פסיכולוגיית העצמי

המונח פסיכולוגיית העצמי מתייחס לרעיונות שונים שהתפתחו מהתאוריה של היינץ קוהוט. למרות הקושי למצוא מכנה משותף לכל הרעיונות האלה, אפשר לומר שהמשותף לכולם הם העקרונות של השתקעות אמפתית ממושכת בחוויה של המטופל והעברות של זולת-עצמי.

התאוריה של קוהוט

עריכה

פסיכולוגיית העצמי והפסיכואנליזה

עריכה

יש הרואים בפסיכולוגיית העצמי כאנטיתזה לפסיכואנליזה הפרוידיאנית בשלוש נקודות: היא אינה רואה את הטרגיות של הקיום האנושי כתוצר של קונפליקט בין הדחף ובִּיוּתוֹ; היא אינה רואה את ההתפתחות האנושית כמעבר מתלות לאוטונומיה; והיא לא רואה בנרקיסיזם שלב התפתחותי מוקדם אלא יסוד חשוב בהווייתו של האדם[1].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רענן קולקה, פתח דבר לפתיחת האתר, אתר "האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי"


  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.