פטר חמור

ביהדות פטר חמור הוא כינוי למצות עשה, לפיה מצווים לפדות את הוולד הבכור שנולד לאתון.

פטר חמור
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, י"ג, י"ג
משנה מסכת בכורות, פרק א'
משנה תורה הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"ב
שולחן ערוך יורה דעה, סימן שכ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה פ"א, עשה פ"ב
ספר החינוך, מצווה כ"ב, מצווה כ"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

על פי הכתוב בתורה יש לפדותו בשה, במקרה שלא פדו את פטר החמור, יש לערוף את ראש החמור ולקוברו.

מקור המצוותעריכה

מצווה זו מוזכרת בתורה פעמיים:

בספר שמות מוזכר כך: "וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו" (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ג), פעם נוספת נזכרת המצווה בספר במדבר: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" (ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק ט"ו).

לדעת חז"ל יש לפדות רק את בכור החמור, ולא בכור של כל בהמה טמאה. בתלמוד מסופר שרבי חנינא שאל את רבי אליעזר מהו טעמה של מצוות פטר חמור:

אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א"ל גזירת הכתוב היא ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים

לפי אחד ההסברים לבכור הבהמה הטמאה יש קדושה, אך מכיוון שהוא נחשב על פי התורה כמין טמא, הוא אינו יכול להיות מוקרב על גבי המזבח, ולכן יש לגרום לקדושתו להיות מופקעת על ידי פידיונו בשה. מצווה זו דומה למצוות פדיון הבן של בכור מישראל, שבו הבכור נפדה באמצעות כסף.

מדיני המצווהעריכה

  • בעלים - חמור של ישראל חייב בפדייה, אבל חמור של גוי פטור מן הפדיון. גם חמור שיש לגוי חלק בו - פטור מן הפדיון, ולכן ניתן להיפטר מהמצוה על ידי מכירת חלק מן החמור לגוי. חמור של כהן או לוי פטור אף הוא מן הפדיון.
  • פדיון - לכתחילה פודים את הבכור הזכר מן האתון בטלה כבשים או בגדי עיזים. הטלה או הגדי ניתנים לכהן, אשר יכול לעשות בו כרצונו, מאחר שפדיונו אינו הופך אותו למקודש.
  • שווה שה - בדיעבד יכול לפדות מי שאין ברשותו טלה או גדי יכול לפדות את פטר החמור בכסף בשווי החמור.
  • ברכה - קודם פדיית החמור יש לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון פטר חמור".

מצוות עריפת ראש הפטר חמורעריכה

במקרה והאדם אינו רוצה לפדות את החמור כפי המצווה, מוטלת עליו המצווה לערוף את ראש החמור כפי הכתוב בפסוק: "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ג).

במזרח הקדוםעריכה

לפי התפיסה בתורה, לבכור החמור יש מעין קדושה. תפיסה זו הייתה קיימת גם בתרבות של החיקסוס. באתרים של החיקסוס כמו תל הרור בנגב ואווריס בירת החיקסוס במצרים, נתגלו קבורות טקסיות של חמור, שכנראה בוצעו במהלך פולחן דתי. בתל-הרור נקבר החמור עם רסן מכסף ואוכף. האל של החיקסוס, סת, תואר באמנות גם בדמות של חמור, ואולי מכאן הייתה קדושתו לעם החיקסוסי, וייתכן שיש לכך קשר עם עלילת החמור.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.