פילוקטטס (סופוקלס)

פילוקטטס (ביוונית: Φιλοκτήτης) הוא מחזה של סופוקלס העוסק בגיבור פילוקטטס שנותר באי למנוס לאחר שהוכש בידי נחש.

פילוקטטס
Φιλοκτήτης

כתיבה	סופוקלס
דמויות	פילוקטטס אודיסאוס נאופטולמוס הרקולס סוחר
סוגה	טרגדיה יוונית
הצגת בכורה	409 לפנה״ס
שפה	יוונית עתיקה

הדמויות

• המלך אודיסאוס – יוצא אל למנוס להביא את פילוקטטס ואת קשתו, מתואר כתחבולן
• נאופטולמוס – בנו של אכילס, מלווהו של אודיסאוס - רגיש יותר מאדונו
• פילוקטטס
• הרקולס – הדמות האלוהית במחזה, מופיע לקראת הסוף ומזהיר את פילוקטטס
• סוחר – שהוא למעשה מרגל שנשלח אל האי
• מקהלה של ספנים מהצבא היווני.

עלילה

פילוקטטס הוכש בידי נחש ברגלו מאחר שדרך על אדמה מקודשת בעת המסע לטרויה. ההכשה הותירה אותו בכאב עם פצע פתוח שנודף ממנו ריח נורא. הוא חווה התקפים מדי פעם ולכן היוונים מותירים אותו לבדו באי למנוס. עשר שנים לאחר מכן, היוונים מבינים על סמך נבואה שהם יזדקקו לפילוקטטס ולקשתו של הרקלס כדי לנצח במלחמה. לפיכך אודיסאוס מפליג חזרה ללמנוס עם נאופטולמוס, בן אכילס, כדי להשיב את פילוקטטס.

המחזה עוסק בשאלה כיצד שכנע אודיסאוס את פילוקטטס לחזור לטרויה. הוא נפתח בדיאלוג בין אודיסאוס ונאופטולמוס באי כאשר הראשון מסביר לאחרון שלפעמים יש לבצע מעשה מביש כדי לזכות בתהילה, דהיינו, עליו להתחבב על פילוקטטס בסיפור שקרי כדי להביאו לטרויה. לפיכך נאופטולמוס העמיד פנים שהוא אויבו של אודיסאוס מאחר שהוא לקח ממנו את נשק אביו (אכילס). פילוקטטס מבקש מנאופטולמוס להחזיר אותו לביתו והאחרון נעתר.

בדיוק כשנאופטולמוס ופילוקטטס עומדים להפליג מן האי, פילוקטטס נכנס להתקף ומתעלף. ניסיונו של פילוקטטס לימד אותו שבכל פעם שיש לו התקף זה מסתיים בכך שלא לוקחים אותו מהאי, והוא מאוד חושש לתוצאה זו שוב, לכן לפני התעלפותו הוא מפקיד את קשת הרקלס בידי נאופטולמוס. נאופטולמוס מתלבט אם ללכת משם עם הקשת, והמקהלה מעודדות אותו לבצע זאת כי זו תוכנית האלים. נאופטולמוס מחליט להמשיך לטרויה עם הקשת ובלי פילוקטטס. אז, פילוקטטס מתעורר, מבין שרומה, ומנסה לשכנע את נאופטולמוס לחזור לטרויה אך להשאיר בידיו עם הקשת, שכן בלי הקשת הוא לא יצליח לשרוד.

נאופטולמוס מתלבט מה עליו לעשות עם הקשת ואז אודיסאוס מופיע, ומנסה לשכנעו להשאיר את הקשת אצלו. פילטוקטטס מבין כי נאופטולמוס רוצה לקחת ממנו את הקשת ומתחנן על חיו מאחר שהקשת הייתה כלי הציד שלו. בשלב מסוים מחליט נאופטולמוס להחזיר את הקשת ומנסה לשכנע את פילוקטטס לבוא לטרויה אבל פילוקטטס מתעקש שלא. לבסוף, נאופטולומוס מסכים לקחת את פילוקטטס חזרה ליוון. אבל, בעודם עוזבים, הרקלס האל מופיע ומספר לפילוקטטס שעליו לצאת למלחמה בטרויה. פילוקטטס מקבל את צו האל ופונה לטרויה.

אקספוזיציה

בתחילת האקספוזיציה אנו נחשפים לדמויות המתוארות בידי אודיסאוס. בנוסף, אודיסאוס מספר לנו על המיקום, האי למנוס והאירועים שהתרחשו. פילוקטטס נותר במשך שנים על האי. הצבא של טרויה, שמורכב מקובץ של מפקדים, בניהם מלנאוס ואגממנון, רצו לנטוש את פילוקטטס לטענתו של אודיסאוס. הוא לעומתם לא חפץ להותיר את פילוקטטס שם, למרות שאנו יודעים כי הוא נטל חלק מהאחראיות בהחלטה.

בפתיחת המחזה, אודיסאוס הורה לנאופטולמוס לשכנע את פילוקטטס לבוא לטרויה. הוא מסביר שאם יידרש לכך יותר מידי זמן, אודיסאוס ישלח שליח שיעזור לנאופטולמוס. השליח מגיע, ומספר על הנבואה של הלנוס, כאן נכנס הציר המאונך. הלנוס ניבא כי כדי שטרויה תיפול פילוקטטס צריך להגיע עם הקשת. ברור כי פילוקטטס עצמו צריך לבוא לטרויה, כך יש קשר בין הציר האנכי לציר האופקי וכידוע בתומו קטסטרופה. הקשת היא כלי אנושי אבל היא ייצוג של נוכחות האלים לכן הוויכוח סביב הקשת מערב גם את האלים.

המרחב

שימוש בצירים (למעלה, למטה ופנים) בא לידי ביטוי בצורה מובהקת במחזה. מרבית הקהל ידע את סוף המחזה שכן פילוקטטס הוא הגיבור אשר הגיע לטרויה והרג את פאריס בהתאם לנבואה. השאלה הגדולה לא נגעה לסיום אלא לאופן ההתנהלות של המחזה. באקספוזיציה הציר המאוזן מחולק לשלושה חלקים, יוון (מע'), אי למנוס וטרויה (מז'). אודיסאוס מציג בפני נאופטולמוס רק את הציר שחשוב לו, המזרחי. לעומת זאת פילוקטטס חושף לקהל את הציר המערבי. השאלה סביב המחזה הוא לאיזה כיוון יש לפנות. סוף המחזה על פי המישור של בני האדם הוא שפילוקטטס יחזור ליוון. בעת שהדיון האנושי הוכרע בניצחון של פילוקטטס, מגיע הציר האנכי של האלים. הרקלס מופיע ויוצרת קשר ישיר בין הקשת לבין בעליה. הדרמה המסועפת שהתנהלה לאורך המחזה בציר המאוזן, נשלטה לגמרי על ידי הציר המאונך. זהו סיום דאוס אקס מכינה שבו האל מתערב כדי להכריע את העלילה.

קיטוב גאוגרפי ומוסרי. הניגוד בין טרויה ויוון הוא לא רק גאוגרפי אלא גם מוסרי. הציר המזרחי הוא הקוטב החיובי המתקשר למוסר. לעומת זאת, הציר של המערבי הוא הקוטב השלילי. מתוך הנאום של פילוקטטס עולה כי כל מה שעולה מטרויה הוא רקוב, גיבורים מתים (כמו איאס). גם בנאום נאופטולמוס נרמז כי הציר המערבי הוא רקוב. בנוסף נאופטולמוס מביע אכזבה ממה שמתרחש בטרויה במובן המוסרי והרצון לשוב הביתה.

נאום פילוקטטס חושף לפנינו את המעגליות ביצירה. פילוקטטס, בכריס הוכש מנחש (מערב), משם הותירו אותו בסלמיס (מזרח), והיוונים המשיכו לטרויה (מערב). בנוסף יש ביטוי זמן מעגלים, ”כך עברה לי הזמן, עונה, עונה”, כלומר ציר הזמן מתחבר עם הציר המרחבי של הצירה.

חשיבות המעשה על פני הכוונה

ההפלגה לטרויה, הוא המעשה ממנו רצה פילוקטטס להימנע יותר מכל אך זו הפעולה החשובה ביותר שעשה. במילים אחרות, הכוונה של פילוקטטס, אם לפנות אל טרויה או לא אינה חשובה אלא העובדה שהוא לבסוף פנה אל טרויה. זו היא תפיסה יוונית עמוקה ששופטת את האדם, לא לפי כוונותיו, אלא לפי מעשיו, וזו הסיבה בשלה פילוקטטס נענש בעוון עבירתו. אומנם הוא לא התכוון לדרוך על מקום קדוש אך ברגע שהוא ביצע את המעשה - הוא נענש.

הערך ההירואי

הערך הירואי הוא חשוב ביותר ולכן פילוקטטס בהלם שנאופטולמוס לא הכיר את שמו. פילוקטטס מציג עצמו גיבור כהרקלס, למרות שהגיבור היו מזדהים רק בעת הקרב. הטענה של פילוקטטס כי הוא גיבור מעט בעייתית ובאופן פרדוקסלי הוא דן למעשה על העתיד שלו. הקשר בין פילוקטטס להרקלס הוא עמוק. בשעה שהרקלס היה לבוש בכותנת מורעלת ולא הצליח להוריד אותה, הוא בנה לעצמו מדורה וביקש מבנו שיצית אותו באש. הבן סירב ולכן הוא ביקש מפילוקטטס. בתמורה הוא יעניק לו את הקשת שלו.

הבחירה בהרקלס אינה מקרית מאחר שברגע שהוא הפך לאל, הפך הרקלס להיות בציר המאונך. לכן פילוקטטס שמח להיות בקשר עמו. לעומתו אודיסאוס מתואר כתחמן שמבקש מנאופלוטומוס לשקר לפילוקטטס. פילוקטטס מסמן את תום עידן ההירואיות מאחר שהוא מבדיל עצמו מאודיסאוס ואומר שגיבורים הם אנשים כמו אודיסאוס, לו לעומת זאת אין רצון להיות גיבור.

באיליאדה אנו רואים את הקוד ההירואי שולט, למשל אודיסאוס אומר כי הוא שונא שקרנים. בניגוד זאת באודיסיה משתנה ערך זה לערך ההישרדות והחמקמקיות. לפיכך דמותו של אודיסאוס בעלת שני פנים. מצד אחד הוא יכול להתגלות כאציל ומנגד כמנוול. הניגודיות הזו אפשרה לגלם אותו בשני תפקידים. המיתוס ההומרי חותר כנגד ערך ההרואיות, למשל הקשת של פילוקטטס היא זו שהרסה את טרויה, נשק שאינו הירואי. בנוסף, אכילס ופאריס מתו באופן לא הירואי.

הדילמה של נאופטולמוס

הדילמה של נאופטולמוס הופכת לשאלה המרכזית של המחזה, האם נאופטולמוס יפעל בדרכו של אודיסאוס? נאופטולמוס עדיין לא הושחת נפשית בידי המלחמה (בניגוד לאודיסאוס), וגם לא פיזית (כמו פילוקטטס), ולכן יש לו פוטנציאל לבחור בבחירה המוסרית. הרגע שבו הוא נמנע מהבחירה הזאת הוא רגע משמעותי במחזה, סיום פוטנציאלי. בדרך כלל, כשהמקהלה יוצאת המחזה נגמר. ב"פילוקטטס", המקהלה אומרת שוב ושוב שהיא יוצאת, והקהל נכנס למעין חוסר ודאות לגבי עיתוי הסיום של המחזה.

מה שמעיק על נאופטולמוס הוא מערכת היחסים בינו לבין פילוקטטס שמתוארת כמערכת יחסים בין אב לבן. פילוקטטס מתייחס אל נאופטולמוס כמו אל בן. לפילוקטטס אין ילדים ונאופטולמוס אין אב. יש כאן פער של המחויבות הרגשיות בתוך המשפחה. לבסוף נאופטומלוס מתייחס אל פילוקטטס כאב, מחזיר את הנשק ומחליט להחזיר אותו הביתה.

הופעתו של אודיסאוס

מפגש נוראי מבחינת פילוקטטס כי אודיסאוס טוען שיש בידו את התמיכה של האלים במעשיו. סוף המחזה מוכיח שהוא אכן צדק, אך פילוקטטס טוען שלא ייתכן שהאלים, שאחראים על הצדק תומכים באודיסאוס. כשפילוקטטס מנסה להתאבד, לא מאפשרים לו, זהו למעשה ביטוי לרצונם האלים. יש בכך משמעות נוראית לגבי הקיום האנושי, אין לנו אפילו את האפשרות לבחור להתאבד והאלים תומכים באי צדק.

החלטת נאופטולמוס היא למעשה יציאה כנגד החלטת האלים. המחיר כמובן יהיה נוראי. מבחינת פילוקטטס, זה הדבר שהוא הכי רצה אבל מצד שני הוא מוותר על ריפוי לפצעיו וגבורה אותה היה יכול להשיג רק בטרויה.

חוסר אונים של האדם

האדם הוא קטן בעולם, הוא חלש כנגד האלים ונורא מכל, האלים הם לא דווקא יצורים מוסריים וטובים. להפך, האלים בחרו להותיר את פילוקטטס במשך שנים על אי, חצי מת וסובל רק בשביל להחזיר אותו לטרויה. העונש שנפל עליו, גם הוא לא היה מבחירה שלו. ואף החזרה לטרויה נכפתה עליו מגורם למעלה. סוף טוב? אודיסאוס מציג כי אין סוף טוב לפרט שכן הוא מתחיל בקטסטרופה של פילוקטטס ומסתיים בהבראה שלו והפלת טרויה אבל במישור האישי הוא בדיוק הפוך, הוא יעדיף להתאבד מלחזור לטרויה, לריקבון האנושי.

חוסר האונים של האדם נרמזת גם בסיפורו של הרקלס, סמל מובהק לסבל האנושי ולאדם כקרבן של האלים. מקרה נדיר של אדם שהפך לאל. מרגע שהוא הופך לאל, הוא מאמץ את ההתנהגות המרושעת של האלים שאטומים לגמרי לסבל האנושי.

תרגומים

• סופוקלס, פילוקטטס, מיוונית: אהרון שבתאי.
• שבע הטרגדיות, מיוונית שלמה דיקמן.
• טרגדיות נבחרות של איסכילוס, סופוקלס ואורפידס, מיוונית אהרן קמינקא.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פילוקטטס בוויקישיתוף

• פילוקטטס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פילוקטטס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)