פירומניה
פִּירוֹמַנְיָה (בלועזית: Pyromania – הלחם בסיסים ביוונית: פּיר (πῦρ) = אש, מאניה (μανία) = שיגעון) היא הפרעה נפשית המתבטאת בדחף להצית אש ולחולל שרפות. הפּירוֹמָן (מַצִּיתָן, לפי האקדמיה ללשון העברית), אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה. הפרעת הפירומניה נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, [1] כ-90 אחוזים מהסובלים ממנה הם גברים, לרוב בעלי כישורים חברתיים נמוכים ולקויות למידה אחרות. היא מופיעה לראשונה בטווח הגילים 6–8.
פח אשפה שהוצת בידי פירומן | |
תחום | פסיכולוגיה |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
MeSH | D005391 |
סיווגים | |
DSM-5 | 312.33 |
ICD-10 | F63.1 |
ICD-11 | 6C70 |
הדחף הפירומני יכול להופיע כהתנהגות אימפולסיבית, כזו הגורמת לפעולה מיידית בלתי מתוכננת מראש וללא רסן ומחשבה מורכבת, או כהתנהגות כפייתית, שהיא ביטוי לקונפליקט פנימי ממושך הגורם לחולה לבצע פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם המוסכמות, החוק והמוסר המקובלים, ואז ייתכן מעשה הצתה שתוכנן בקפידה ובכובד ראש. ישנן גם השערות לפיהן הפירומניה היא ביטוי ליצרים מיניים והורמונליים מודחקים הפורצים החוצה ומוצאים את ביטויים באש, המסמלת עבור המצית הנאה מינית, חום ותשוקה. במובן הפסיכולוגי, ההצתה יכולה לסמל מרד נגד המוסכמות ורצון לביטוי עצמי או מחאה שאינם מוצאים דרך אחרת אל התודעה.
הלוקים בפירומניה נמנים עם חולי הנפש המהווים סכנה לציבור, והם עלולים לגרום נזק בנפש וברכוש, ועל כן לעיתים נשלחים לאשפוז כפוי.[2] אבחנת פירומניה לפי ה-DSM כוללת קריטריונים אלו: יותר ממקרה אחד של הצתת אש מכוונת, תחושת עוררות לפני ההצתה, עניין ומשיכה לאש, תחושת סיפוק או רגיעה בעת או אחרי ההצתה, וההצתה אינה נעשית למטרות רווח כספי, אידאולוגיות, הסתרת פשע, הבעות כעס, או בשל הפרעה אחרת.
הטיפול בפירומניה מנסה להתחקות אחרי הרגשות המודחקים ולהבין את מקורם. ככל הנראה אין יסוד תורשתי להפרעה נפשית זו.[2] טרם נמצאו עדויות מחקריות אשר מספקות לתרומתו של טיפול תרופתי להפרעה זו. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצא כיעיל ביותר לטיפול וכולל אימון לפתרון בעיות, אימון קוגניטיבי בהערכת הסיכונים והרווחים הטמונים בהתנהגות עבריינית, נתינת חיזוקים, התמודדות עם דחפים ועוד.
בשנים האחרונות בוצעו מחקרים המוכיחים כי הפירומניה קשורה בהפרעה באזור במוח הקשור בדחפים ובהתמכרויות. איתור מדויק של אזור ההפרעה במוחו של החולה עשוי לסייע במציאת טיפול ספציפי המתאים לו.[דרוש מקור]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- ד"ר יעקב מרגולין וד"ר אליעזר ויצטום, פירומניה, באתר "The Medical", 9 בינואר 2012.
- ד"ר חגית לרנאו, הכבאי-הפירומן מקליפורניה, באתר "ייצור ידע", 27 בנובמבר 2016
- יאיר רגב, כבאי-פירומן כחול-לבן, באתר "ייצור ידע", 27 בנובמבר 2016
- פירומניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)