פורטל:ארכאולוגיה של המזרח הקרוב/הידעת?/14
מוזס וילהלם שפירא היה אספן וסוחר עתיקות שחי ופעל בירושלים העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1873 הסתבך בפרשת זיוף, כשמכר למוזיאון בברלין אלפי חרסים, מואביים כביכול, שהתבררו כעבודת זיוף של קדרים בני התקופה. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1883, הודיע כי רכש אוסף של מגילות מתקופת הבית השני שהתגלו במערות באזור ים המלח. הגילוי הרעיש את עולם הארכאולוגיה, ומשך עניין מצד מספר מוזיאונים, בהם המוזיאון הבריטי, שאף הציג שתיים מהמגילות בתערוכה שאליה נהרו אלפי מבקרים, ובהם ראש ממשלת בריטניה ויליאם גלאדסטון. שפירא כמעט מכר את המגילות למוזיאון הבריטי עבור סכום עתק של מיליון לירות שטרלינג, אך ארכאולוגים שבדקו את המגילות, בראשם שארל קלרמון-גנו, טירפדו את העִסקה, וטענו כי המגילות מזויפות. שפירא עזב את לונדון בבושת פנים, כשהוא ממורמר ומושפל. במהלך החודשים הבאים נדד ללא מטרה בערי אירופה, כשהוא הולך ומאבד את צלילות דעתו. בשנת 1884 שם קץ לחייו, ביריית אקדח, בחדרו במלון קטן ברוטרדם. המגילות נמכרו בסכום זעום לאספן פרטי, ובהמשך אבדו עקבותיהן. בשנות הארבעים של המאה ה-20 נתגלו מגילות מדבר יהודה במערות בקומראן, וערערו את אחת מההנחות המרכזיות של מלומדי המאה התשע-עשרה ביחס למגילות שפירא – כי לא ייתכן שמגילות קלף ישתמרו במשך אלפי שנים, דבר שגרם למספר חוקרים לטעון כי ייתכן ומגילות שפירא אינן מזויפות והן החמצה ארכאולוגית אדירה.