסטס  |
|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1818 (בגיל 83) בוסטון, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרנארי |
| מקום מגורים |
Paul Revere House |
| השכלה |
אקדמיית וסטפורט |
| בן או בת זוג |
|
| חתימה |
 |
  | |
רוויר היה צורף משגשג ושירת כקצין באחת המערכות הקשות במלחמה. לאחר המלחמה הקדים פול רוויר את זמנו בהבחנתו את הפוטנציאל הגלום בייצור המוני של חפצי מתכת, הבחנה שהפכה אותו, בעיני היסטוריונים רבים, לאבי התעשייה האמריקנית.
ביוגרפיה
עריכהתאריך לידתו המדויק של פול רוויר אינו ידוע. על פי רישומים שנמצאו בכנסיית "ניו בריק" בבוסטון, פול רוויר הוטבל ב-22 בדצמבר 1734 על פי הלוח היוליאני (שהיה נהוג אז באימפריה הבריטית), או ב-2 בינואר 1735 על פי הלוח הגרגוריאני. רוויר היה בנו הבוגר ביותר (ששרד) של אפולוס ריווירי, פליט הוגונטי מוולניה ששינה את שמו לרוויר.
פול רוויר מיעט להגיע לבית ספר ולמד את הצורפות והמסחר במתכות יקרות כאשר ששימש כשוליה לג'ון קוני. בשנת 1756 התמנה כקצין ארטילריה בדרגת סגן־משנה במשלחת התקיפה נגד קראון פוינט, ולאחר מכן הוצב למספר חודשים בפורט אדוארד בניו יורק.
רוויר הפך לחרט נחושת מיומן בתקופה שקדמה למלחמה. בנוסף, היה חבר קרוב של סמואל אדמס והיה מעורב בשלבים המוקדמים של המאבק לעצמאות. הוא חרט מספר תגליפים אנטי-בריטים; אחד מתגליפיו המפורסמים הוא תגליף פרו-פטריוטי המתעד את טבח בוסטון.
רוויר היה אחד ממנהיגי מסיבת התה של בוסטון ואחד משלושים הפטריוטים שהתנדבו לסייר ברחובות היישוב נורתאנד, על מנת לעקוב ולדווח על התקדמות החיילים הבריטים. בדצמבר 1774 נשלח רוויר לפורטסמות', ניו המפשייר, על מנת לזרז את התפרצות המאבק ופיתה את הבריטים לתקוף ולכבוש את פורט ויליאם ומרי - אחת הפעולות הצבאיות הראשונות של המלחמה.
רכיבת חצות
עריכהאחד המאורעות הידועים בחייו של פול רוויר הוא האחרון בשרשרת מאורעות קטנים בשם "אזעקת אבק השריפה": "רכיבת החצות" המפורסמת התרחשה בלילה שבין ה-18 ל-19 באפריל 1775, כאשר הוא וויליאם דוז התבקשו על ידי ד"ר ג'וזף וורן לרכוב לצ'ארלסטון, מסצ'וסטס על מנת להזהיר את המיליציות שישבו בלקסינגטון ובקונקורד מפני החיילים הבריטים המתקדמים מבוסטון לכיוונם. אל דוז ורוויר הצטרף רוכב נוסף בשם סמואל פרסקוט.
על אף שקיבל הנחיות לשמור על שקט בצירים שבהם עשו דרכם ללקסינגטון וקונקורד, החליט רוויר (על דעת עצמו) להקים רעש ולהזהיר כל בית שעבר בדרכו. רוויר הגיע ללקסינגטון בחצות הליל והעביר את החדשות על התקדמות הבריטים לג'ון הנקוק וסמואל אדמס. בדרכם לקונקורד נתפסו השלושה על ידי חיילים בריטים שהחליטו לעכבם. פרסקוט הצליח להימלט מהחיילים ולהגיע לקונקורד בזמן להזהיר את תושביה מהבריטים. פול רוויר עוכב וסוסו הוחרם ולכן היה צריך לעשות את דרכו חזרה ללקסינגטון ברגל. למרות כל זאת הספיק רוויר להגיע ללקסינגטון בזמן בשביל לראות את היריות הראשונות בקרב ואת הניצחון שהושג בזכות האזהרה, שהובאה על ידי שלושת הרוכבים בלילה ועזרה להכין את המיליציות לקרב. המיליציות שהוקמו וחומשו עוד באותו לילה היוו את ראשיתו של הכוח הלוחם האמריקני במלחמה, שהפך מאוחר יותר לבסיס לצבא הקונטיננטלי.
.jpg)
תקופת המלחמה
עריכהבשנת 1775 נשלח פול רוויר לפילדלפיה על ידי הקונגרס המחוזי של מסצ'וסטס על מנת לבחון וללמוד את מטחנת אבק השרפה היחידה שעבדה אז במושבות. על אף שהורשה רק לחצות דרך המבנה הצליח רוויר לאסוף מספיק מידע על המטחנה בשביל להקים אחת גם בעיר קנטון.
באפריל 1776 מונה רוויר לקצין חיל רגלים בדרגת רב־סרן במיליציה של מסצ'וסטס, ובנובמבר קודם לדרגת סגן־אלוף בארטילריה; הוא הוצב בארמון ויליאם, שחלש על נמל בוסטון והגן עליו, ולבסוף גם פיקד עליו.
רוויר הצטרף למשלחת שיצאה לרוד איילנד ב-1778 ושנה לאחר מכן גם למשלחת הרת אסון לפינובסקוט. לאחר ששב הואשם רוויר באי קיום פקודות הקצין הממונה על המשלחת, עמד למשפט צבאי, וזוכה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פול רוויר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פול רוויר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פול רוויר, באתר Discogs (באנגלית)
