פרשת הארדן-אוילנבורג

(הופנה מהדף פרשת אוילנבורג)

פרשת הַארְדֶן-אוֹיְלֶנְבורגגרמנית: Harden-Eulenburg-Affäre), או בקיצור פרשת אוילנבורג, הייתה פולמוס שהתנהל בין השנים 19071909 סביב סדרת משפטים צבאיים וחמישה משפטים אזרחיים שנערכו בעקבות האֲשמה בהתנהגות הומוסקסואלית, שאליהם נלוו משפטים בסוגיות לשון הרע, שבהם לקחו חלק חברים בכירים בקבינט של קיסר גרמניה וילהלם השני ופמלייתו.

קריקטורה לעגנית כנגד וילהלם מהעיתון הסאטירי הגרמני "אוּלְק" (Ulk) משנת 1907, על רקע התפוצצות הפרשה. האישה אומרת לבעלה (הדומה בסגנון שפמו לווילהלם) "לו רק היית גבר אמיתי". הגבר עונה לה "לו רק היית גם את גבר אמיתי".

הפרשה נסבה בבסיסה סביב ההאשמות שפרסם העיתונאי ממוצא יהודי מקסימיליאן הַארְדֶן (אנ') בנושא יחסים הומוסקסואליים בין הנסיך פיליפ מאוילנבורג, מידידיו האישיים הקרובים ויועציו הנאמנים של הקיסר, וגנרל קוּנוֹ ממוֹלְטְקֶה. ההאשמות והאשמות-הנגד הלכו והתרבו, והובילו עד מהרה לטביעת המונח "החוג הליבנברגי" (Liebenberger Kreis) – על שם מקום מושבו של הנסיך פיליפ, לִיבֶּנְבֶּרְג[1] – לציון חוג חבריו ההומוארוטי של הקיסר וילהלם השני.

הפרשה קיבלה פרסום רב, והיא נחשבת לאחת מהשערוריות הגדולות ביותר בזירת הפְּנים של הקיסרות הגרמנית והיה לה גם פרסום רב בצרפת, אנגליה וארצות הברית. כ-5,000 פרסומים הופיעו בעיתונות בנושא.[2] הפרשה הובילה לאחד מהדיונים הציבוריים הראשונים בגרמניה בסוגיית ההומוסקסואליות (בדומה למשפטו המפורסם של אוסקר ויילד בבריטניה).

רקעעריכה

אפשר לראות את נקודת המוצא של פרשת אוילנבורג קרע בין התפיסות הפוליטיות והשאיפות למקומה של גרמניה כמעצמה בין ביסמרק והקיסר וילהלם השני. הראשון, עיצב את גרמניה כמעצמה גדולה תחת וילהלם הראשון, שנתן לקנצלר חופש פעולה. ואילו וילהלם השני הקים "שלטון אישי", ותבע מחדש עבור עצמו, כמלך סמכויות חוקתיות שעד כה הוטלו על הקנצלר. הוא ראה בעצמו את התגלמות השליחות ההיסטורית של הרייך.[3]

הנסיך פיליפ מאוילנבורג היה קצין ודיפלומט ממקורבי הקיסר וילהלם השני. פליפ החזיק בהשקפות האנטי-אימפריאליסטית ונחשב כמי שלא רואה בצרפת האויב הנצחי של גרמניה. בשל דעותיו אלו, אנשי צבא ומשרד החוץ ראו בו אויב. אולם, מעמדו המיוחד אצל הקיסר והשמועות "שהוד מלכותו אוהב את פיליפ אולנבורג יותר מכל יצור חי אחר" הגנו עליו.[3]

פרסום הטענות לקשר הומוסקסואליעריכה

בסתיו 1906, פרסם מקסימיליאן הארדן בשבועון, Die Zukunft[4], שייסד ב-1892, מאמר בו האשים את הנסיך פליפ כמי שעמוד בראש קליקה הומוסקסואלית בממשלת האימפריה. לטענתו הקליקה הצליחה להוביל לנפילתו של קנצלר גרמניה הראשון, אוטו פון ביסמרק, ב- 1890 ולבודד את הקיסר, וילהלם השני, מעמו. הארדן המשיך וטען כי הקליקה הובילה את גרמניה לבידוד בינלאומי. הציבור הגרמני, שהיה יותר ויותר ביקורתי כלפי האצולה, ראה בהחוג הליבנברגי, כאשם לכישלונות פוליטיים רבים בתקופת שלטונו של וילהלם השני.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כיום רובע ברשות המקומית לוונברגר לאנד (Löwenberger Land) במחוז אוברהאוול (Oberhavel) בצפון מדינת ברנדנבורג.
  2. ^ Domeier, Norman 1979- Verfasser., The Eulenburg Affair : a cultural history of politics in the German empire, עמ' 11, מסת"ב 978-1-78204-458-1
  3. ^ 1 2 Steakley, James D. (revised 1989). "Iconography of a Scandal: Political Cartoons and the Eulenburg Affair in Wilhelmin Germany", Hidden from History: Reclaiming the Gay & Lesbian Past (1990), Duberman, et al., eds. (New York: Meridian, New American Library) מסת"ב 0-452-01067-5.
  4. ^ Malte Goebel, The Eulenburg Affair, 2000-12-21, מסת"ב 978-3-638-96920-8. (באנגלית)
  5. ^ Norman Domeier, The Homosexual Scare and the Masculinization of German Politics before World War I, Central European History 47, 2014-12, עמ' 737–759 doi: 10.1017/S0008938914001903