פרנסואה פנלון
פרנסואה דה סליניק דה לה מוט פנלון (בצרפתית: François de Salignac de La Mothe-Fénelon; 6 באוגוסט 1651 - 7 בינואר 1715) היה תאולוג נוצרי-קתולי וסופר צרפתי חבר האקדמיה הצרפתית.
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1651 Sainte-Mondane, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1715 (בגיל 63) קמברה, צרפת |
| שם לידה |
François de Salignac de La Mothe-Fénelon |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
סורבון |
| תקופת הפעילות |
מ-1679 |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| חתימה |
 |
  | |
פרנסואה פנלון נולד ב-6 באוגוסט 1651 למשפחת אצולה שהתרוששה מנכסיה, בטירת פנלון בכפר סנט מונדאן במחוז דורדון שבדרום מערב צרפת. משפחתו הועידה אותו לכמורה והוא החל ללמוד בעיר קאהור (כיום בחבל דרום הפירנאים) ולאחר מכן למד אצל הישועים בפריז. החל מ-1668 נשא דרשות וזכה בהצלחה כפרח כמורה. ב-1678 נתמנה על ידי הארכיבישוף של פריז למנהל "המוסד לקתוליות חדשות" שהוקדש ל"חינוך מחדש" של נערות ממשפחות האצולה שהוריהן המירו את דתם מפרוטסטנטים לקתולים. ב-1681 כתב את ה"מסה על חינוך נערות". ב-1685, בהמלצתו של ז'אק-בנין בוסואה, נתמנה על ידי המלך לואי הארבעה עשר למנהל קבוצת מיסיונרים קתולים בחבל פואטו שבמערב צרפת שבו התקיימה קהילה גדולה של פרוטסטנטים. ב-1688 הוצג בפני מאדאם דה מיינטנון, ובהמלצתה נתמנה למורהו הפרטי של לואי, דוכס בורגונדיה בן השבע, נכדו של המלך. באותה שנה פגש פנלון לראשונה את בת דודתו ז'אן מארי בובייה דה לה מוט גיון (אנ'), הידועה בדרך כלל כמאדאם גיון. באותה תקופה, היא התקבלה היטב במעגל החברתי. פנלון התרשם עמוקות מאדיקותה ולימד אותה באופן פעיל. מאוחר יותר הוא יהפוך לחסיד ויגן על צורת הקויאטיזם שלה. ב-1693 הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית.
ב-1695 נתמנה לארכיבישוף של העיר קמברה (כיום בחבל צפון פה דה קאלה), אך חיבורו "פירושים על דברי הקדושים באשר לחיים הפנימיים" (משנת 1697) גונה על ידי האפיפיור בהשפעת ז'אק-בנין בוסואה שהפך למתנגדו הגדול של פנלון בחצר המלכות. פנלון נאלץ לחזור בו ולהודות בטעותו. ב-1699 השלים את חיבור יצירתו "הרפתקאותיו של טלמאכוס". ברומן היסטורי זה שנכתב עבור תלמידו המלכותי הדוכס מבורבון, הוא מוביל את טלמאכוס, בנו של אודיסאוס גיבור המיתולוגיה היוונית, דרך מדינות שונות של העולם העתיק שבגלל עצות רעות שניתנו למנהיגיהן גררו את ארצותיהם למלחמות שגרמו להתרוששותן. בעיות אלה באו על תיקונן, בהתאם לרומן, הודות לעצותיו של חכם שוחר שלום שהמליץ על הימנעות מייצור דברי מותרות והביא לפיתוח החקלאות ולפריחה כלכלית. כמובן שהיה בכך משום רמז למצבה של צרפת בתקופתו של המלך לואי הארבעה עשר.
המלך, שראה בספר זה ביקורת על שלטונו האבסולוטי, אסר על הדפסת הספר וציווה לגרש את פנלון מחצר המלכות. לאחר שנת 1700 פנלון שב לקמברה שם המשיך בתפקידו כארכיבישוף. הוא דאג באופן אישי לחינוכם הדתי של אנשי עדתו וילדיהם. במשך החורף הקשה של 1709 הוא דאג למזון עבור הצבא הצרפתי שחנה באזור כהונתו.
פרנסואה פנלון נפטר בקמברה ב-1715.
מורשתו
עריכהפרנסואה פנלון נחשב לאחד ממבשרי עידן האורות. ספרו "הרפתקאותיו של טלמאכוס" שימש במשך המאה השמונה עשרה כאחד הספרים החשובים לחינוכם של בני הנעורים בצרפת. אחדים מספריו, שנמצאו ברשות תלמידו המלכותי שנפטר ב-1712, נידונו לשריפה על ידי המלך לואי הארבעה עשר. כמה מספריו נתפרסמו אחרי מותו ובהם: "דיאלוגים על אמנות הנאום בצירוף מכתב לאקדמיה הצרפתית" (1718). "חשבון הנפש של מצפונו של מלך" (1734).
קישורים חיצוניים
עריכה
- תיאור חייו
- פרנסואה פנלון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרנסואה פנלון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פרנסואה פנלון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
פרנסוא דה סליניק דה לה מות פנלון (1651-1715), דף שער בספרייה הלאומית
...