פתיחת התפריט הראשי

תורשה היא העברה של חומר תורשתי שמקודד למידע תורשתי, שיחידותיו קרויות גנים, מהורה לצאצאיו בתהליך הרבייה.

ענף המדע העוסק בתורשה ובהשפעתה על תכונותיהם של יצורים קרוי "גנטיקה".

הגנים קובעים את התכונות המשותפות לכל הפרטים בני אותו מין ואת התכונות הייחודיות לכל פרט ופרט באוכלוסיית המין. כל יצור חי נושא מטען גנטי העובר מדור לדור. למטען הגנטי הטמון בכל יצור יש קשר למבנה גופו, ליכולתו הפיזיולוגית ולהתנהגותו, ואלה קשורים קשר הדוק לנוף שהוא חי בו.

את המילה תורשהסמיכות: תּוֹרֶשֶׁת-) חידש הבלשן יצחק אפשטיין.[1]

תוכן עניינים

השפעת הסביבהעריכה

לסביבה ישנה השפעה על האופן שבו המידע התורשתי יבוא לידי ביטוי. גמישות פנוטיפית היא תופעה ביולוגית נפוצה בה הגנוטיפ של תכונה מסוימת מבטא פנוטיפים שונים תחת תנאים סביבתיים שונים.

מבחינה נוירולוגית, הגנים האנושיים לא מסוגלים לתת פקודות גנטיות ייחודיות עבור כל אחד מאלף מיליארד תאי העצב שבגוף האדם. על כן ההתפתחות של תאי העצב במוח האדם ותכונותיהם הספציפיות מושפעת לא רק מהתורשה, אלא גם מהסביבה[2].

היסטוריה ומחקרעריכה

הראשון שעסק בתורשה כענף במדע היה גרגור מנדל. מנדל החל בניסויים מבוקרים בצמחים ובהם אפונה. גרגור מנדל גילה שבהכלאת זן אפונה צהוב עם זן ירוק כל הצאצאים ירוקים, ובהכלאה נוספת בין הצאצאים המיעוט יהיה צהוב והשאר ירוק. על פי ממצאים אלו קרא מנדל לתכונה הירוקה באפונים 'תכונה דומיננטית', והיא מסומנת באות G גדולה, ולתכונה הצהובה באפונה קרא 'תכונה רצסיבית', והיא מסומנת באות g קטנה. על-פי מחקריו יצר מנדל רשימת חוקים הנקראת "חוקי התורשה של מנדל". חוקים אלה היו השלב הראשון לביסוס מדע התורשה המהווה כיום חלק נרחב במדע, ודרכם נסללה בין השאר הדרך לשיבוט ולביוטכנולוגיה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד סמילנסקיעם בני ארצי ועירי, הועד הצבורי להוצאת כתביו שח דוד סמילנסקי ומסדה, עמ' 127, 1958
  2. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.


  ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.