פריץ ריינר
פרדריק מרטין (פריץ) ריינר (בהונגרית: Reiner Frigyes; באנגלית: Frederick Martin (Fritz) Reiner; 19 בדצמבר 1888 – 15 בנובמבר 1963) היה מנצח יהודי-הונגרי.[1] מגדולי המנצחים על אופרה ועל מוזיקה סימפונית במחצית הראשונה של המאה ה-20.
 | |
| לידה |
19 בדצמבר 1888 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1963 (בגיל 74) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Frederick Martin Reiner |
| מקום קבורה |
Willowbrook Cemetery |
| מוקד פעילות |
דרזדן, ניו יורק, פיטסבורג, סינסינטי, שיקגו |
| תקופת הפעילות |
מ-1909 |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית, הונגרית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
Berta Gerster |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חיים
עריכהריינר נולד למשפחה יהודית חילונית בפשט, חלקה האחד של בודפשט, הונגריה. אחרי הכנה ללימודי משפטים (בהמרצת אביו), התמסר ריינר ללימודי פסנתר, הוראת פסנתר וקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. בשתי שנותיו האחרונות שם היה מורו לפסנתר בלה בארטוק הצעיר. אחרי הזמנות מוקדמות לעבודה בבתי אופרה בבודפשט ובדרזדן (שם עבד לצד ריכרד שטראוס, עבר בשנת 1922 לארצות הברית, לקבל עליו את משרת המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של סינסינטי. הוא נשאר שם עד 1931, לאחר שהתאזרח באמריקה בשנת 1928, ואז התחיל ללמד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, פנסילבניה. בין תלמידיו שם היו ליאונרד ברנשטיין ולוקס פוס. הוא ניצח על התזמורת הסימפונית של פיטסבורג משנת 1938 עד 1948, אבל התקופה שעשה כמנצח התזמורת הסימפונית של שיקגו היא שהקנתה לו מוניטין בינלאומיים, כתוצאה מן ההקלטות הרבות שעשה עם חברת RCA ויקטור, שהיו לציוני דרך. ריינר ניצח על הצגות חשובות במטרופוליטן אופרה, בין השאר על הפקה היסטורית של "סלומה" מאת ריכרד שטראוס בשנת 1949, עם הסופרן הבולגרית ליובה וליץ' בתפקיד הראשי, ובהצגת הבכורה של האופרה "The Rake's Progress", של איגור סטרווינסקי ב-1951. לפני מותו עסק בהכנת ההפקה החדשה לדמדומי האלים של ריכרד וגנר במטרופוליטן.
ריינר נודע בעיקר כפרשן של שטראוס ובארטוק ונחשב לא פעם למודרניסט בטעמו המוזיקלי; הוא ובן-ארצו יוזף סיגטי שכנעו את סרגיי קוסביצקי להזמין את הקונצ'רטו לתזמורת אצל ברטוק. למעשה, היה לו רפרטואר רחב מאוד והיה ידוע בהערצתו למוזיקה של מוצרט מעל לכל. טכניקת הניצוח של ריינר הצטיינה בדייקנות ובחסכנות, בדומה לזו של ארתור ניקיש וארטורו טוסקניני. ניצוחו התאפיין בתנועות קטנות במיוחד – נאמר עליו, שהפעמה שהוא מציין בקצה שרביטו איננה חורגת משטחו של בול דואר – אם כי מנקודת ראותם של הנגנים, ניצוחו המאופק הכיל ביטוי רגשי עצום. התגובה שהפיק מתזמורות הייתה מדהימה בעושר, בברק, ובצלילות המרקם (איגור סטרווינסקי תיאר את תזמורת שיקגו בניצוחו של ריינר כ"תזמורת המדויקת והגמישה ביותר בעולם"); תוצאה זו הושגה במקרים רבים בטקטיקה, שגבלה בהתעללות אישית.
ריינר התחתן שלוש פעמים והוליד שתי בנות במסגרת הנישואים ובת שלישית מחוצה להם. בשנותיו האחרונות, מצבו הבריאותי של ריינר התדרדר לאחר שסבל מהתקף לב באוקטובר 1960. הוא מת בניו יורק בגיל 74.
קישורים חיצוניים
עריכה
פריץ ריינר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פריץ ריינר, באתר ספוטיפיי
פריץ ריינר, באתר AllMusic (באנגלית)
פריץ ריינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פריץ ריינר, באתר Discogs (באנגלית)- פריץ ריינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פריץ ריינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ פריץ ריינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)