פרסי ביש שלי

משורר אנגלי רומנטי חשוב

פרסי ביש שליאנגלית: Percy Bysshe Shelley; 4 באוגוסט 17928 ביולי 1822) היה משורר אנגלי, מחשובי המשוררים בתקופה הרומנטית, ובעלה של הסופרת מרי שלי.

פרסי ביש שלי
Percy Bysshe Shelley
לידה 4 באוגוסט 1792
הורשם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 8 ביולי 1822 (בגיל 29)
Gulf of La Spezia, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, ממלכת איטליה הנפוליאונית, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים יוניברסיטי קולג', איטון קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה romantic poetry עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אוזימנדיאס, The Cloud, Love's Philosophy, Prometheus Unbound עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ג'ון מילטון, לורד ביירון, ויליאם גודווין, אדם וייסהאופט, פרנסיס בייקון, אובידיוס, רוברט ברנס, פדרו קלדרון דה לה ברקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • מרי שלי (30 בדצמבר 18168 ביולי 1822)
  • Harriet Westbrook (18111816) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Ianthe Eliza Shelley, פרסי פלורנס שלי, Clara Everina Shelley, William Shelley, Charles Bysshe Shelley, Clara Shelley עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

פרסי ביש שלי נולד בסאסקס אנגליה למשפחה עשירה, הוא היה הבכור מבין שישה ילדים. האב טימותי שלי היה בעל אחוזה וירש את תואר ה"ברונט" המשפחתי אחרי מות אביו סיר ביש שלי.

שלי חונך באופן פרטי בביתו, אחר כך בבית הספר "Sion House Academy" ובקולג' "איטון". ב-1810 התחיל ללמוד באוניברסיטת אוקספורד. פרסומו הראשון היה רומן גותי "Zastrozzi" שבו ביטא דעות אתאיסטיות. שלי ואחותו אליזבת פרסמו יחד אוסף שירים בשם "Original Poetry by Victor and Cazire". ב-1811 הוא סולק מהאוניברסיטה, יחד עם חברו תומאס ג'פרסון הוג, כשכתב חיבור בשם "הצורך באתאיזם". הוא סירב לדרישת אביו לחזור בו מדעותיו שכללו אתאיזם, צמחונות, אהבה חופשית ורדיקליזם. כתוצאה מכך התנכר אליו אביו. הנתק מאביו היה סופי כששלי ברח לסקוטלנד כדי להתחתן עם הארייט ווסטברוק, בתו בת ה-16 של בעל בית-קפה.

שלי נסע לאירלנד לקדם רפורמות פוליטיות, שירו "המלכה מֶבּ" ("Queen Mab: A Philosophical Poem") יצא לאור ב-1813. בשיר מובעות דעותיו הרדיקליות של הפילוסוף ויליאם גודווין. שלי ביקר את גודווין בלונדון, שם פגש את בתו מרי והתאהב בה. ביולי 1814 ברחו שלי ומרי לשווייץ בלווית ג'יין קלרמונט, אחותה החורגת של מרי (מאוחר יותר שינתה את שמה לקלייר).

אחרי שישה שבועות חזרו השלושה לאנגליה מרוששים. אביה של מרי סירב לדבר אתה או עם שלי. הם התיישבו בלונדון, מנסים להתחמק מנושים. שלי כתב אז את שירו "אלסטור, או רוח הבדידות" ("Alastor, or The Spirit of Solitude"), השיר לא עורר אז תשומת לב מרובה, אך נחשב לאחר מכן כשירו החשוב הראשון.

ב-1815 ירש שלי מסבו סכום של 1,000 פאונד לשנה, שהקל על מצבו הכלכלי. בשלב זה היו לו בת ובן שילדה אשתו הארייט. מרי שחייתה איתו ילדה בת שמתה ימים אחדים אחרי הלידה, ובן, ויליאם, שמת בגיל 3.

ב-1816 נסעו פרסי, מרי וקלייר אחותה של מרי שוב לז'נבה. הם פגשו שם את לורד ביירון ואת ידידו ג'ון פולידורי. תחרות חיבור סיפור אימה שערכו הארבעה ביניהם הוליד את הרומן הידוע של מרי שלי "פרנקנשטיין". לביירון הייתה השפעה על כתיבתו של שלי, שיחות שניהלו וסיורים שערכו היוו השראה לשיריו. גם שלי השפיע על כתיבתו של ביירון באותה עת.

חזרתם של מרי ושלי לאנגליה לוותה בטרגדיה. פאני, אחותה למחצה של מרי, התאבדה. זמן קצר אחר כך אשתו של שלי, הארייט, הטביעה את עצמה. מרי ופרסי שלי התחתנו בדצמבר 1816, שלי קווה לקבל משמורת על ילדיו, אך לא הצליח בכך והם נשארו עם משפחתה של הארייט.

מרי ושלי התגוררו במרלו, שלי היה שייך לחוגים ספרותיים שסביב לי האנט, ובתקופה זו הכיר את המשורר ג'ון קיטס. הוא כתב את "Laon and Cythna", שיר עלילה ארוך התוקף את הדת הנוצרית ומהלל את דמות השטן, כלוחם חופש וככוח של טוב הפועל ביקום. טקסט זה נערך מחדש ופורסם כספר בשם "מרד האסלאם" ("The Revolt of Islam"). שלי כתב גם מאמרים פוליטיים מהפכניים בשם העט "הנזיר ממרלו".

ב-1817 כתב שלי, בעקבות התערבות עם ידידו, הוראס סמית, את השיר, שהוא ככל הנראה המפורסם בין שיריו, "אוזימנדיאס" ("Ozymandias").

ב-1818 עזבו בני הזוג שלי את אנגליה לאיטליה, שם נולד בנם ויליאם פלורנס. שלי פגש את ביירון שהתגורר בוונציה, ושוב כתב שירים בעידודו של ביירון. שלי כתב באיטליה את עיקר יצירתו, ב-1819 פרסם את הטרגדיה "The Cenci" (אודות ביאטריצ'ה צ'נצ'י, בהשראת דיוקן שלה שראה במוזיאון). ב-1820 השלים את שירו "פרומתאוס המשוחרר" ("Prometheus Unbound"). אחרי מותו של קיטס כתב לזכרו את האלגיה "אדוניס" ("Adonais").

 
קברו של פרסי ביש שלי (פרט ללבו) ברומא

ב-8 ביולי 1822, כחודש לפני יום הולדתו ה-30, פרסי שלי טבע בים, כשחזר מהפלגה וספינתו נקלעה לסערה. גופתו, פרט ללב, נשרפה ואפרו נטמן בבית הקברות הפרוטסטנטי של רומא. מרי שמרה את לבו עד למותה.

אחרי מותו ערכה מרי שלי אוספי שירים של בעלה, כתבה להם הקדמות ופרסמה אותם בשם "post-humous Poems".

תרגומים לעברית

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרסי ביש שלי בוויקישיתוף