פרדריק קלמנס

אקולוג אמריקאי

פרדריק קלמנסאנגלית: Frederic Edward Clements;‏ 16 בספטמבר 1874, לינקולן26 ביולי 1945, סנטה ברברה) היה אקולוג אמריקאי בין מפתחי תאוריה של סוקצסיה.

פרדריק קלמנס
Frederic Clements
לידה 16 בספטמבר 1874
לינקולן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 1945 (בגיל 70)
סנטה ברברה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת נברסקה-לינקולן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט צ'ארלס אדווין בסיי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת נברקסה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדית גרטרוד קלמנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פרדריק קלמנס נולד בעיירה לינקולן שבנברסקה. בשנת 1894 הוא סיים אוניברסיטת נברסקה–לינקולן ובשנת 1898 סיים עבודת תואר שלישי. בשנת 1899 הוא התחתן עם אדית גרטרוד קלמנס, גם היא דוקטור לבוטניקה ששיתפה איתו פעולה במחקרים. הוא החל ללמד באוניברסיטה ובשנת 1905 התמנה לפרופסור. בשנת 1907 הוא עבר למינאפוליס והתמנה לראש מחלקת בוטניקה באוניברסיטת מינסוטה.

בשנת 1917 קלמנס עבר למכון קרנגי למדע ועבד שם עד לשנת 1941. תחילה הוא התמנה למנהל תחום המחקר אך בהמשך לאור ביקורת על שיטות המחקר שלו ויחסים אישיים לא טובים מינוי זה נלקח ממנו. במהלך עבודתו במכון הוא ערך ניסויים רבים בתחנות מחקר בטוסון, סנטה ברברה ובקולורדו.

בשנת 1941 קלמנס פרש לגמלאות אך המשיך לעשות מחקרים בתחנת מחקר בסנטה ברברה.

על בסיס מחקריו וניסויי שטח קלמנס פיתח תאוריה של סוקצסיה. המונח "קליימקס" באקולוגיה שהוא תיאר ופיתח היה בין התאוריות המובילות באקולוגיה בתחילת המאה ה-20. בהמשך בעקבות ביקורת של ארתור טנסלי ומדענים נוספים שימוש בה פחת.

הספרים העיקריים שנכתוב על ידי קלמנס הם Plant Succession ‏ (1916) ו-Plant Indicators ‏ (1920).

קלמנס היה תומך של לאמארקיזם. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא ערך מספר ניסויים שהוכיחו לכאורה העברת תכונות חדשות של צמחים בתורשה. רק כעבור עשור הנושא הוכח תוך שימוש בתורת האבולוציה[1].

במהלך עבודתו קלמנס תיאר מספר רב לצמחים. אחד מהם Clementsia rhodantha נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרדריק קלמנס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hagen, Joel B. (1993). Clementsian Ecologists: The Internal Dynamics of a Research School. Osiris. Vol. 8, Research Schools: Historical Reappraisals. pp. 178–195.