אשת חיל

שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידיאלית. פרשנויות שונות ניתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא־נודעת, דרך נשים שונות במקרא, עבור בדמות האישה האידיאלית וכלה בתורה[1] או שבת המלכה.

אֵשֶׁת־חַיִל

אֵשֶׁת־חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת־ה', הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

משלי, ל"א, י'-ל"א

החל מהמאה ה־16[2] נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת. השיר מושר אחרי אמירת הפיוט "שלום עליכם", ולפני קידוש סעודת ליל שבת ברוב תפוצות ישראל.

ניתוח השירעריכה

בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים – חלקו השני משלים את חלקו הראשון.

האקרוסטיכון בנוסח המסורה תואם את סדר האלפבית המקובל. לעומת זאת, נראה כי בנוסח העברי שעמד לפני מתרגם השבעים, קדם הפסוק המתחיל באות פ"א לפסוק המתחיל באות עי"ן. החוקרים התקשו להכריע איזו היא הגרסה העדיפה. סדר אותיות שבו מחליפות עי"ן ופ"א את מקומן נמצא גם במגילת איכה (עיינו בפרק הרלוונטי בערך על מגילת איכה), ויש לו שורשים קדומים.

ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של בוז ליופי, במיוחד כשאינו מלווה בפנימיות תואמת – "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלוהים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.

רק בפסוק שלפני האחרון מצוין במפורש שהכוונה לאישה יראת שמים ("אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"). כל שאר פסוקי השיר יפים לאישה כלשהי. אלכסנדר רופא מסיק, מתוך השוואה לתרגום השבעים, שהנוסח המקורי היה: "אשה מַשְׂכֶּלֶת [=חרוצה ומצליחה] היא תתהלל" ואילו הנוסח שלפנינו מקורו בתיקון מגמתי[3].

תכונות שונות של אשת חיל ניתן למצוא מהפסוקים[4] :

  • אמינות וערכי המשפחה - "בטח בה לב בעלה".
  • כלכלת ביתה - "זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם", "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני".
  • עשייה ויצירה - "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה", "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך".
  • קידום ודאגה למשפחה - "צופיה הליכות ביתה".
  • מידת ההשקעה - "ממרחק תביא לחמה".
  • תבונה - "פיה פתחה בחוכמה".
  • יראת שמים וגמילות חסדים - "תורת חסד על לשונה", "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון".

מושא השירעריכה

חז"ל, שפירשו את ספר משלי כנכתב כולו על ידי שלמה המלך, פירשו את מושא השיר כאמו של שלמה, בת שבע. פרשנות רווחת אחרת, בעקבות ראיית תוכן הספר כמשלים, היא שהמדובר במשל לתורה, או לחכמה[5]. פרשנים אחרים ראו בו שיר הלל לאישה האידיאלית, ללא כוונה לאישה מסוימת.

זיהוי נוסף[6] של מושא השיר הוא רות המואביה, משום שנאמר עליה: "כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי, כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ."[7] על פי זה, הפסוק "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" מתייחס לבעז, עליו נאמר שישב עם זקני הארץ בשער: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם... וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר: שְׁבוּ פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ."[8] רות היא אם השושלת ממנה יצא שלמה המלך, כותב המזמור לפי חז"ל.

מדרשים שונים קושרים כל פסוק אל דמות נשית אחרת בתנ"ך, על פי הקשרים והרמזים המופיעים בין מילה או פסוק בפרק[9].

יש הסוברים שעל פי הפשט נכתב השיר כהספד לאישה מסוימת, על ידי בעלה[10].

שימוש בשירעריכה

מקור המנהג לזמר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד, שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי[11]. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה והכנותיה לקראת שבת בפרט.

מנהג נוסף הוא לומר את פסוקי השיר במהלך הלוויה של אישה, בעת נשיאת המיטה לקבורה. בהקשר זה נאמר השיר כהספד על האישה ותכונותיה הטובות.

מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • עדין שטיינזלץ ויצחק תורג'מן, אשת חיל, הוצאת מילתא
  • מרים סקלרץ, "אשת חיל (משלי ל"א 31-10) - מבנה ומשמעות", בית מקרא נח-א, עמ' 119-106
  • נילי שופק, מבוא למקרא, כרך ו' יחידה 11, האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
  • נילי שופק, ספר משלי, עולם התנ"ך, ת"א, 1999, עמ' 213.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אשת חייל, באנציקלופדית דעת
  2. ^ במחזור ונציה שמ"ד מובא כ"יש אומרים"; בתקוני שבת להאר"י שע"ג כתוב "ואח"כ בלי הפסק יאמר פ' אשת חיל מראשה לסופה כנגד השכינה הרומזת ע"ד הקבלה על ה]ש[כינ', כידוע ליודעי החן, ויש בו כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צינורות של מעלה שכבר הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה עליונה מראש כל הכתרים"
  3. ^ אלכסנדר רופא, "אסופת החכמה: עריכת ספר משלי". מאמר באתר מקראנט. לקוח מתוך: הנ"ל, מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא, ירושלים: כרמל, תשס"ד 2004, עמ' 112–115
  4. ^ שאל את הרב, באתר כיפה
  5. ^ ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסד.
  6. ^ יעל ציגלר, אשת חיל, www.etzion.org.il, ‏2014-12-22
  7. ^ רות, ג', י"א
  8. ^ רות, ד', א'-ב'
  9. ^ https://www.mayim.org.il/wp-content/uploads/2016/03/Ruth_75.pdf
  10. ^ דעת מקרא. יש לכך כמה רמזים בשיר, כמו הפסוק "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", והפסוק "ותשחק ליום אחרון".
  11. ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, פרק 4