פסל ברתולומאו קולאוני
פסל ברתולומאו קולאוני (1481–1496) היא מצבת זיכרון עשויה ברונזה הניצבת בכיכר הקדושים ג'ובאני ופאולו (באיטלקית: Campo SS. Giovanni e Paolo) בוונציה. האנדרטה, בגובה של 395 ס"מ, פוסלה על ידי הפסל האיטלקי אנדראה דל ורוקיו ועשייתה נשלמה בידי אלסנדרו ליאופרדי (Alessandro Leopardi).
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל | אנדראה דל ורוקיו |
| תאריך יצירה | 1481-1496 |
| טכניקה וחומרים | ברונזה |
| ממדים בס"מ | |
| גובה | 394 |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
הרנסאנס האיטלקי, רנסאנס מוקדם  |
| מיקום |
כיכר הקדושים ג'ובאני ופאולו ונציה שבאיטליה |
| קואורדינטות | 45°26′21″N 12°20′29″E / 45.4392°N 12.3414°E |
  | |
_-_Venezia_-_Statua_del_Colleoni.jpg)
הפסל הוקם לזכרו של הקונדיטורה (Condottieri) ברתולמאו קולאוני, אשר נפטר בשנת 1475 והותיר בצוואתו את הבקשה כי יבנה לכבודו פסל ברונזה בכיכר סן מרקו בעיר. אולם, בישיבה אשר התנהלה ב-30 ביולי 1479, החליטה הסניורה של ונציה כי האנדרטה תוקם במקום אחר בעיר. התחרות לעיצוב האנדרטה השתתפו אמנים כגון ברתולומיאו בלאנו (Bartolomeo Bellano) ואלכסנדרו ליאופרדי. באפריל 1480 הוכרז ורוקיו כמנצח בתחרות. עם מותו של ורוקיו, בשנת 1488, נותר דגם האנדרטה שיצר ובו פסל הסוס היה עדיין לא גמור. בנוסף נותר עוד ליצוק את הפסל בברונזה. מלאכת הפיסול והיציקה הושלמה בידי ליאופרדי וחתימתו מצויה על ריתמת הסוס.
האנדרטה פוסלה כ-40 שנה לאחר יצירת האנדרטה לארסמו דה נרני ("גאטאמלאטה") בידי דונטלו בעיר פדובה. באנדרטה של ורוקיו בולטת ההתקדמות בעיצוב התנועה של הסוס, שאינו זקוק עוד לתמיכה, ובחיבור הטבעי יותר בין הפרש לסוסו, חיבור המתבטא בפרופורציה נכונה יותר בין הרוכב לסוס ובתנוחת הרכיבה. פניו של קוליאוני מעוצבות בהבעה בעלת אפקט דרמאטי. פניו שקטות אך בעלות ריכוז ועוצמה המתבטאת גם בעיצוב שרירי הפנים. גם גופו של הסוס מעוצב באקספרסביות. הוא נמצא בצעידה זקופה, רגלו הקדמית מונפת באוויר. שריריו ועורו של הסוס מתארים בצורה ריאליסטית, באופן יחסי, את המאמץ של הסוס. רעמת השיער שלו מסוגננת מעט ורתמות הרכיבה מעוטרות בדגמים דקורטיביים מורכבים. גם שריונו של קוליאוני מאופיין גם הוא בפרטים דקורטיביים מורכבים המואמים את סגנון עיצוב השריון בתקופה זו.
הבסיס הגבוה עליו עומד הפסל הוצב במרכז החלל, כך שניתן להביט בו מכל עבריו. הוא מעוצב בשיש כקוביה מלבנית וגבוהה. הוא מעוטר בפילסטרים בעלי כותרות מפוסלות. בין העמודים הוצבו סמלי משפחה ואצולה המגולפים שיש. תחתית הבסיס מעוטרת בתבליטים ועליהם תיאורי קרבות.
לקריאה נוספת עריכה
- אליק מישורי ועדה טיבר, אמנות הרנסנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7-8, עמ' 182-187.
- John Pope-Hennessy, Italian Renaissance Sclpture, Phaidon, London, 1971, pp. 298-299
קישורים חיצוניים עריכה
