פנימייה קהילתית

פנימייה קהילתית היא מודל פנימייתי לילדים בסיכון, אשר פועל בישראל מאז שנת 1995. מפתחי המודל הם עמותת "אשלים", עמותה למען ילדים בסיכון[1] ומשרד הרווחה.

פנימייה קהילתית שונה מפנימיית ילדים רגילה, בכך שמתוך מטרה שיקומית, היא מאפשרת לילדים ולמשפחותיהם לשמור על קשר רציף. הפנימייה ממוקמת בכוונה תחילה בסביבת המגורים של המשפחה, כך שהילד אינו מנותק מסביבת מגוריו הקרובה. עובדה זו מאפשרת גם שיקום המשפחה והילד יחד בתהליך אחד, ללא ניתוקו של הילד מהסביבה המוכרת לו. משך הזמן המוקדש לתהליך השיקום הוא עד שלוש שנים, שבסופן אמור הילד לחזור לביתו. במהלך שהותו בפנימייה, הילדים והמשפחה מקבלים סיוע הן מהשירותים הקהילתיים והן מהפנימייה. שהותם של הילדים בפנימייה היא יום יומית (כולל לינה), והילדים שוהים בבתיהם בסופי השבוע. ביקורי הורים הם דבר רצוי, ובדרך כלל הפנימייה מעודדת זאת.

הצורך בפנימייה קהילתיתעריכה

"זכותו של כל ילד לגדול בבית הוריו ולקבל שם הזנה, חינוך, הגנה, אהבה והבנה" (הצהרת זכויות הילד בישראל, סעיף 2). הדעה הרווחת בישראל ובעולם המערבי היא, כי המסגרת המתאימה ביותר לילד היא בית הוריו. בשנים האחרונות שמה לעצמה מערכת הרווחה יעד - להשאיר ילדים בבתיהם, אך לפעמים אין ברירה אלא להוציא ילד מביתו. הפנימייה הקהילתית מהווה פתרון בכך שהיא מוציאה את הילד מביתו לשם החזרתו. צורך נוסף הוא מניעת ניתוק הילד מסביבתו המוכרת, על מנת לאפשר את חזרת הילד לביתו מבלי לזעזע את עולמו.

אוכלוסיית היעדעריכה

ילדים ובני נוער בגילאים 5–14, אשר הוחלט בוועדת השמה[2] שיש להוציאם לסידור חוץ ביתי במסגרת שיקומית. ילדים אלו הם בעלי רמת אינטליגנציה תקינה, חלקם בעלי פער לימודי ניכר, ליקויים רגשיים, הסובלים מדחייה או הזנחה בביתם. הילדים מוגדרים כילדים בסיכון או בסיכון גבוה. משפחת הילד היא משפחה אשר רוצה ויכולה להשתנות ולשקם את עצמה ומוכנה לקחת חלק בתהליך שעל כל המשפחה לעבור.

מטרת הפנימייה הקהילתיתעריכה

מטרתה העיקרית של הפנימייה הקהילתית היא החזרת הילדים לביתם, לאחר תהליך שיקום אשר נמשך עד 3 שנים. צוות הפנימייה אמון להעניק לילדי הפנימייה כלים אשר יעזרו להם בהמשך חייהם. החזון הוא שהילד, בשובו הביתה, יקרין על סביבתו וישפיע על המציאות בה הוא חי, בעזרת שימוש בכלים אשר רכש במשך שהותו בפנימייה. במקביל, במהלך שלוש השנים הללו, גם המשפחה עוברת תהליך שיקום בעזרת שירותי הרווחה. על-פי מטרה זו, קיימים מספר עקרונות מנחים לפנימייה הקהילתית.

העקרונות המובילים את מודל הפנימייה הקהילתיתעריכה

  • שמירה על רציפות הטיפול בילד ובמשפחה: בתקופת שהותו של הילד בפנימייה, המשפחה מעורבת בנעשה עמו. מאחורי עיקרון זה עומדת התפיסה שחיזוק הקשר בין הילד להוריו, ושיפור היחסים הבין-אישיים, מסייעים לשיקום המשפחה והילד מהר יותר, ויכולים לקצר את פרק הזמן שהילד שוהה בפנימייה.
  • שימור הקשר בין הילד לבין הקהילה: מודל הפנימיות הקהילתיות עובד כחלק ממערך השירותים העירוני, וכך הוא נתפס בעין ציבורית. בערים רבות נעשה מאמץ של העירייה ושל מוסדות שונים בעיר לקלוט את הפנימייה ולאמץ אותה, והפנימייה הופכת למפעל חינוכי מוכר בעיר. העבודה המשותפת עם המחלקות לשירותים חברתיים מצטיירת כאחת מנקודות החוזק של הפנימיות הקהילתיות.
  • ראייה מערכתית: הילדים והמשפחות המטופלים בפנימייה הקהילתית עוברים במסגרת תהליך זה טיפול מערכתי של לשכת הרווחה, אשר בונה לכל אחד מבני המשפחה תוכנית שיקום אישית.

אופי הקשר של מערכת הפנימייה עם הורי הילדיםעריכה

יעד מרכזי בבניית הקשר בין הורים לילדים, הוא חיזוק רגשי, שיפור הטיפול ההורי בילדים וחיזוק מעורבות ההורה בחיי הילד.

כל הפנימיות הקהילתיות דוגלות בעיקרון העירוב של ההורים והמערכת. צוות המדריכים ומנהל הפנימייה אחראים על התנהלות חיי היום-יום של הילדים, אך נעשים מאמצים של שיתוף ועירוב ההורים בהחלטות מכריעות לגבי ילדיהם, כמו גם בחייהם השוטפים של הילדים. מעבר לזה, חיי הילדים מתנהלים על-פי חוקי הפנימייה ובתוך המסגרת הפנימייתית, כמו בכל פנימייה אחרת. על ההורים להביע אהדה כלפי הפנימייה והתהליכים המתרחשים בה, על מנת ששיקום הילד והמשפחה יצליח. ילדים אשר הוריהם מתנגדים לעקרונות המודל של הפנימייה או לאופן התנהלותה, אינם מתאימים למסגרת זו.

ההיסטוריה של הפנימיות הקהילתיות בישראלעריכה

מודל הפנימייה הקהילתית פותח על ידי ג'וינט ישראל, האגף לשירותים חברתיים בעיריית לוד והשרות לילד ולנוער במשרד העבודה והרווחה.

בית סקנדינביה, הפנימייה הקהילתית הראשונה, פועלת על פי מודל זה משנת 1995 בעיר לוד. עם השנים, מודל זה אומץ בכמה ערים נוספות בארץ, כאשר בכל אחת מהפנימיות המודל יושם בצורה מעט שונה, בהתאם לצורכי האוכלוסייה והפנימייה.

הפנימיות הקהילתיות לאורך השניםעריכה

מודל הפנימיות הקהילתיות פועל כשלוש עשרה שנים בפועל. זמן זה אינו מספיק על מנת לבדוק האם יש תועלת בפרויקט זה בטווח הארוך. נכון לשנת 2008 קיימות בישראל מספר פנימיות קהילתיות. חלק מפנימיות אלה נמצאות בתוך קומפלקס חינוכי המכיל פנימיות אחרות מסוגים אחרים (כמו פנימייה שיקומית רגילה או פנימיית יום), וחלק פועלות באופן עצמאי.

  • פנימיית בית טלי"ה בטבריה: ראשי התיבות של "טלי"ה" הן "טבריה למען ילדיה", וזהו שם שאכן התאים למודל הפנימייה הקהילתית. יחידה זאת הוקמה בספטמבר 2003, ונסגרה באוגוסט 2006, בעקבות חילוקי דעות וכשלים בתקשורת בין עיריית טבריה לגוף המקים של פנימיית "בית טלי"ה" – עמותת "בית זינגר".
  • פנימיית נווה גלים, אשדוד: הפנימייה שוכנת בתוך קומפלקס המפעיל גם פנימייה שיקומית בה שוהים ילדים מכל רחבי הארץ, פנימיית יום ומועדונית. פרויקט הפנימייה הקהילתית בנווה גלים החל לפני כחמש שנים, וכיום מחצית מהילדים בכל הקומפלקס הם תושבי אשדוד, המחצית השנייה הם תושבי יישובים אחרים בישראל.
  • בית סקנדינביה – לוד: הפנימייה הקהילתית הראשונה שהוקמה בארץ, היא מופעלת החל משנת 1995 בתחומי העיר לוד. בפנימייה שוהים ילדים תושבי העיר לוד, שטווח הגילאים שלהם נע בין חמש לארבע-עשרה.
  • מעלות - בית ריבקוף, ירושלים: פנימייה המתנהלת על-פי מודל הפנימייה הקהילתית, והצוות מורכב ממנהל, אם בית ומדריכים.

לקריאה נוספתעריכה

  • אליה, י' (2006), ילדים רחוקים – השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם, עמ' 37–48, 189-222, ישראל, הוצאת אופקים.
  • לובוחינסקי-לביא, א' (2001), ילד הולך הביתה – סיפור הקמתה של המועצה לילד החוסה, ישראל, הוצאת ילדים – המועצה לילד החוסה.
  • חובב, מ' (1998), פיקוח בשירותי הרווחה בישראל – התפתחות, הפעלה ומודל רצוי, פיקוח על מסגרות פנימייתיות, עמ' 71–83, הוצאת צ'ריקובר 1998.
  • בגאב, מ', "ערכים ומגבלות של טיפול פנימייתי לנוער טעון-טיפוח", בתוך: ש' עדיאל, ח' שלום ומ' אריאלי, טיפוח נוער במצוקה וחינוך בפנימייה, ת"א, הוצאת צ'ריקובר, עמ' 185–195
  • קרליבך, י', "מבנה הפנימייה ותוכניתה החינוכית", בתוך: ש' עדיאל, ח' שלום ומ' אריאלי, טיפוח נוער במצוקה וחינוך בפנימייה, ת"א, הוצאת צ'ריקובר, עמ' 210–227
  • וולינס, מ', "הפנימייה המצליחה – שיקולים תאורטיים", בתוך: ש' עדיאל, ח' שלום ומ' אריאלי, טיפוח נוער במצוקה וחינוך בפנימייה, ת"א, הוצאת צ'ריקובר, עמ' 227–241

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה