פלך (כלי)

פלך (מכונה לעיתים פלך טווייה) - מוט עץ המשמש כציר לטוויית צמר, פשתן, קנבוס, כותנה וסיבים אחרים. הפלך הוא מכשיר ששימש לטווייה בעת העתיקה ובתקופת ימי הביניים, יחד עם הכישור.

a - כישור, b - פלך
טווייה באמצעות פלך

פלכים או חלקי פלכים מסוגים שונים נמצאו באתרים ארכאולוגיים רבים, והם עשויים לייצג את אחת הטכנולוגיות המוקדמות בהיסטוריה של האנושות.

הפלך שצורתו הבסיסית לא השתנתה מן האלף הרביעי לפסה"נ מורכב משלושה חלקים:[1]

  1. הכוש: קנה דק, עשוי מעץ או מתכת, מחודד בשני קצותיו, שעליו כורכים את החוט.
  2. הפיקה: משקולת הקבועה בראש הכוש על מנת לאפשר סיבוב קבוע של הפלך, והיא עשויה ממתכת,[2] עצם, אבן או חרס.
  3. הצינורה: וו מתכת שחובר מעל הפיקה ובו נתלה החוט.

בתרבותעריכה

הפלך מוזכר במקרא בשיר המפורסם הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא" (משלי פרק לא), בו נאמר (פסוק יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך".

במחזה עוץ-לי-גוץ-לי של אברהם שלונסקי נפוץ השימוש במילה פלך, בעיקר בחריזה למילה "מלך", לדוגמה: "כלומר, תפשוט ידה לפלך / ותטווה זהב למלך".

תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פלך בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חיה, כץ, "היבטים מתודולוגיים בחקר מעמד האישה בתקופת המקרא", בית מקרא קפ"ד (תשס"ו), עמ' 74-77.
  2. ^ ראו משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ו'